הרבה מהדברים שמטרידים אותנו לגבי דרכי ההשגחה, נובעים בעצם ממעשי האדם. אולם מה לגבי זמנים בהם נראה כאילו הרוע נובע ישירות מהאלוקים?
נניח שהרופא מודיע לכם, חס ושלום, שילדכם חולה בסרטן ממאיר וחשוך מרפא. ברור שהסרטן לא נגרם על-ידי בשר ודם, ונראה אם כך שהרוע נובע ישירות מאלוקים. במקרה שמדובר באדם רע הפוגע בילדכם, ייתכן שלא תהיו מסוגלים לסלוח לו, אולם לכל הפחות תדעו את מי להאשים - את רוע הלב האנושי. אולם, אם אלוקים פוגע בילדכם, זה פשוט יותר מדי, יותר ממה שאפשר לשאת.
ועדיין, ילדים קטנים ותמימים סובלים מדי יום. ותמיד אנו מוצאים את עצמנו שואלים את השאלה: כיצד יכול אלוקים הטוב להיות כה אכזר?
מה שמטריד אותנו הטריד גם את המנהיג היהודי הדגול, משה. והוא העז לשאול שאלה זו את האחד היודע את התשובה. אותה חוכמה נצחית נגישה גם לנו בספר שמות. כאן, לפי התלמוד, עוסק התנ"ך לראשונה בשאלה מדוע הצדיקים סובלים.
במבט ראשון, הפסקה עשויה להיראות סתומה:
"ויאמר [משה לה'] הראני נא את כבודך. ויאמר, אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם י-ה-ו-ה לפניך וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם. ויאמר, לא תוכל לראות את פניי כי לא יראני האדם וחי. ויאמר י-ה-ו-ה, הנה מקום אתי וניצבת על הצור. והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עוברי, והסירותי את כפי וראית את אחוריי ופניי לא ייראו" (שמות לג, יח-כג).
רוב בני האדם מפרשים פסוקים אלה כלשונם ומניחים, כי משה מבקש לדעת כיצד נראה אלוקים, ושאלוקים בתשובתו מביע סירוב להראות את פניו, אך מניח למשה להציץ בגבו האדיר.
זהו אבסורד, כמובן.
כשאני רואה תינוק שחולה בלוקמיה, כשאני רואה ילד קטן שסובל מאוד ואני יודע שהוא עומד למות בקרוב, אינני מבין מה אתה עושה.
התלמוד (מסכת ברכות ז, א) אומר לנו, כי משה לא ביקש "לראות" את אלוקים - הוא ידע שאין הדבר אפשרי. משה ידע כי לאלוקים אין גוף או כל צורה שהיא ולכן, לא ניתן לראותו בעיניים אנושיות. במקום זאת, משה ביקש "לראות" את "כבודו" של אלוקים, כדי שיוכל להבין את תוכניתו וכוונתו של השם. למעשה, משה אומר לאלוקים, "אלוקים, אני אוהב, מכבד ומוקיר אותך בכל דרך שהיא. אבל ישנם דברים לגביך שאינני מבין. כשאני רואה ילד עם שיתוק מוחין, כשאני רואה תינוק שחולה בלוקמיה, כשאני רואה ילד קטן שסובל מאוד ואני יודע שהוא עומד למות בקרוב, אינני מבין מה אתה עושה והייתי שמח להבין בצורה מעמיקה יותר את דרכיך, כדי שאוכל לכבד אותך באופן המלא ביותר שאתה ראוי לו".
אין זה מקרי שפסקה זו מופיעה מיד לאחר שה' מוחל לבני ישראל על החטא החמור של בניית עגל הזהב. ה' הוציא את בני ישראל מעבדות מצרים, חולל נסים מופלאים לנגד עיניהם, דיבר אליהם בהר סיני ואז, כשמשה עלה להר, בני ישראל גמלו לו על כל הטוב שעשה, בכך שדחו אותו ועשו להם פסל. אולם, כאשר כיפרו על חטא גדול זה, ה' לא רק סלח להם, אלא הגיב גם בתיאור מהותו, המבטאת רחמים מופלאים וחמלה מוחלטת.
בשלב זה מבקש משה לקבל מענה לקושיה וכאילו לומר, "אם זוהי האמת, האם אתה מוכן להסביר כיצד משתקף כבודך בסבלם של ילדים ובשגשוגם של רשעים? האם אתה יכול להעניק לי את המתנה של הבנת ההיגיון שבעניין?"
בקיצור, משה רוצה לדעת למה דברים רעים קורים לאנשים טובים.
תשובתו של ה' מכילה את מה שמשה - ואנחנו, הקוראים זאת אלפי שנים מאוחר יותר - זכאים לדעת.
לכן, הבה נביט בתשובתו בקפידה וננתח כל מילה מדבריו של ה'.
התמונה השלמה
"אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם י-ה-ו-ה לפניך".
השמות בהם ה' מזהה את עצמו הנם בעלי חשיבות עליונה. כאן, הוא משתמש בשם הייחודי בן ארבע האותיות, השם המפורש שאסור להגות, המתורגם לרוב כ- ה' (א-דוני). כפי שצוין קודם לכן, שם זה מסמל נדיבות וחמלה, בניגוד לשם "אלוקים", המתייחס לה' כאל שופט קשוח, אך הוגן. אם כן, ה' נוקב בשם הרחום והחנון שהוא רוצה להכריז בפני משה.
ברגע שנהיה מסוגלים לראות את התמונה השלמה נראה, כי הסבל הוא ביטוי לצדו הרחום של אלוקים.
בפסוק נאמר לנו כי "כל הטוב של ה'" ישמש עדות לרחמנותו ומשתמע מכך, כי גם אנו נשנה את תפיסתנו לגבי כאב וסבל, ברגע שנראה את ה"כל". כשאנו רואים רק חלק מהתמונה, אנו חושבים כי אלוקים אכזר, אולם, נקודת מבט רחבה ומקיפה יותר תאפשר לנו להבין מדוע, כל דבר הנראה בעינינו כפסק דין מחמיר, הוא למעשה ביטוי לאהבתו של אלוקים.
כלומר, ברגע שנהיה מסוגלים לראות את התמונה השלמה נראה, כי הסבל הוא ביטוי לצדו הרחום של אלוקים.
"וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם".
האם אלוקים אומר כי יעשה כטוב בעיניו, ללא קשר לצדק? לא, זה לא מה שהוא אומר. פירוש הדברים הוא: "אהיה רחום למי שאמצא לנכון ולא למי שאתה חושב שעליי להיות רחום. אגלה חמלה כלפי מי שאמצא לנכון ולא למי שאתה חושב שעליי לגלות חמלה כלפיו".
התלמוד (מסכת פסחים נ, א) מלמד, כי בעולם הבא הכל יתהפך. אנשים המצויים כאן בתחתית הסולם החברתי והמעמדי, יהיו מורמים שם מעם ולהיפך. הנקודה היא, שפעמים רבות השיפוט שלנו לגבי צדיקים וחוטאים הוא פשוט שגוי לחלוטין. רק בחיים שלאחר המוות נוכל לראות מיהם אכן הצדיקים האמיתיים.
הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות במאה ה-18, הסביר מה פירוש הדבר, באמצעות סיפור נפלא זה:
בבית מסוים גרו שני יהודים ומשפחותיהם. אחד מהם היה מלומד ומשכיל והשני היה פועל עני. מדי יום היה המלומד קם משנתו עם הנץ השחר והולך לבית הכנסת, שם למד תחילה עמוד אחד מהתלמוד. ואז, כפי שנהגו לעשות היהודים בעבר, הוא המתין מעט, התכוון בלבו אל השמיים ואמר את תפילות הבוקר בשקט ובאיטיות, עד שמחצית היום כמעט וחלפה.שכנו, הפועל העני, גם הוא קם מוקדם בבוקר והלך לעבוד בעבודה מפרכת שאימצה את הגוף ואת הנפש בו זמנית. הוא עבד עד אמצע היום, עד שלא נותר לו זמן ללכת לבית הכנסת ולהתפלל עם הציבור בשעה היעודה.
כשהגיעה שעת הצהריים, עזב המלומד את בית הכנסת כדי לשוב הביתה, כשהוא מלא בתחושת סיפוק עצמי. הוא העסיק את עצמו בלימוד תורה ובתפילה וביצע בדקדקנות את רצון הבורא. בדרכו מבית הכנסת, הוא נהג לפגוש את שכנו, הפועל העני, כשהוא ממהר לבית הכנסת, שם דקלם את תפילות הבוקר בחופזה, בצער ובחרטה גדולה על האיחור.
הם נהגו לחלוף זה על פניו של זה וכשהפועל העני חלף ברחוב על פני שכנו, נפלטה מפיו מעין אנחה כבדה ועגומה, כשהוא מוטרד מכך שחברו כבר סיים את לימודיו ותפילותיו בנחת, לפני שהוא אפילו החל: "אוי ואבוי, אני רק עכשיו מתפנה ללכת לבית הכנסת והוא כבר סיים. לא עשיתי את זה כמו שצריך, אוי-יו-יוי!" בינתיים, היה פיו של המלומד מתעקל בחיוך לעגני ובלבו הוא היה חושב, "אדון עולם, ראה את ההבדל בין יצור זה לביני. שנינו קמים מוקדם בבוקר. אני קם ללמוד תורה ולהתפלל, אבל הוא...".
כך חלפו הימים, השבועות, החודשים והשנים. חייהם של כל אחד משני האנשים חלפו באופן שונה - לאחד היה החופש ללמוד תורה ולהתפלל, האחר היה משועבד לצורך לשאת בעול הפרנסה. מפעם לפעם, כאשר היו דרכיהם נפגשות, היה המלומד מחייך לעצמו בשביעות רצון והפועל היה נאנח.
כפי שחייב לקרות לכל בני האדם, המוות ביקר לבסוף את המלומד וזמן קצר לאחר מכן, גם את שכנו, הפועל. המלומד נקרא לפני בית הדין של מעלה כדי לתת דין וחשבון על מעשיו. "מה עשית בימי שנותיך?" קרא קול מלמעלה.
"אני אסיר תודה על חיי", השיב המלומד ביציבות, כשלא מעט גאווה בקולו. "כל ימיי עבדתי את הקב"ה, למדתי תורה והתפללתי בלב טהור".
"אבל", טען הקטגור של מעלה, "הוא תמיד לעג לשכנו, הפועל העני, כשהם נפגשו ליד בית הכנסת". ואז נשמע קול מלמעלה, "הביאו את המאזניים".
על כף אחת של המאזניים הניחו את כל התורה שלמד ואת כל התפילות שהתפלל, בשעה שעל הכף השנייה הניחו את החיוך המלגלג שריחף על שפתיו בכל פעם שפגש את שכנו. וראו זה פלא, משקל החיוך הלגלגני הטה את כף המאזניים והמלומד נמצא אשם.
לאחר שתם הדיון בעניינו של המלומד, הובא עניינו של הפועל העני בפני בית הדין של מעלה. "מה עשית בחייך?" שאל קול ממעל.
"כל חיי היה עליי לעבוד קשה כדי לפרנס את אשתי וילדיי. לא היה לי זמן להתפלל עם הציבור בשעה היעודה וגם לא היה לי הפנאי ללמוד הרבה תורה, כיוון שהיו לי הרבה פיות רעבים להאכיל", השיב הפועל בבושה ובצער.
"אבל", טען הסניגור של מעלה, "בכל פעם שפגש את שכנו המלומד, מעמקי נשמתו נפלטה אנחה כבדה. הוא הרגיש שלא מילא את חובותיו לקב"ה".
שוב הובאו המאזניים ומשקל אנחתו של הפועל הפשוט הטתה את הכף לטובתו והוא נמצא זכאי.
גם הרמב"ם התייחס לנקודה זו בספרו המפורסם 'משנה תורה' (הלכות תשובה ג:ב). בספר זה, המהווה את פאר היצירה של הרמב"ם בענייני חוק, הוא קובע, כי בעיני הקב"ה, מעשיו הטובים של אדם וחסרונותיו נשפטים בצורה איכותית ולא כמותית. חטא נורא אחד עלול לדון לכף חובה חיים שלמים של מעשים טובים, כפי שמעשה טוב אחד מיוחד יכול למחוק חטאים רבים. רק אלוקים יודע באמת מה נמצא בלבו של כל אדם ורק הוא יודע את ערכם האמיתי של מעשיו.
לכן, כשה' אומר למשה, "וריחמתי את אשר ארחם", הוא למעשה אומר, "אני יודע טוב ממך מי צדיק ומי רשע, מי ראוי ומי אינו ראוי. אל תתיימר לדעת טוב ממני".
"ויאמר, לא תוכל לראות את פניי, כי לא יראני האדם וחי."
אתם בוודאי שואלים את עצמכם, למה הוא מתכוון.
משה רוצה "לראות" את ה' ולהבין את דרכיו. אולם ה' אומר למשה, "כל עוד אתה בחיים, לעולם לא 'תראה' באופן מלא". כלומר, לא ניתן לראות את התמונה השלמה מנקודת המבט המוגבלת של העולם הזה.
תארו לעצמכם, שאתם עומדים כשאפכם דבוק לציור אימפרסיוניסטי. במקום אחד אתם רואים משיחות מכחול בצבע כחול מהמם, במקום אחר יש כתם שחור גדול ובאחר, כתם לבן. רק לאחר שתתרחקו מהציור למרחק של כמה מטרים, תוכלו לראות מה מצויר - ה"אירוסים" של ואן-גוך.
הדבר נכון באותה מידה, כשמדובר בהבנת תוכניותיו של ה'. לעתים אנו רואים את החלקים הצבעוניים והיפים, לעתים את החלקים האפלים, אך לעולם איננו מתרחקים מספיק כדי שנוכל לראות את התמונה השלמה. שכן, להתרחק מספיק פירושו לעבור אל העולם הבא.
קיומנו כאן על פני האדמה והבנתנו את המשמעות האמיתית של חיינו מוגבלים ביותר. זהו המסר של ה' למשה, אותו מסר שהוא נותן לאיוב, כשהאיש מוכה הייסורים מבקש להבין את הקורה אותו. ה' אומר, "העובדות שלפניך בעודך בין החיים, אינן מספיקות לשם רכישת ההבנה והידיעה אותן אתה חפץ".
שותפות עם אלוקים
"ויאמר י-ה-ו-ה, הנה מקום אתי וניצבת על הצור."
כדי לסייע למשה להבין את הסיבות לנוכחות הרוע על פני האדמה, אומר לו אלוקים לעמוד "אתו". ביטוי זה מזכיר רעיון דומה מספר בראשית, כאשר האדם נוצר לראשונה בצלם אלוקים. אדם מקבל תפקיד חשוב בהשלמת עבודתו של אלוקים, ההולם את גדולתו. נאמר לו שהוא יעמוד כשותף אקטיבי לצד האלוקים.
מדוע נאמר למשה לעמוד על צוּר (סלע)? כיוון שהמילה "צור" נגזרת מהשורש י.צ.ר. - שפירושו ליצור ולעצב. הצור מתייחס למטרתו של האדם על פני האדמה. כפי שאלוקים בורא, כך גם האדם. אכן, האדם בורא בצוותא, יחד עם ה', שותף למשימה של סיום הבריאה והבאת העולם לכלל שלמות.
כדי לתת לאדם הזדמנות למלא תפקיד זה, ה' הותיר את העולם במצב לא גמור בכוונה תחילה. העולם נוצר בלתי שלם. זוהי המשמעות למנוחתו של ה' בסוף היום השישי ולא עייפותו. הוא ללא ספק לא היה עייף! "וישבות ה'" - שביתה. פירושה, שה' הפסיק באמצע עבודתו. מדוע? כדי שלאדם תהיה הזדמנות לקחת חלק בשיפור ובעיצוב העולם, שיהיה לאדם מה להשלים. אלוקים מאפשר את קיומן של מחלות, כדי שהאדם יוכל לשחק תפקיד מרכזי במציאת התרופות. אלוקים מאפשר רעב, כדי שהאדם יוכל להיות מעורב בהמצאת שיטות חדשות בחקלאות. אלוקים מאפשר בצורת, כדי שהאדם יוכל להשתתף במאמצים להפוך את העולם למקום טוב יותר, על ידי המצאת שיטות השקיה חדשות, בניית סכרים ומפעלים להתפלת מים.
רוע הוא ביטוי של עולם שעדיין לא הגיע לכלל שלמות, הממתין לאדם שיבצע את חלקו ויסיים את העבודה.
מכאן, שהרוע בעולם הוא רק אינדיקציה לעבודה שעדיין נותרה בפנינו. רוע הוא ביטוי של עולם שעדיין לא הגיע לכלל שלמות, הממתין לאדם שיבצע את חלקו ויסיים את העבודה.
"והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכותי כפי עליך עד עוברי, והסירותי את כפי וראית את אחוריי ופניי לא ייראו".
כאן ניתן למשה החלק החשוב ביותר בתשובת ה'. בכך שהוא אומר למשה שלא יוכל לראות את פניו, רק את גבו, ה' למעשה אומר למשה, שיהיה זה בלתי אפשרי עבורו להבין את האירועים בעודם מתרחשים. אולם לאחר מכן, במבט לאחור, ייתכן שיוכל להבין את אשר התרחש.
בשעה שאתם מתמודדים עם משבר, בעודכם נתונים בעין הסערה, אינכם מסוגלים להבין את מטרתו של ה' או את ההיגיון שבמעשיו. אולם, לאחר חלוף המשבר ובמבט לאחור, קיימת האפשרות להבין את דרכי השם.
כולנו יכולים לספר על אירועים בחיינו שנראו איומים כשחווינו אותם, אולם לאחר שבחנו אותם בשלב מאוחר יותר, היינו מסוגלים לראות שהם היו למעשה טובים. לדוגמה, אדם ממהר למטוס בשדה התעופה. בדרך יש לו תקר בגלגל והוא נלחץ, כיוון שהוא יודע שיחמיץ את הטיסה. הוא כועס על מזלו. באותו רגע, התקר הוא דבר רע בעיניו. הוא מחליף גלגל, נוהג בטירוף לשדה התעופה, אך ללא הועיל - המטוס כבר המריא בלעדיו. שעה לאחר מכן, הוא מגלה שהמטוס התרסק. כך שהתקר בגלגל, שאותו קילל רק לפני שעה, הפך להיות ברכה משמיים.
בתלמוד ישנו סיפור בלתי נשכח (מסכת ברכות, ס, ב), המלמד את העיקרון של "גם זו לטובה":
החכם הידוע בן המאה הראשונה, רבי עקיבא, בשעה שרכב על חמור דרך כפר קטן, לא הצליח למצוא מקום לינה בשום פונדק. הוא קיבל את המצב בשוויון נפש, מתוך הנחה שיש מטרה נעלה המסתתרת מאחורי כל קשייו. הוא חנה ביער שליד העיירה, מרוצה לפחות מכך שיש לו נר לאורו יוכל לקרוא ומכך שהתרנגול שלו עמו, להעירו בבוקר. אולם תוך זמן קצר נפלו עליו צרות נוספות - חמורו ברח, התרנגול שלו נטרף והנר שלו כבה. אולם, כיוון שהיה זה רבי עקיבא, הוא השלים בסבלנות עם גורלו.בבוקר המחרת, בשובו לעיירה, מצא רבי עקיבא שכנופיית רוצחים טבחה באוכלוסייה כולה. לפתע, הוא הבין כל אחד מהקשיים שעמדו בפניו: "אם הייתי מוצא מקום לינה, הייתי נרצח. אם הנר היה דולק, הם היו רואים אותי. התרנגול היה קורא והחמור היה נוער. כעת אני מבין שכל מה שקרה לי - היה לטובה".
האשליה של טוב ורע
מאחורי השאלה, "מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים?", מסתתרות תכופות הנחות בסיסיות שגויות. שכן, מה שאנו תופסים כדבר "רע" עשוי, למעשה, להיות הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאנשים שונים.
אני מכיר מולטימיליונר שפוטר מעבודתו הראשונה כפקיד דואר. כשלא הצליח למצוא עבודה, הוא נאלץ לפתוח עסק עצמאי. כיום הוא אומר, "הצלחתי רק בגלל שפוטרתי".
אני מכיר בחור צעיר שבתור סטודנט היה כה מוטרד מעזיבתה של חברתו, עד ששקל ברצינות להתאבד. ברור שהוא היה סבור כי זוהי הטראומה הגדולה ביותר של חייו הצעירים. ביליתי עמו לילה שלם, שוחחתי עמו בהגיון וניחמתי אותו.
עשרים שנה לאחר מכן, נתקלתי שוב בבחור צעיר זה. "זוכר אותי?" הוא חייך.
"בטח. אתה חייב לי לילה של שינה", אמרתי.
"חזרתי לספר לך את סוף הסיפור", אמר, והוא סיפר לי מה קרה לו מאז. חייו היו מלאי ברכה: הייתה לו אישה וילדים יפים והוא היה מאושר מאוד. בינתיים, הבחורה שלמענה שקל לסיים את חייו הפכה לאלכוהוליסטית ובפעם האחרונה ששמע אודותיה, היא נישאה והתגרשה שלוש פעמים.
כך שבסופו של דבר, במבט לאחור, הוא הבין שכתוצאה מהפרידה ה"טרגית" שלו, הוא הרוויח. כמובן שכשהיה שבור מהפרידה וניסיתי לומר לו שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, הוא לא יכול היה להקשיב לי, שלא לדבר על כך שלא יכול היה להבין מדוע מצב זה עדיף.
ספר הזוהר מציין, כי כאשר ה' ברא את העולם, הוא הצהיר שהעולם "טוב מאוד".
ספר הזוהר, המהווה את עיקרי המיסטיקה היהודית, מציין כי כאשר ה' ברא את העולם, הוא הצהיר שהעולם "טוב מאוד". אולם כשאנו מתבוננים בעולם, כשאנו בוחנים את ההיסטוריה וצופים בחדשות (מקומיות או עולמיות), אנו מתקשים מאוד להסכים עם הצהרה זו של הקב"ה.
ספר הזוהר מציין, כי ה' נותן לנו רמז בשם שהוא בוחר למען אדם הראשון - אדם. המילה אדם מורכבת מאותן אותיות כמו המילה "מאֹד" ("מאוד" בכתיב חסר), אולם בסדר אחר. יתרה מזאת, טוען הזוהר, אדם הוא ראשי תיבות של שלושת אבני הבניין של ההיסטוריה האנושית. א', בתור האות הראשונה של האלפבית, מייצגת את תחילתו של המין האנושי עם אדם הראשון. ד' מייצגת את דוד המלך - פסגת ההיסטוריה היהודית. מ' מייצגת את המשיח שיביא את העולם למצב הנכסף של שלמות.
כשנגיע בסופו של דבר לאותו שלב בהיסטוריה המיוצג על ידי האות מ' - ימי המשיח - נהיה מסוגלים לראות את כל אשר התרחש לפני כן במשך כל הזמנים, החל מ-א' של תקופת אדם, דרך ד' של דוד המלך וביחד עם אלוקים, נוכל גם אנו להצהיר כי העולם לא רק טוב, אלא טוב מאוד.
כפי שאמר זאת סירן קירקגארד, "את החיים ניתן להבין רק במבט לאחור, אך יש לחיות אותם עם הפנים קדימה".
סיכום
חילופי הדברים התנ"כיים בין משה לה' מלמדים אותנו להיזהר מהנחות שגויות, המובילות אותנו להטיל ספק בכך שאלוקים הוא טוב.
למעשה, משה אומר לה', "אלוקים, אני רוצה לכבד אותך באופן מלא, אולם חוסר ההבנה שלי את דרכיך מפריע לי. כיצד אוכל לכבד אותך לחלוטין כשאני רואה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו?"
אלוקים משיב, "חכה רגע, אני לא מקבל שתיים מהנחות היסוד שלך".
"איזה הנחות?"
"הנחה מספר אחת, אל תזדרז כל כך לקרוא לאנשים מסוימים צדיקים ולאחרים רשעים, כיוון שאינך יכול לדעת לבטח. הנחה מספר שתיים, כשאתה אומר שטוב להם או שרע להם, האם אתה בטוח בהגדרות שלך? האם אתה בטוח שאתה יודע על מה אתה מדבר? התשובה היא לא. ואינך יכול להיות בטוח, כיוון שאינך יכול לראות את פניי. תוכל לראות אותן רק במבט לאחור. במבט לאחור, דבר נורא יכול להתברר כדבר הטוב ביותר. לפעמים יידרשו לך שנים כדי לראות. לפעמים לא תראה לעולם, לפחות לא בעודך חי על פני האדמה".
מה שמטריד אנשים כה רבים הוא, שפעמים רבות גם במבט לאחור הם אינם מצליחים לראות ולהבין בבהירות גדולה יותר.
עם זאת, מה שמטריד אנשים כה רבים הוא, שפעמים רבות גם במבט לאחור הם אינם מצליחים לראות ולהבין בבהירות גדולה יותר. ההתבוננות לאחור עשויה לשפוך אור על דברים רבים, אולם תכופות היא עדיין מותירה אותנו עם שאלות רבות הנותרות בלתי פתורות. מה באפשרותנו לעשות אז? האם פירוש הדבר שנסיים את חיינו עלי אדמות עם בעיות שלעולם לא ייפתרו, פצעים שלעולם לא יחלימו, מעשי אכזריות שלעולם לא יוסברו, אי צדק שלעולם לא יתוקן?
זה קל לומר, "בסדר, הוא פוטר מעבודתו. הוא ימצא עבודה שיאהב יותר - זה לא כל כך נורא". אבל כשאנו רואים מישהו הגוסס באיטיות מסרטן, כשכל נשימה גורמת לו סבל איום, אין זה קל - זה כמעט בלתי אפשרי - לומר, "גם זו לטובה".
אישה אחת אמרה לי, "בעלי חלה, נשאר חולה כל ימיו ואז הוא מת. מה טוב בזה? אל תגיד לי לחכות לסוף הסיפור. ראיתי את סוף הסיפור - הוא מת".
ועדיין, ה' אומר לנו, "כי לא יראני האדם וחי". איננו יכולים לראות את התמונה השלמה גם ברגע המוות. מוות הוא השער למה שנמצא מעבר - ותיאור זה עצמו מזכיר לנו שישנם דברים נוספים לאחר מסענו על פני האדמה. נראה שה' אומר לנו כי מה שעדיין לא התבהר במהלך חיינו כבני תמותה, עשוי להתבהר ברגע שנתברך בנקודת המבט של הנצח.
אנשים המתאבלים על אהוביהם עלולים להתקשות להתייחס אל המוות כאל משהו חיובי - עבורם הוא מייצג אובדן מכאיב ביותר. אולם עבור המתים, המוות אינו בעיה, אלא פתרון לבעיה. עבור האדם הנפטר, המוות הוא תחילת כל התשובות.
*קטע מתורגם ברשות מתוך ספרו החדש של הרב בלך, הדן בתגובות המסורתיות לשאלת הסבל.
(43) מיכאל, 21/6/2017 04:21
תגובה
כל ניסיון לחפש תשובה לאי הצדק ולסבל נופל מיידית לנוכח השואה. הכוח שבידינו הוא לעשות כמיטב יכולתנו למנוע - לרפא חולי, אי צדק, בכך כוחו של האדם, זהו תפקידנו בעולם הזה.
(42) אבא יהודי, 21/10/2015 04:48
יישר כח!
(41) שרה, 20/10/2015 11:14
מה לגבי הצד שבוחר לעזוב?
מאמר מחזק במיוחד!! תבורכו.. כהמשך לסיפור עם הסטונדט אני שואלת מהצד של הבחורה.... מה לגביה?? האם יש טוב בזה שהיא נפרדה ועברה חיים כאובים כאלא??
(40) אנונימי, 11/6/2013 10:03
סבל בלי סיבה
אבל למה רבי עקיבא נרצח לבסוף במוות אכזרי כל כך? לדעתי אין סיבה לסבל
(39) חגית, 27/3/2011 15:16
אבל...
בס"ד לא נראה לי שהבנתי את סוף דבריך, רציתי להבין עוד את חוסר ההבנה שלנו על הסבל הנורא שפוגע בחפים מפשע .לא בטוח שלמישהו יש הסבר ידע והבנה מהן תוכניותיו של ה' בדיוק. הכאב הוא כאב לעיתים רואים עין בעין את ישועתו בתוך צערנו ואסוננו, אך לעיתים "וידם אהרן" אין מילים רק תדהמה וצער גדול. שנזכה שה' יאיר לנו יותר את דרכיו שנזכה להתחבר ולחבר ולא להתרחק ולפחד.
(38) רעות 18, 11/7/2010 12:44
תודה.
כל הכתבות באתר מדהימות אותי כל פעם מחדש. זו הייתה כתבה מאירת עיניים ומחזקת, כפי שהגיבו כאן לפניי, ונהנתי לקרוא, קראתי כל מילה בציפיה למילים הבאות אחריה. גרמתם לי לחשוב על דברים שחוויתי, כמו פרידה, ושאר דברים, אשר לימדו אותי דברים וחיזקו אותי. גם מהדכאון שנפלתי אליו - בסופו של דבר למדתי דברים. אני מניחה שמכל דבר בחיינו - בין אם הוא "טוב" או "רע", אנו לומדים דבר מה אשר יעזור לנו להתמודד עם המשך חיינו. לא הכל טוב - אבל הכל לטובה ! D:
(37) אנונימי, 4/7/2010 12:04
תודה על המאמר הנפלא! מאמר מאיר עיניים ומחזק!
תודה : )
(36) אנונימי, 16/6/2010 16:54
מה עושים?
אני מתחזקת. ברוך השם. זה כל כך לא פשוט עם בעלי.אני מורידה הרבה דמעות. אני מרגישה לבד.אני שמחה שהקדוש ברוך הוא קרב אותי אליו.אבל אני שואלת למה אני במצב הזה.אני מרגישה קנאה כל כך גדולה לראות זוגות שעוברים את התהליך יחד.אבל בסופו של יום אני יודעת שיש סיבה לקושי שלי.אבל רק בורא עולם יודע מהי.תודה .
ע א, 20/8/2013 08:40
לפני כל אדם יש לנו את האל - השותפות עם אדם קרוב ואוהב היא דבר חשוב ביותר
מלאי את עצמך באהבה פנימית וככול שבן זוגך ראוי גם באהבה אליו ככול שאת דואגת לו ואוהבת אותו היי סלחנית ומכילה זוגיות היא דבר יותר מחשוב וגם קשה - אהבה הרבה אהבה לקב''ה ולעצמך ולחיים שנתן לך ומייד מישם אהבה לבן זוגך שיבין שיש מהות עמוקה לחיים כאן והם חיינו הגשמיים הם הטפל למציאות האמיתית הקדושה של האל ושותפיו - אנחנו מציאותו אינה נתפסת לא סתם בקש רבי נחמן שלא נפחד
(35) אנונימי, 16/6/2010 04:57
אינני זוכרת אם במשך כמה עשורים מחיי זכיתי לכזו הארה ותובנה עם קריאת דברי התורה הנ"ל פשוט נעתקות המילים תזכו למצוות רבות רבות ויהי רצון שנזכה לעבוד את ה מתוך שמחה ובריאות אמיתית לכל עם ישראללללללל ומי שאמר די לעולם יגיד די לצרות עמו ישראל
(34) אנונימי, 15/6/2010 07:43
מדהים!
כתבה מאוד מעניינת ומחזקת ונהנתי מכל מילה, ואני עונה לאדם ששאל על הילד שרק בן 7 ושואל "אם ה' אוהב אותי, אז למה הוא רוצה שיכאב לי?" : לדעתי צריך להסביר לילד יפה שיש אנשים עם דברים הרבה יותר גרועים ושיגיד תודה שיש לו דברים פשוטים בחיים שהם לא תמד מובנים מאליו כמו אמא ואבא ובית ולחם לאכול ולגרום לו לחשוב איזה טוב יהיה לו לאחר מה שעובר עליו וכמה ה' יתן לו דברים טובים לאחר התקופה הזו.
(33) ציפי, 14/6/2010 18:58
תגובה ל27
נראה שלא ירדת לסוף דעתו של הכותב והוא מצין את חוסר האפשרות שלנו לראות את התמונה בכללותה והערה לגבי השואה כבת לניצול אוושויץ אזכיר את אבי זצל שהיה קסם של איש ואמר שליהודי המאמין אין שאלות ואילו ליהודי הלא מאמין אין תשובות
(32) אנונימי, 14/6/2010 17:39
אני בהחלט מסכים עם דברי תגובה מס 27
(31) ליזי, 13/6/2010 15:11
תודה!
מחזק ומעשיר!
(30) משה, 13/6/2010 14:17
ילד בן 7
הדברים פשוטים וברורים, אך איך מסבירים אותם לילד בן 7? מה עונים לילד שסובל ממחלה כבר כמה שנים ושואל "אם ה' אוהב אותי אז למה הוא עושה שיכאב לי?"
(29) עמוס לויתן, 13/6/2010 13:47
משכנע אבל
מאמר יפה ופרשנות מעמיקה. בעיקר המבט מאחור, בדיעבד. אבל לא אהבתי את הפירוש ל"לא יראני האדם וחי". כל אימת שמסתתמות דרכי הפרשנות המסורתית היא נזקקת לחיי עולם הבא כדי לאזן את מה שנמנע מעמנו בעולם הזה.
(28) , 13/6/2010 13:35
כשדברים רעים קורים לאנשים טובים
נהניתי מכל מילה אולי עדיין לא מעכל את הכתבה כולה .כי צדיק ורעא לו ורשע וטוב לו.ושנארו עדיין שאלות בחלל האוויר...... יתכן שבמהלך הזמן אתחיל להבין יותר.נהניתי מאוד מהכתבה.
(27) אנונימי, 23/9/2009 16:54
הבנת הרע והטוב
הסבל הוא סבל הוא סבל הוא סבל. כן !!!!!!!! כשחווים אבדן כבד או מחלה, אי אפשר לחפש את מה שמאחורי , כי אז בשביל מה נולדנו? בשביל הסבל? נולדנו לחיות, ליצור ללמוד ולהנות , ולא לכאוב , מי במחלה מי באובדן. הלמדן שישב בישיבה כל ימיו ולא יצר מאומה, ממה הוא חי? מכספי המיסים של העני שעבד כל חיו ולא בילה בישיבה! הרי אוכל ושאר צרכים לא נופלים מהשמיים. הרוע של השואה , לא יתכן שכוונתו הסופית הסופית היתה טובה. לא יתכן!!!!!!!! האם מיליונים אמורים היו להישרף חיים כדי שלמעלה זה יתהפך? אולי מישהו יסביר זאת פעם אחת בצורה ריאלית ולא במובן שאנו בני האדם לא מסוגלים להבין את משמעות השואה לפי האלוקות. כלומר, אי אפשר לתפוס דברים ולהאמין בהם כשהם מועברים לנו באמירה ערטילאית, אתם בני האדם לא מבינים, עד שלא תגיעו למעלה. זו אמירה פשטנית ולא משכנעת. כשאנו רואים את הגרמנים חיים בטוב שבטוב ולא נענשים מה נאמר אנו בני האדם על העולם?
(26) אלדן, 14/10/2008 03:20
פרשנויות מוטעות ואשליית הטוב והרע
דבר ראשון ברצוני לומר שזה אתר נפלא, עד עכשיו לא נתקלתי בטעויות מפרשנויות של כותבי המאמר, אבל למיטב ידיעתי הפרשנות של "לא יראני האדם וחי" לא מתייחס לאיך שאלוהים מנהל את הדברים ואת הגורל אלא מתייחס לדמות האישית שלו שכבר מתקופת המקרא מצויינת כי לאלוהים יש דמות אישית, ואלוהים פשוט מבהיר שמאוד קשה בעיניים אנושיות לראות את אלוהים חשוף לגמרי לכן אולי אלוהים נתן לו לראות רק את צידו האחורי שזה גם הישג. לפי ידיעתי כתוב במקרא שלאלוהים יש דמות רוחנית אלא שכיום הפרשנים מתעלמים מן העובדה הזאת ופשוט מדגישים שאין לו דמות חומרית. דבר שני לגביי זה שאיננו מסוגלים לראות איך דברים הם למעשה טובים ולא רעים, זה נכון שיש אנשים כמותי שלא מסוגלים לראות את הטוב גם אחרי שעברו את הרע כביכול שמוביל לטוב ושאפשר פשוט להבין שהרע הוא טוב בגלל מעשים קודמים רעים שהנשמה עשתה בגוף חומרי אחר וכעת משלמת את חובותייה ומרצה את עונשה למען טובתה כמו שאסיר מוחזק בבית כלא לטובתו האישית כדי ללמוד לקח ממעשים רעים שעשה, כל זה נקרא חוקי הטבע של אלוהים, את הדברים האלה יותר קשה להבין מאשר את הדמות הרוחנית שלו כי זה חישובים ומורכבויות חומריים בלתי נתפסים שאלוהים עושה עם המלאכים שלו.
כתבתי אומנם מאוחר לכתבה הישנה הזאת אבל דברי אלוהים נשארים לנצח, ככה שטוב מאוחר מאשר לעולם לא.בברכת חג שמח ואיחוליים לבבים לאהבת האל. אלדן.
(25) עמי, 12/11/2007 16:44
שאלות נוקבות
יפה שהאתר מתעמת עם שאלות נוקבות ואתם צריכים להמשיך ולהתעמת ולהתמודד ולא לברוח ע"י הסברים שטחיים וסתמיים,רק בדרך זו ניתן להבין ולשכנע ולהגיע עד כמה שאפשר לאמת, שאלות חשובות שמטרידות אותי כל הזמן הן:למה בעצם צריך חיי נצח, למה כל המשחק הזה של אלוהים,בסופו של דבר תכלית כל האמונה היא להשיג רווח - חיי נצח,אז מה רע להשיג אותו עכשיו, איך אפשר לאהוב באמת מישהו שלא ראית בחיים ולא הכרת אלא רק מסיפורים , מה לעשות שאנחנו כבני אדם נבראנו כייצור מאוד חלש אופי ואלוהים נתן בידינן התמודדויות אפשריות אבל קשות מנשוא,אך ע"פ אמות המידה של אלוהים כל בן אדם כמעט הוא אדם רשע ,למה פשוט כל אחד לא יכול לאהוב את אלוהים בדרכו ואני מסכים עם מערכת ענישה מצד אלוהים אבל אל לאלוהים לדון אותנו בחומרה כה רבה ולהתחשב בעובדת היותנו אנושיים.
תודה.
(24) מיכל כהן, 5/2/2006 12:07
תודה רבה
על הבאת הדברים, נהניתי מאוד מהמאמר (-:
(23) לימור, 26/6/2005 03:24
חייבת למצוא
האם מישהו יודע איפה אוכל להשיג את הספר של קישנר "כשדברים רעים קורים לאנשים טובים?" לא מצאת באף חנות.
מרסיה אם את קוראת את ההודעה אנא צרי איתי קשר במייל slimori@yahoo.com
ויש לו ספר נוסף: "כמה טובים אנחנו צריכים להיות"- מעולה.
תודה
(22) סתם אחת.., 23/2/2005 08:03
וואלה! הכל לטובה גם הצרה הכי גדולה..................
"צדיק ורע לא רשע וטוב לא"
אני מסכימה איתך שפעמים רבות אני נדהמת לגלות שבעצם זה מאלוהים,אבל זה בדיוק מה שהוא רוצה הרי אם הכל היה טוב אז מה היינו צריכים לשנות או לקוות לא רק זה הוא רוצה תתפילה שלנו..
הנה עובדה במדבר כשלא היה לבנ"י מים לשתות (דבר מינמלי שזקוק לא אדם) הוא רצה אלוהים לנסות אותם עובדה איך הם פנו אל משה והנה איזו צרה וקושי היה להם איך אפשר לטהר בכלל?
אם כך כנראה שכל צרה וצרה שישנה בעולם היא לא סתם ותאמינו לי הכל לטובה...
אגב אני יודעת שכתבה זו ישנה אבל דברים אף פעם לא מאוחר להגיד.......
בתודה ממני...
(21) בתיה, 17/2/2005 07:48
קשה להסביר ולתאר עד כמה אני נרגשת לקרוא את המאמר זה מסביר המון דברים ומלמד אותך על דרכו של הקדוש ברוך-הוא זה פותר לי שאלות שרצות לי בראש וגורמות לאמונה להיחלש או להיות קשה להבנה אבל עכשיו אני יודעת ואני מאוד שמחה.
תודה רבה לכם על כך...
(20) marcia, 7/2/2005 08:28
על הספר
יש לי את הספר "כשר דברים רעים קוראים לאנשים טובים" והמחבר הוא הרב הרולד קושניר מארצות הברית שכתב את הספר אחרי שבנו נפטר בגיל 14 ממחלה נדירה.משאהב את המאמר הזה חייב ליקרא גם את הספר,פשוט מקסים!
(19) ישראל ומאיר, 7/1/2005 20:28
תוכן המאמר
רציתי לומר שהמאמר היה נפלא...יש עוד דברים המוכיחים את ה טוב אבל לא העלו על המסך.נהנינו לקרוא!!
(18) רפאל בן זקרי, 4/1/2005 04:55
חזק וברוך
לפני שבוע קמתי משיבעה ימי אבל על מות אימי שחלתה בסרטן וסבלה במשך שנתיים.
נכחתי עימה בשעת יציאת הנשמה באמירת "שמע" וראיתי כיצד עברה לעולם שכולו מנוחה ושלוה.
אימי ז"לקיבלה את היסורים המרים והקשים ביותר באהבה לה' ולא נפלה מאמונתה עד הרגע האחרון.
המאמר מסביר היטב בצורה מלומדת ומעמיקה את הדברים הקשים והשאלות הקשות.
יישר כח
(17) yaffa baryam, 3/1/2005 20:45
why bed thing hapened to good people
ישר כוח לכותב המאמר סןף סוף מאמר מענין בנושא זה מפרספקטיבה אחרת ,
(16) שנהב נעמן, 3/1/2005 13:28
יישר כח עצום! אמוני ביותר, תודה!
(15) סער פנחס, 14/11/2004 16:20
מאמר יפה!
זה מאוד מורכב, ואני נהנה מהאתר הזה יום יום ומדברי החכמה שיש בו.
העובדה שיש לי כל כך הרבה מה ללמוד מעשירה אותי, ולעולם אני לא יודע די. במיוחד אהבתי את הסיפור של הכל לטובה.
(14) ליר#, 27/9/2004 07:03
וואו זה פשוט מדהים
ממש נהנתי לקרוא את הכתבה הזו ותודה לרב בנימין בלך על הכתבה זה מאד מחזק.
ממש אהבתי ומאמינה בכול מילה, מקווה לקרואה עוד כתבות מעניינות כאלו שבאמת מעסיקות אותנו.
ואני חושבת שצריך יותר להפיץ את הכתבה הזו..
תודה
(13) ש, 7/9/2004 17:09
תודה
בימים אלה אני לומדת עם קלטות של הרב נויגרשל ועם ותנ"ך את ספר איוב וגם בחיי אני תוהה בקשר לדברים שלכאורה נראים כך - לכאורה - אך ברור לי שיש משהו שאני לא מבינה שכן צריך אדם לברר לעצמו שוב את יסודות האמונה בכדי שיוכל לעלות בסולם הדרגות והמידות שעולים לבית השם- למידת הביטחון - לראות את המאמר המקסים- היה ממש מבחינתי השגחה פרטית- תודה לכותב המאמר
(12) רינה, 2/9/2004 15:47
ממש מעניין!
דברים שנאמרו כאן מאוד נכונים ויפים וצריך להשמיע אותם אצל בני נוער בעיקר, אולי דרך הרצאות וכדו'... כי אלה בדיוק השאלות שמטרידות כ"כ את בני הנוער. וזה מה שמרחיק אותם מהדת... במיוחד אחרי כל הפיגועים שבגללם נהרגו להרבה מהם חברים... אובדן שקשה להתמודד איתו. ושמעלה שאלות שהתשובות אליהם קשות ומסובכות...
תודה רבה! ממש נהנתי מהכתבה!
(11) נהורי ( בת ), 1/9/2004 07:43
נהנתי מאוד מהמאמר !
חשוב לציין שלא הגעתי לאתר זה במקרה כי אין מקריות , מקרה = רק מה' . הגעתי לאתר כי חיפשתי תמונה של תנ"ך באינטרנט לאיזה שהיא עבודה ופתאום צצ לי החלון עם דף האתר . קראתי את הכותרת והיא משכה אותי לקרא .
מאוד אבל מאוד עיניין אותי וסקרן אותי לקרא ולקרא עך נושא .. וכך עשיתי ..
חשוב לציין שמאוד מאוד נהנתי מן מהמאמר שקראתי ! הסיפורים והציטוטים מהתנ"ך ממש היו מובאים ברגעים הנכונים במאמר ..
נהנתי והשכלתי מאוד מן המאמר של הרב בנימין בלך !
ואני מקווה שכן ירבו במדינת ישראל אנשים כאלה ..
אמן ואמן ..
(10) יעל יגאל, 29/8/2004 00:20
מאמר אמיתי שכתוב יפה.
באמת בראיה לאחור במספר אירועים בחיי ראיתי את פאזל החיים וחשתי כאילו אני מבינה מה נדרש ממני ללמוד שיעור על עבודת מידות ועל עצמי דרך אירועים אילו. התובנה שמתקבלת מההתבוננות מרחיבה את הנפש.
הגדרת את הדברים ברור ויפה. תודה.
(9) יונית כרמי, 28/8/2004 16:11
"למה התרחשה השואה"
את המאמר הזה יש להציג בפני אנשים ששואלים "למה קרתה השואה"... לצערנו הרב
ללא השואה לא היתה לנו מדינה...
(8) הדס, 28/8/2004 15:08
מאמר ממש יפיפיה ועמוק. נהניתי מכל פסקה!
אני מאחלת לכולנו שלא נעמוד בנסינות קשים אך גם אם זה קורה נפנים ונחזק בעצמנו את התחושה , ונאמין בכל לבנו כי "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד" (=כל מה שהקב"ה עושה הוא עושה לטובה)
(7) צבי הכהן, 27/8/2004 09:12
תודה
כל כך מרתק
(6) יהודית, 25/8/2004 14:53
כשדברים רעים קורים..
צדיק על בטוח הוא ה".דברים רבים קרו לי במשך חיי שהיום אני מבינה איזו אהבה והשגחה פרטית מעניק הוא .שכל נשימה באפי אומרת אני אוהבת אותך ה"
(5) נתנאל, 25/8/2004 06:23
מאמר מעמיק ואמיתי
זה ממש חידד את ההשקפה שלי בנושא, צריך לזכור כמובן שלמרות שיש צדק בעולם ולכל דבר יש סיבה האדם הוא אחראי למעשיו שזה אומר שאדם צריך לדחוף את עצמו להצלחה ולהתגבר על הפחד מכישלון כי כאמור גם הכישלונות הם לטובה (במיוחד אם האדם לומד מהטעויות והכישלונות שלו) ולא לחשוב שה' יעשה בשבילו את הכל
(4) איריס, 24/8/2004 23:22
מדהים כל פעם מחדש
אני נורא מתרגשת כל פעם מחדש לקרוא מאמרים אלו. אני נוראה מאמינה במה שנכתב וזה מחזק אותי עוד ועוד - זו תחושה נפלאה ביותר...
(3) אסף, 24/8/2004 08:22
רציתי רק להגיד תודה.
ושאני נהנה לקרוא את המאמרים פה באתר.
לפעמים אני חושב כל מיני מחשבות, ולא מצליח להלביש אותן במילים.
הרבה פעמים אני נתקל במחשבות שלי כבר כתובות פה. מקושטות במילים יפות:)
נחמד להיתקל במחשבה שלך ולראות אותה לבושה ככה. תודה לכם. המשיכו כך, ותחייכו הרבה. שמעתי שזה בריא:)
(2) חנוך, 24/8/2004 01:02
תגובה לאבשלום מס' 1
המאמר לא בא לומר שדברים רעים הם לא בעזרת ה'... הוא רק בא לומר שלא נמהר לדון דיני שמיים ולהסיק את המסקנה הסופית כל עוד אין לנו את התמונה השלימה.
(1) אבשלום, 23/8/2004 04:57
אי הידיעה
פעם ישעיהו ליבוביץ קיבל מכתב מאישה שבו נאמר שב"ה בנה הבריא ממחלה קשה, הוא ענה לה שאם בנה היה מת זה היה בעזרת ה'.
אל לנו לחפש פתרונות למעשי ה'.
(הנני אב ששכל את בנו ממחלה קשה)