הבחירה החופשית ומכחישיה

האמונה ביתרון האדם על הבהמה נתונה היום למתקפה בעולם המערבי. להתכחשות לבחירה החופשית – ועמה למציאות המוסרית – מקום מרכזי בהתקפה הזאת. אם אין לאדם בחירה חופשית, הוא אינו אחראי על מעשיו יותר מאריה שטורף את קרבנו. בסופו של דבר, הוא בסך הכל עוד בעל חיים שמעשיו נקבעים על פי אינסטינקטים.

מאמר של דניס אוברביי בניו-יורק-טיימס, מתחיל בחוסר יכולתו של המחבר לעמוד מול עוגות שוקולד מותך בתפריט הקינוחים, ומביא אותו לטעון ש"מחקרים רבים בשנים האחרונות טוענים שהמחשבה המודעת היא כמו קוף הרוכב על נמר של החלטות תת-מודעות... [ו]ממציא בטירוף סיפורים על שליטה."

מרק האלט, חוקר בתחום הנוירולוגיה, מדווח שבחירה חופשית אינה יותר מאשליה, הרגשה שיש לאנשים. הפרופסור לפילוסופיה, מיכאל סילברסטיין, מדגיש שכל מערכת פיזיקלית שנחקרה עד כה, נמצאה בסופו של דבר או דטרמיניסטית או אקראית. כל אחת מאלטרנטיבות אלו נוגדת את רעיון הבחירה החופשית.

אנשים רבים מוצאים שנוח לחסות מדי פעם תחת הגנתה הכפייתית של התכחשות לביקורת המוסרית של מצפונם או מצפונם של האחרים.

האלט צודק בדבריו שאיש אינו מרגיש כל הזמן שחייו נטולי בחירה – אפילו אוברביי היה מסוגל לעמוד מול עוגת השוקולד, אילו הגמול היה גדול מספיק או העונש קרוב מספיק. אנשים רבים, בכל אופן, מוצאים שנוח לחסות מדי פעם תחת הגנתה הכפייתית של התכחשות לביקורת המוסרית של מצפונם או מצפון האחרים ("הלב רוצה מה שהוא רוצה", אמר וודי אלן בפרשת האהבים שלו עם בתו המאומצת בת ה-17).

התורה מזהה את הבחירה החופשית עם החיים עצמם: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע" (דברים ל', טו). חיים אמיתיים הם היכולת להעדיף ולבחור את הברכה על פני הקללה. יצחק בשביס-זינגר הבין זאת נכון כשאמר שבחירה חופשית היא המתנה הגדולה ביותר של האנושות. מתנה שעבורה שווה לחיות.

לא כמו חיה

למרבה המזל, אלה שמוקירים את זהותם העצמית כישויות בוחרות, לא צריכים להסכים שהבחירות הן אשליה או שבני האדם אינם יותר מבעלי חיים המונעים על ידי אינסטינקטים. האדם שונה בהמון דברים מכל חבר בממלכת החי. רק האדם יכול לצפות מראש מגוון אפשרויות עתידיות ולכוון את מעשיו שיעלו בקנה אחד עם אותם עתידים חזויים.

הנס ג'ונאס מצביע ב"כלי, צלם וקבר - על מה מותר האדם מן הבהמה", על שלושה אופנים שבהם יכול האדם להיבדל מן החיה. רק האדם מעצב כלים כדי להשיג מטרה קבועה מראש. רק האדם יוצר תמונות גשמיות כדי להיזכר באירועים מהעבר או כדי לשקול אפשרויות עתידיות, ורק האדם קובר את מתיו ומתעורר, למראה דמות חסרת חיים, לחשוב על דברים שנמצאים מעבר ליקום הגשמי. "מטאפיזיקה מתעוררת מהקברים", אומר לנו ג'ונאס.

גם את עבודת המוח לא ניתן לצמצם לכללי העולם הפיסיקלי או את פעולות המחשבה לפולסים האלקטרוניים של המוח. אין מקבילה לחיים האנושיים. מה למשל תהיה המקבילה בחוקי הפיזיקה לתופעת בעל התשובה – אדם שבחר לחיות חיים השנויים במחלוקת, למרות כל חינוכו ודרך גידולו?

הרמב"ם מתאר בהלכות תשובה מעשה של תשובה שלמה: "[אדם] שבא על אישה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכוח גופו ובמדינה שעבר בה, ו[בכל זאת]פירש ולא עבר." כלומר, הכל נשאר אותו הדבר, להוציא בחירתו של האדם המעורב במעשה. מי לא התנסה במאבק פנימי דומה ו...אני מקווה שגם בניצחון דומה?

האדם כופר בבחירה החופשית משום שהוא כבר אינו חופשי, אלא משועבד ליצריו.

כל הנ"ל אינו בא לטעון שטווח הבחירה שלנו בלתי-מוגבל. כל אחד מאיתנו הוא תוצר של חינוך. וכל אחד מאיתנו נולד עם אישיות שונה – כפי שיודע כל הורה ליותר מילד אחד. וגם הבחירה שלנו אינה אקראית, וכוח הבחירה בטוב לא תמיד גובר. אם אנשים לא היו מוצאים את עצמם חוזרים ושבים על דפוסי התנהגות שליליים, אף אחד לא היה פונה לטיפול.

לסיום, המוח האנושי אינו טַבּוּלָה רַסָה – לוח נקי – כפי שמגלים מחקריהם של חומסקי על מבנים לשוניים ושל פיאז'ה על דרגות טיעונים מוסריים. דניאל גילברט, הפסיכולוג מהרווארד, מראה בלהיתקל באושר, את כל סוגי הטעויות השיטתיות שאנו עושים כשאנחנו חיים בשביל העתיד.

הרב אליהו דסלר מתאר בחיבורו "קונטרס הבחירה" כיצד תחום הבחירה החופשית הוא אישי לכל אדם ואדם, על בסיס החינוך וגורמים אחרים, וכיצד הוא משתנה כל הזמן. על פי דבריו, פעולת הבחירה העצמית מתרחשת רק בנקודה שבה האמת - קרי המעשה הנכון - עומדת באיזון מושלם עם התאווה הנגדית. רק בנקודה הזאת, אין דבר בעולם, להוציא האדם עצמו, שיוכל לקבוע מה תהיינה התוצאות.

הרב דסלר משתמש בדימוי המרחבי של שדה-קרב כדי לצייר את התהליך. החזית, המקום שבו מתעמתים שני העמים, היא נקודת הבחירה החופשית - השטח שבו מרגיש האדם פיתוי לפעול בניגוד למה שהוא מבין שראוי ונכון. לפני קו החזית, מאחורי גבם של הלוחמים, נמצא השטח הכבוש – תחום הפיתויים והיצרים שעליהם האדם כבר התגבר בעבר ומורגל לעשות את מה שנכון. ומעבר לקו האויב, נמצאים כל אותם תחומים שבהם עדיין אין לאדם אפשרות בחירה, והוא אינו מסוגל עדיין להתגבר על טבעו ולהתעלות לעשיית הטוב.

החזית נעה כל הזמן. עם כל ניצחון – כל בחירה לעשות מה שנכון – האדם מתקדם, ועם כל תבוסה הוא נסוג. פרעה נותן לנו את הפרדיגמה לנסיגה מתמדת - הוא מקשה שוב ושוב את לבו, ובסופו של דבר מאבד את יכולתו להשתמש בבחירה החופשית.

הרב דסלר מציין שאלה: המתכחשים לאפשרות לבחור באופן חופשי, עושים זאת מכיוון שלא הצליחו לפתח את כוח הרצון שלהם על ידי שימוש חיובי בבחירתם החופשית, וכתוצאה מכך איבדו למעשה את חירותם.

"רעת לבכם עוכרתכם, אתם כופרים בבחירה, כי עבדים מכורים הנכם ליצר הרע" - האדם כופר ברעיון הבחירה החופשית משום שהוא כבר אינו חופשי, אלא משועבד ליצריו.