לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




זעמו של אתיאיסט

זעמו של אתיאיסט

אני לא חושב שאתיאיסטים הם אנשים רעים, או שהדתיים בהכרח טובים, אך אם ערכי המוסר הופכים לחסרי משמעות, כיצד אמור אתיאיסט מושבע להגיב מול אי צדק?

מאת

תגובות למאמרים אומרות המון על המאמר. לפעמים הן חושפות פגמים בהנחותיו של המחבר או במסקנותיו, מספקות פרספקטיבה שונה או מאירות את הדברים בצורה זו או אחרת. פעמים אחרות מגלות התגובות יותר על המגיבים.

לפני מספר חודשים כתבתי מאמר על אתיאיזם. ההשראה למאמר באה מתוך טור אישי של הפילוסוף סלבואי ז'יז'ק בניו-יורק טיימס, המשבח את כבוד האתיאיזם. קראתי למאמר שלי מוסריות ואתאיזם והבהרתי נקודה ברורה אחת: למי שרואה רק כוחות אקראיים מאחורי הסיבה שאנו בני האדם מוצאים את עצמנו כאן, אין שום סיבה להאמין בחלוקה אובייקטיבית של טוב ורע.

התאמצתי להבהיר שאני לא חושב שאתיאיסטים הם אנשים רעים, ובוודאי שהאנשים הדתיים אינם טובים בהכרח. לא באתי לשפוט אף אחד, אלא להציג אמת פילוסופית מובנת מאליה: אם כל התפיסה שלנו, שמעשים מסוימים הם טובים ואחרים לא, אינה אלא גחמה של הברירה הטבעית, איננו צריכים לחוש כל מחויבות למוסר או אתיקה.

המאמר הופיע במספר מקומות שונים ותוך זמן קצר, הוא הופץ במספר רב של בלוגים אתיאיסטים, בצירוף הכחשות – או, ליתר דיוק, קטעים שאמורים להוות הכחשות.

תמיד החשבתי את האתיאיסטים לחבורה טועה, אך גם תרבותית ואינטליגנטית-יחסית. אבל רוב מאמרי התגובה בבלוגים היו פשוט עלבונות מעוטרים בכבדות בכעס ואפילו איומים, שנבעו מהאמירה שלי שאתיאיסטים הם אנשים רעים – למרות שאני לא כתבתי דבר כזה, וטענתי בדיוק להפך.

אולי הכותבים לא הבינו את ההתייחסות שלי להיטלר, סטאלין ופול פוט, כדוגמאות לכוחות לא-דתיים שהיו אחראיים למוות המוני של חפים מפשע. אבל זה היה רק כדי להעלות משקל נגד לטענתו של ז'יז'ק, שהרוע העולמי נשאב באופן מכריע מהדת (כמה מהמגיבים טענו שהיטלר היה קתולי דתי; אני מטיל בזה ספק, אבל רק כדי לשמור על הנקודה שלי, הם יכולים להחליף אותו בקליגולה, מאו, סדאם חוסיין או קים יונג II).

לא הופיעו כלל וכלל טענות-נגד רציניות המתייחסות ליסוד טענתי. שום טענה שטוב ורע יכולים להכיל איכשהו משמעות, מבלי להישען על משהו גבוה יותר מאשר אנחנו עצמנו.

תגובות אחרות (מהקוראים הזהירים יותר, בלי כל ספק), מורכבות בעיקר מארסיות בוגרת על רעיון
הא-ל, וגידופים גסים כלפיי - רבים מהם בעלי אופן אישי ישיר ובשפה שמתאימה יותר לשירותים מאשר לסלון דעות אינטלקטואלי. חושפני למדי.

ואחרי כל זאת, לא הופיעו כלל וכלל טענות-נגד רציניות המתייחסות ליסוד טענתי. שום טענה שטוב ורע יכולים להכיל איכשהו משמעות, מבלי להישען על משהו גבוה יותר מאשר אנחנו עצמנו. עבור אתיאיסט אמיתי, לא יכולה להיות משמעות מוחלטת יותר למושגי הטוב או הרע מאשר למושגים כמו ימין או שמאל.

מה שמעלה דווקא עכשיו למודעות את סוגיית המוסריות הזאת, הוא זוג רבי-מכר עכשוויים המנסים לטעון לטובת האתיאיזם. באחד מהם, מצהיר ריצ'רד דוקינס - דרוויניסט מושבע - שלהיות אתיאיסט זה דבר "אמיץ ונשגב", ולהאמין שיש משהו שבפניו אנחנו חייבים לכרוע זו מחשבה "הרסנית". באותו זמן, הסופר סם האריס מבקר בספרו את הדת, כ"מגונה" ו"דוחה לחלוטין".

שני המחברים אינם משתמשים בשפת-השוק החביבה על הבלוגרים ועדת מגיביהם, והם עושים מאמצים כנים להציג את מה שלטענתם היא 'הנקודה' באתיאיזם. אבל, גם בדוגמא שלהם, כעסם מתנשא מעל לטענותיהם.

אין ספק, קל להכחיש את מציאות הא-ל. אנחנו לא יכולים לראות אותו ויכולים (לפחות חלק מאיתנו, במאמץ ניכר ובדמיון חסר-גבולות) לדמיין שהחיים מתפתחים בעצמם, וכן, יש רע בעולם שנראה כאילו הוא ממשיך מבלי שיבוא על עונשו. אבל אמונה בא-לוהים צעדה תמיד יד ביד עם האמונה הן בהסתר הפנים והן בהיותו בלתי מובן לנו.

כעסו של האתיאיסט מספק לנו מידע רב יותר. אני חושב שהוא נובע מתוך ההכרה לאן השכנוע המוצהר שלהם חייב להוביל בהכרח. זה יהיה – על פי המאמר המקורי שלי – מקום שבו עצם מושגי המוסר והאתיקה הופכים לחסרי משמעות; תפיסת עולם שבה גנב נואף ורוצח סדרתי אכזר, אינו חבר פחות ראוי במין האנושי מאשר פילנתרופ רחב-לב וחרוץ (למעשה, מנקודת מבט אבולוציונית, יתכן שהראשון נמצא דווקא בעמדה טובה יותר להקנות את יתרונותיו למאגר הגנטי).

המחשבה הזאת כל כך מתסכלת לאתיאיסט הישר, עד שכל מה שהיא יכולה להוציא ממנו זה זעם.

אין ספק שחלק מהאתיאיסטים אינם כועסים כלל על השלכותיה של התכחשותם לשאיפה האנושית הנעלה מן הטבע. הם נהנים מהידיעה שכל מה שהם רוצים לעשות זה בסדר, כל עוד הם מצליחים לא להסתבך עם החברה והחוקים (שהם כשלעצמם חסרי משמעות אובייקטיבית) שנקבעו על ידי האדם. אם הם מוכשרים מספיק, הם יכולים 'להרים' בזהירות מוצרים מהחנות, לפגוע בהיחבא בזכויותיהם או פרטיותם של האחרים, ובסודיות לפגוע באלה שהם לא אוהבים או שמפריעים להם לממש את רצונותיהם.

רוב האתיאיסטים בכל זאת – והם לדעתי אלה שכועסים – לא היו מעלים בדעתם לעשות מעשים כאלה. משום שהם יודעים שיש טוב ורע.

רע?

האם זה רע כשכלב מושך עצם מחברו הכלבי או כשאלמנה שחורה אוכלת את בן זוגה? מובן שלא. אבל כשבן אדם גונב או פוגע או הורג את זולתו, זה שונה לחלוטין. עמוק בפנים אנחנו יודעים שאנחנו אחראים על דבר מה שמעבר לטבע הגשמי שלנו.

© 2006 AM ECHAD RESOURCES

 

30/8/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 17 תגובות ב-16 דיונים

(16) חני, 11/2/2019 20:40

הקשר שנמצא בין מוסריות לאמונה

אציג כאן הסבר של אחד הפילוסופים הנודעים, רוברט אדמס לקשר בין המוסר לאמונה באלוקים: אדמס טען שלא להאמין שיש סדר מוסרי ביקום יותיר אנשים רבים מיואשים מבחינה מוסרית. אנשים רבים הם בעלי מוטיבציה פסיכולוגית לתרום לטוב רק אם הם יכולים לראות את מאמציהם המוסריים כחלק מתמונה גדולה יותר, שבה ייכשל חוסר הצדק, והיושר יגבר. לאמונה יש פוטנציאל לספק מוטיבציה מוסרית. לפי אדמס, התאיזם מספק את ההסבר הסביר היחיד לסדר מוסרי שכזה, והתאיזם כתוצאה מכך נהנה מיתרון המוסרי שיכול לשמש סיבה ראויה לאמונה באלוקים. ותחשבו על זה....

(15) fvv, 6/2/2019 14:23

עצוב.

עצוב שעוצמים את העיניים עצוב שמתמקדים בטפל במקום בעיקר עצוב שלאחר שמתברר שאתאיסטים עשו את השואה רצחו למעלה מ 20 מליון אנשים בברית המועצות עדיין ניתן לומר שאין לזה קשר לחוסר המוסר עצוב שלא שמים לב שעל אף שבהחלט ניתן להיות אטאיסט טוב, ברגע שזה לא ישתלם לא יהיה לזה מעצור עצוב כי כאשר מוסר לא מוכתב אפשר לעוות אותו לפי המשיכות והרצונות ובהחלט עצוב שאנשים שכנראה האינטרס שלהם הוא להאמין בדברים מגוחכים מצליחים לשכנע - בעיקר את עצמם, שיש מקום לא להאמין

(14) אלישע בן אבויה, 14/11/2010 15:57

המאמר מונח על כרעי תרנגולת

הנחת היסוד של כבוד הרב היא שישנה זיקה בין אתאיזם לאמונה בטוב ורע כפי שמגדירה אותם הדת היהודית. התשובה להנחת היסוד הזו שאין זיקה כזו. לפיכך כל דבריו בטלים מיסודם. הנחה שאין בורא לעולם אינה קשורה לטוב ורע בדיוק כשם שהנחה שיש בורא אינה קשורה לכך. לצורך הויכוח, יתכן למשל שיש בורא שהוא רע ואכזר שברא את היצורים השונים למען התעלל בהם והפקת הנאה מסיבלם. שהרי העולם מלא סבל בעולם החי ובוודאי שבקיום האנושי. אפילו ההנאות הן בנות חלוף ומתחלפות תדיר בייסורים ואבדן. אבדן הנעורים, אבדן אנשים יקרים שמתים אובדן הבריאות ואובדן החיים. אם זו הנהגת הבורא איזה ערך יש לבחירת הטוב על פני הרע? בדיוק באותו האופן שלילת קיומו של בורא או השגחה עליונה אינה קשורה לבחירת טוב או רע. יש אתאיסט שונא אדם וישנו אתאיסט אוהב אדם. לעניות דעתי כבוד הרב, טועה או שמא מטעה בין מושג ההומניזם למושג אתאיזם. הומניזם מתבסס על ערכים המצויים גם ביהדות, ערכים שאין להם שום זיקה ישירה לאמונה באלוהים. ערכים שבסיסם פשוט "לא תעשה לחברך את ששנוא עליך" "ואהבת לרעך כמוך" והנה אתאיסטים גמורים בוחרים לסלם ערכים לפי חשקם ויש ביניהם שבוחרים בהומניזם שללא ספק מצוי גם ביהדות ובאיסלם בנצרות ובפילוסופיות מסויימות.כל אלה ללא קשר לאלוהים.

(13) זה שלא שונא אף אחד ולא שונאים אותו, 9/1/2010 20:41

לקובי

"האשליה הגדולה של הדת" אתה רציני??.... זה אחד הדברים שאני לא ממש מחבב.. אתה מקשיב לספרר?? הכותב של הספר שיכנעעע אותך?? אני מאמין שאתיאיסט זה בנאדם שמקשיב לקול ההיגיון.. (בנוסף לעוד מלא דברים..) אני מתכוון עם אתה לא רוצה להאמין באל כלשהו זה סבבה... אבל אל תשכח שרוב בני האדם בעולם הזה מאמינים באלוהים כי הם נולדו לזה.. היכולת לשכנע את עצמך לא להאמיןן באלוהים למרוותת שנולדת לזהה.. זה מוכיח הרבה לפי שיקול דעתי.. קייייצררר הנקודה שלי... זה עם אתה לא רוצה להאמין במשהו תשאל את עצמך...(האם אני באמת מוכן להאמין ש-"אל" בעל כוחות על טיבעיים ייצר את כל כדור הארץ??) ואל תקשיבב "לספרים" או דברים אחרים.. (אני לא אומר אל תקשיב בחיים שלך לכלום רק לפעמים "דעה של אדם היא זאת של בפנים") סבבה?? :) סליחה אם פגעתי בך בדרך כלשהי..

(12) קובי, 20/1/2009 23:42

יהודי

מיד שראיתי את התקציר של הכתבה הבנתי שאין לי צורך לקרוא אותה משום שיש לי רק דבר אחד להגיד לכל מי שחושב שיש קשר בין טוב רע או מוסר פשוט מאוד כל התשובות האלה כבר התבארו בספרו של ריצ''רד דוקינס "האשליה הגדולה של הדת" שם תוכלו לקבל את התשובה ולהבין שיש לכם טעות

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub