לפניכם משל: ארבעה אנשים עיוורים נתקלו בדרכם בפיל. אחד נאחז ברגל הפיל והסיק שלפניו גזע עץ. השני תפס בזנבו וחשב שלפניו שוט. השלישי מישש את חדקו והחליט שזהו זרנוק והרביעי טפח על צדו של הפיל והגיע למסקנה שזהו קיר.

 

האיש הפיקח אמר להם: "כולכם צודקים".

 

בפעם הראשונה ששמעתי משל זה, חשבתי שהוא ממחיש לנו כי האמת יחסית. הנה לפנינו ארבעה אנשים שונים המגיעים לארבע מסקנות שונות.

שנים אחר-כך, הבנתי כי המסר של הסיפור הוא בדיוק הפוך: האמת איננה יחסית - האמת היא אובייקטיבית. בסופו של דבר, האם יש כאן פיל? ברור שהפיל קיים! מציאותו היא אמת אובייקטיבית, שאינה תלויה בשום השקפת עולם פרטית.

האמת אינה יחסית. קיימת אמת אובייקטיבית בעולם, אבל היא מורכבת מאוד ורבת היבטים, ולכן קשה לעתים לתפוס אותה בצורה שלמה. עלינו רק להבין איזה חלק מן הפסיפס מצוי עכשיו לפנינו. ללא אבחנה זו קל ליפול למלכודת כפי שהומחשה במשל.

ארבעת האנשים העיוורים נפלו קורבן לטעות מצויה: הסקת מסקנות ללא מידע מספק. כאשר מתבססים רק על "חדק הפיל", קרוב לודאי שאף אדם לא יוכל להגיע למסקנה נכונה.

ארבעת האנשים העיוורים נפלו קורבן לטעות מצויה: הסקת מסקנות ללא מידע מספק.

ארבעת העיוורים היו צריכים לשוחח ולחלוק ביניהם את המידע המצוי בידי כל אחד ואחד. כאשר יחברו יחדיו את כל החלקים, תתחיל להתגלות תמונה ברורה יותר ואפשר יהיה להגיע למספר מסקנות ראשוניות כגון: לא מדובר בריהוט כלשהו; אין ספק שמדובר בחיה גדולה בעלת ארבע רגליים. ככל שיתאסף יותר ויותר מידע תתחדד בסופו של דבר התמונה, ותתגלה זהות הפיל.

המלה העברית אמת, מורכבת משלוש אותיות - האות הראשונה, האמצעית והאחרונה של האלף-בית. זאת מאחר והאמת מורכבת מחיבור הדברים בכללותם – ראשית, אמצע וסוף. גם כדי להוציא פסק דין צודק, מנסה השופט ראשית להגיע לתמונה שלמה ככל האפשר של המקרה הנידון.

בהחלט לא קל "לראות את הפיל". הדבר דורש פתיחות רעיונית המעמידה במבחן את ההשערות, האמונות והנחות היסוד שלנו. אבל למרבה הצער, ראש פתוח באמת, עלול לעתים קרובות להרתיע אותנו.

להעמיד במבחן את הנחות היסוד

הבה ניקח לדוגמא את האדם העיוור שחשב בטעות שהוא אוחז בזרנוק, ולא בחדק של פיל. נקרא לו מר גונן. בהתבסס על תגליתו, כותב מר גונן רב מכר על טבע ה"זרנוק" והופך לסופר מצליח, מרואיין מבוקש בתוכניות טלוויזיה ובנוסף מקבל באוניברסיטה יוקרתית קתדרה בחוג המוקדש למחקר מהותו, טיבו והתועלות שניתן להפיק מן ה"זרנוק".

יום אחד נשמעת נקישה בדלת ביתו...

 

"סלח לי אדוני, האם אתה ד"ר (את הדוקטורט עשה כמובן בעבודה על "מהות הזרנוק") גונן, מחבר הספר "שבעת סודות הזרנוק"?

 

"כן, זה אני", הוא משיב בגאווה בלתי מוסתרת.

"ובכן, יש לי מידע חשוב מאד עבורך, ד"ר גונן. אינני יודע איך לומר לך זאת בדיוק... אבל טעית לאורך כל הדרך! מה שאחזת בידך לא היה זרנוק. היה זה חדק של פיל!!"

כיצד יגיב ד"ר גונן על מידע זה? האם יאמר: "האם כוונתך לומר לי שטעיתי במשך כל אותן השנים? וו'או! איזה מזל שאמרת לי! אני אסיר תודה לך לכל ימי חיי!"

 

סביר יותר להניח שד"ר גונן יטרוק את הדלת בפרצופו של אותו ברנש. זו היא התגובה הטבעית. אנחנו רוצים להגן על עצמנו מפני מידע אותו אנו רואים כמאיים, בייחוד כאשר תחושתנו היא שהמידע עלול להיות אמיתי. ד"ר גונן יבנה באופן אינסטינקטיבי מחסום הגנה בניסיון לעצור בפני האמת העתידה להכתים את שמו הטוב ולהזיק לקריירה שלו.

אנחנו רוצים להגן על עצמנו מפני מידע אותו אנו רואים כמאיים, בייחוד כאשר תחושתנו היא שהמידע עלול להיות אמיתי.

רק מחשבים מתייחסים לנתונים בצורה נטולת רגשות. עולמם הרגשי ההפכפך של בני האדם מתנגש לעתים תכופות עם הבנתם השכלית. כאשר התוצאות הניצבות בפנינו נראות לנו כבעלות פוטנציאל להכאיב לנו, בין אם יסתכם הדבר באגו פגוע או בשינוי דרסטי באורחות חיינו, מתחיל הלב להיאבק עם המוח. לעיתים קרובות נטיות הלב מהוות מחסום בפני מסקנות השכל, ואז ישתמש הלב בכושר הדמיון שלנו כדי להיאבק במציאות. הידיעה כי הנתונים החדשים מאיימים למעשה רק בדמיוננו לא מעלה ולא מורידה. כאשר אנו חשים מאוימים, תגובתנו הספונטנית היא לנעול את כל מערכות הקליטה, לדחות את הנתונים ולהתעלם מבקשת האמת המקננת בקרבנו.

דיסוננס קוגניטיבי

התופעה המתוארת לעיל קרויה "דיסוננס קוגניטיבי". תגובה זו היא המחסום העיקרי בדרך לחיפוש האמת, ואף אדם אינו חסין מפניה. התגלית שכדור הארץ עגול נדחתה בתחילה, ולא התקבלה אפילו במאה השבע-עשרה כאשר באמצעות שימוש בטלסקופים חדשים הוכיח זאת גלילאו באופן בלתי ניתן להכחשה. בלי להבין מהו כוח המשיכה, לא מסוגלים היו אנשים להבין מדוע אין הם נופלים מעל פני כדור-הארץ. קבלת הרעיון המוזר הזה הייתה דבר מבלבל מדי, וחוץ מזה, מי אוהב להודות שטעה? היה הרבה יותר קל לאנשים פשוט להתעלם מן העובדות.

התורה מלמדת אותנו שכל אחד מועד לדעות קדומות:

 

"לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז, יט).

 

התורה מתכוונת במלים אלו לכל אחד ואחד מאתנו. בכל פעם שאדם עושה החלטה הוא בעצם במצב של שופט, ועליו לבדוק את הגורמים העדינים והלא כל-כך עדינים שאולי מערפלים את חשיבתו הצלולה.

דיסוננס קוגניטיבי וא-לוהים

כאשר מגיעים לצורך להכיר במציאות של א-לוהים, עלול הדיסוננס הקוגניטיבי להוות מכשול אדיר. רבים מאתנו תופשים, בצדק או שלא בצדק, את א-לוהים בצורה מאוד לא אטרקטיבית. נבחן כמה מן האסוציאציות השליליות והשכיחות שעלולות להתעורר אצל אנשים בנוגע לא-לוהים:

 

  1. א-לוהים, "עוכר השמחות".

    קיומו של א-לוהים מציג בפנינו קנה מידה מוסרי גבוה בצורה בלתי נסבלת ומציב מחסומים בפני ההנאות הטהורות של החיים.

  2.  

  3. א-לוהים, העריץ.

    כאשר אנו רואים את כל הסבל והכאב בעולם, נראה לנו שא-לוהים חייב לנו הסברים מרובים. מלחמה, רעב, אלימות, אסונות טבע - איזה מן א-לוהים זה?

  4.  

  5. א-לוהים, הבלתי ניתן לידיעה.

    האם יש שם משהו שאינני מסוגל להבין?! האם עלי להתייחס למשהו שנמצא מעבר לי? יש לנו בחירה חופשית ובכל זאת א-לוהים יודע הכל? איך אני מסוגל לחיות עם הפרדוקס הזה? אני מוותר.

  6.  

  7. א-לוהים, הלא אופנתי.

    מה, להתחיל להאמין? הרי כולם יחשבו שהשתגעתי! להתחיל ממש להתפלל ולקחת ברצינות את כל העניין הדתי הזה? לא תודה. הדת מיושנת ולא בשבילי.

 

מאחר והדיסוננס הקוגניטיבי יכול להיות כה חזק כאשר אנו עוסקים בשאלת קיום הא-ל, חשוב להיות מודעים להשפעתו כאשר באים לדון בסוגיה זו שהנה בעלת חשיבות עליונה בחיינו.

כדי להגיע למצב של הסתכלות אובייקטיבית על המציאות נדרש מן האדם עמל נפשי רב. האם אפשר בכלל להתגבר על הדעה הקדומה המושרשת בפנימיותנו? האין אנו אבודים וחסרי תקווה בנבכי האישיות הסובייקטיבית שלנו?

כותב הרב אליהו דסלר:

מאחר שהשוחד יעוור עיני חכמים ואין אדם רואה חובה לעצמו, איך אפשר הוא שנבחין את האמת? הלא בכל דבר שיש לנו התענינות כבר יש לנו נגיעה באחד מן הצדדים? אמנם התשובה, שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת, כי גם אחרי אשר יפתה היצר את האדם לומר כי גם דרך השקר אמת הוא, מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמתית יותר, ורק יחשוב את השקר לאמת כמו תחליף לאמת. (הרב דסלר, "מבט האמת")

 

במילים אחרות, הדעות הקדומות אף פעם לא חוסמות לחלוטין את הדרך להכרת האמת. אפילו לאחר שתשוקות הלב, שכנעו את האדם לקבל את הדרך המוטעית כאמיתית, הוא בכל זאת יודע בפנימיות לבבו שדרך האמת "אמיתית" יותר מאשר הדרך האחרת בה בחר.

עלינו לדעת כי נקודת האמת, היסוד האובייקטיבי המצוי בקרבנו, לא אובדת אף פעם. גם כאשר אנו מצויים בעיצומו של ויכוח ורגשותינו מתלהטים, בכל זאת אנו יודעים שאם באמת נחפוץ בכך, נוכל להכריח את עצמנו להיות אובייקטיביים ולהקשיב גם לדברי הצד השני. נהיה אפילו מסוגלים להודות שטעינו.

למרות הערפל שמטילות הדעות הקדומות, אנו מסוגלים עדיין להיות כנים עם עצמנו. אין הדבר קל, אך כאשר אנחנו מחליטים שאחרי-הכל, האמת היא אשר משרתת את האינטרס האמיתי שלנו, יכולה השאיפה להכרת האמת להניע אותנו להתעלות מעל רגשותינו ונטיות לבנו. עלינו להבטיח כי שכלנו המחפש את האמת הוא זה היושב "מאחורי ההגה" ומוביל את החלטות חיינו.

הבה נצא לחפש את הפיל!