ב"נר שלישי של חנוכה", לפני מספר שנים, השתתפו מנחם ל. וחברו דני בקרב, בקצה המרוחק ביותר של רצועת הביטחון הלבנונית. מנחם, יהודי מאמין, נשא בכיס השכפ"ץ שלו כרטיס קשיח שקיבל במתנה מאביו. על הכרטיס היה מודפס פסוק מהתורה: "ה' הוא הא-לוהים, אין עוד מלבדו" (דברים ד, לה). אביו העניק לו את הכרטיס כשהתגייס למלחמה, יחד עם העיצה לומר את הפסוק כל אימת שחייו בסכנה.

לפתע ראה מנחם טיל נגד טנקים הנע בעוצמה רבה לעברו.

מחבלי ה"חיזבאללה" מהעמדה הסמוכה פתחו באש. מטח יריות נורה לעבר מנחם ודני כשלפתע ראה מנחם טיל נגד טנקים הנע בעוצמה רבה לעברו. (אורכם של טילים אלה הוא כשני מטרים, והם נושאים עליהם כשישה ק"ג של חומר נפץ המיועד לרוב לפיצוץ טנק – או עמדת בטון, כמו זו שבה עמדו מנחם ודוני.)

"אני לא אצליח לצאת מכאן חי", חשב מנחם. הוא ציטט במהירות את הפסוק: "ה' הוא הא-לוהים, אין עוד מלבדו", וחשב: "מה שא-לוהים רוצה, יקרה. אם הוא לא רוצה שזה יקרה, זה לא יקרה".

לפתע, בהיותו באוויר, במרחק של מטרים ספורים ממנחם, שינה הטיל את כיוונו, כאילו היכה בו שדה כוח עוצמתי במיוחד. לנגד עיניו של מנחם, ולנגד עיניהם של שמונה חיילים נוספים שהוצבו על הגבעות הסמוכות, סטה הטיל ממסלולו, ובניגוד לכוח הכבידה עף כ-20 מ' כלפי מעלה, עבר בקשת מעל ראשו של מנחם, ונחת מאחורי העמדה.

מעצמת ההדף נפלו מנחם ודני מרגליהם, אך נפגעו רק מרסיסים בודדים בחלק האחורי של ברכיהם.

כשהקרב נגמר, נחקרה המחלקה. שמונת החיילים, ביניהם כמה קצינים בכירים, שהיו עדים למסלולו המדהים של הטיל, לא ידעו איך להסביר את מה שאירע. בכל שנותיהם בצבא, הם מעולם לא ראו טיל שנע בצורה שכזו. כולם היו תמימי דעים שזהו… נס.

נסים והטבע

מה קרה? איך יכול היה טיל להפר את חוקי הפיזיקה, האווירודינמיקה והכבידה? האם רק בשל ציטוט מהתורה?

כדי למנוע את הפצתם של כרטיסים קשיחים הנושאים פסוק מסוים, חיוני להדגיש שהיהדות מגנה מאגיה, שמנחם ל. אינו הארי פוטר, והפסוק אינו מהווה לחש מכושף.

עלינו להתעמק בתפיסה היהודית של הניסים.

על פני השטח, נראה שיש שני סוגי נסים. אירועים מסוימים, כמו אלו שנידונו בחלק הראשון של מאמר זה (ניצחון המכבים, או אשה שהרתה בגיל 45 כתוצאה מהפריה מלאכותית של ביצית אחת), הם אירועים בלתי סבירים בעליל, אך עדיין מתאימים לחוקי הטבע. אירועים אחרים, כמו סטיית הטיל ממסלולו באוויר, או נס חנוכה המפורסם - כד שמן אחד, שהיה אמור להספיק ליום אחד, אך בער שמונה ימים - הם פשוט בלתי אפשריים על פי חוקי הטבע.

על מנת להבין את מהות הנסים, עלינו להגדיר את "הסדר הטבעי". אנשים רבים מבינים את "הסדר הטבעי" של הדברים כסיבה ומסובב, (כמו כוח כבידה או אלקטרו-מגנטיות), שאותם קבע א-לוהים עם בריאת העולם. חוקים אלה פועלים באופן עקבי, אלא אם כן בוחר א-לוהים לנקוט בצעד יוצא דופן, שנקרא "נס".

א-לוהים בעצמו גורם להתהוות המציאות בכל שניה ושניה.

על פי היהדות, ראיית הדברים כסיבה ומסובב תופסת בצורה שגויה לחלוטין את האופן בו פועל העולם. למעשה, א-לוהים בעצמו גורם להתהוות המציאות בכל שניה ושניה. אין לאף כוח אחר – לא לטבע, לא לכבידה ולא לפיזיקה – אין יכולת פעולה עצמאית. זוהי משמעותו של הפסוק שציטט מנחם: "ה' הוא הא-לוהים; אין עוד מלבדו". (א-לוהים מלשון 'א-ל' במשמעות 'כוח')

כפי שכתב הרב' אליהו דסלר, אחד מהרבנים החשובים של אמצע המאה ה-20: "אבל האמת היא, כי אין בין נס והטבע כלום. הכל נס הוא. כל העולם כולו אין לו שום סיבה זולת רצונו יתברך, ורצונו היינו מעשיו והנהגתו." (מכתב מאליהו, חלק א', מאמר "הטבע – הסתר נסים")

משום כך, האבחנה בין הטבעי לניסי היא תוצר של תפיסת האדם בלבד. ושוב, דבריו של הרב דסלר: "רק זה שאנו קוראים לו נס היינו רצון שיתהוה ענין שלא הורגלנו בו, וממילא החידוש פועל בנו להתעורר ולראות בו את יד השם. וזה שאנו קוראים טבע הוא אשר רצונו יתברך שיתמיד אופן אחד אשר נהיה מורגלים בו." (שם) – ובמילים אחרות, אנו קוראים לפעולות הא-ל "נס", כשהוא יוצר מצב חדש ובלתי מוכר בעינינו הגורם לנו להיות מודעים לפעולתו. אנו קוראים לפעולות הא-ל "טבע", כשהוא גורם להתרחשותם של אירועים מסוימים בצורה קבועה, שהופכת למוכרת.

לפי הרב דסלר, טבע הוא אשליה שיצר א-לוהים במטרה לתת לבני האדם בחירה חופשית, בכדי להכיר בו, או שלא להכיר בו. ברגע שאדם מתנער מהאשליה שהטבע הוא בעל כוח עצמאי, הוא אינו כפוף יותר ל"חוקי הטבע".

התלמוד מתייחס לעניין זה בסיפור על רבי חנינא בן-דוסא. באחד השבועות, כשהגיע הזמן להדליק את נרות השבת, הבחינה בתו לחרדתה, כי מילאה את הנרות בחומץ, במקום בשמן. רבי חנינא אמר לה להדליק את הנרות בכל מקרה, באומרו, "מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק ".

במלים אחרות, שמן אינו בוער משום שהוא חומר דליק. שמן בוער משום שא-לוהים רוצה שיבער. כיוון שסביבה כאוטית אינה מקום נוח לבני אדם לחיות בה חיים שיש בהן בחירה חופשית, א-לוהים גורם לדברים לפעול ברמה גבוהה של עקביות. לפיכך, כשאתם מדליקים שמן, אתם מצפים שהוא יבער. אך א-לוהים יכול באותה המידה לגרום לחומץ לבעור, מכיוון שלטבע אין כל מציאות עצמאית הנפרדת מרצון הבורא כשלעצמו.

הטבע כעבודת אלילים

אנו, בני המאה העשרים ואחת, נוטים לגחך כשאנו קוראים בסיפור חנוכה על האליל היווני שהוצב בבית המקדש ונראה לנו כי היוונים הקדומים היו פרימיטיביים. כי מי, אם לא אדם פרימיטיבי יעסוק בעבודת אלילים?

ואמנם עבודת האלילים הייתה נפוצה בקרב פשוטי העם אך האליטה האינטלקטואלית שלהם, כמו סוקרטס ואפלטון, היתה אתיאיסטית. הא-ל אליו הם סגדו היה הטבע.

האליל אליו סוגד העולם המודרני – יותר מכסף או כוכבי רוק – הוא הטבע.

משום כך, האיסור הראשון שהשיתו על היהודים היה איסור "ברית המילה". הם האמינו שהטבע ולפיכך הגוף האנושי, הנו מושלם, ומילה, לתפיסתם הייתה בגדר השחתת הגוף. יהודים רבים בתקופה זו קיבלו את הרעיון היווני ואף ערכו ניתוחים לשינוי המילה.

עבודת אלילים היא האמונה ביכולת המוחלטת של כוח אחר מלבד כוחו של א-לוהים, והאליל אליו סוגד העולם המודרני – יותר מכל דבר אחר הוא הטבע.

הדבר מסביר את כמויות הספרים והמאמרים הנלהבים שנכתבים ללא הרף בידי ביולוגים, ביו-כימאים ופיזיקאים חשובים, שכמעט ומתפייטים על המורכבות המופלאה שגילו בתחומי התמחותם – ההתאמה המופלאה של היסודות והגורמים שבלעדיהם ציפורים אינן יכולות לעוף, ושבלעדיהם חלקיקים תת-אטומיים אינם נעים. הם תמיד מסיימים את שיר ההלל שלהם בגרסה זו או אחרת של האמירה: "כמה מדהים הוא הטבע!"

הטעות של ראיית הטבע כראשוני וכעצמאי ולא כביטוי א-לוהי, מונעת מכל אותם מוחות מבריקים להודות בחוסר ההגיון שבהענקת דיוק כה מוחלט ומושלם לכוחו העיוור של הטבע.

כעת מתברר שהגורם הא-לוהי הוא הגורם היחידי.

היהדות גורסת אחרת, כמלותיו של הרב דסלר: "ולפי זה הטבע אינו במציאות כלל, אלא הוא כאחיזת עיניים לאדם, שיהיה לו מקום לטעות וגם לבחור באמת" (שם), או כפי שהתורה מנסחת זאת: "ה' הוא הא-לוהים, אין עוד מלבדו". א-לוהים מחדש את המציאות בכל רגע ורגע, כאשר לתופעות החוזרות ונשנות אנו קוראים טבע.

בחלקו הראשון של מאמר זה ראינו כיצד תחזיות של מומחים שאינן לוקחות בחשבון את הגורם הא-לוהי, אינן יכולות להיות מדויקות. התייחסנו לגורם הא-לוהי כאל אחד מיני רבים, כעת מתברר שהגורם הא-לוהי הוא הגורם היחידי. על אף האשליה של כוחות מרובים, האמת הקיומית היא ש"אין עוד מלבדו".

שמונת נרות החנוכה

כעת אנו יכולים להבין מדוע מצוות החנוכה היא להדליק שמונה נרות, ולא שבעה. ככלות הכול, המכבים מצאו כד שמן אחד שהיה אמור להספיק ליום אחד, כך שהנס היה של שבעה ימים ולא שמונה.

חכמינו השיבו שאפילו בעירת השמן במשך יום אחד היתה בגדר נס, כיון שבעירת שמן אינה עניין מובן מאליו, אלא נס א-לוהי כשלעצמו ולפיכך ראוי ליחד לכך יום חנוכה נוסף.

כעת אנו גם יכולים להבין כיצד חייל בן 19, הניצב בעמדה בלבנון, זוכה לנס שהציל את חייו. לא היו אלה מלות הפסוק שהטו בדרך פלא את הטיל ממסלולו. הייתה זו משמעות הפסוק: "ה' הוא הא-לוהים, אין עוד מלבדו", שהזכירו למנחם את האמת אותה ספג כל חייו. ברגע שמנחם חשב "מה שא-לוהים רוצה יקרה. אם הוא לא רוצה שזה יקרה, זה לא יקרה", הוא הודה בכך שלטיל אין קיום עצמאי ללא א-לוהים. נראה כי הכרה זו עזרה לנטרל את כוחו הקטלני של הטיל שנע בעוצמה רבה לעברו. מנחם הבין שאותו א-לוהים שגורם לטיל לעוף ישר, יכול לגרום לו לשנות את מסלולו. וזה מה שעשה ה' עבור מנחם וחבריו.

כשהסתיימה החקירה, חזר מנחם לעמדה שלו והדליק את נרות החנוכה.