רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תחשוב טוב - יהיה טוב! נו באמת...

י״ג בסיון ה׳תשע״ה י״ג בסיון ה׳תשע״ה 31/05/2015 | מאת שבי לוי

אם כבר חושבים על העתיד, למה לא להוסיף לתמונה המון גוונים של ורוד?

מכירים את השאלה: "מה יהיה?"

שבו רגע בשקט עם עצמכם ותשאלו את עצמכם 'מה יהיה?' אני משערת שגם אם עד עכשיו הייתם במצב רוח טוב, משהו מר מחלחל לכם במעלה הגב.

מאד מעניין איך שאלה תמימה כל כך שבעצם שואלת 'רק': 'מה יהיה?' גורמת לנו להרגיש רע כל כך. השאלה הזו בעצם אומרת: עכשיו הכל דפוק, רע, איך יהיה פה טוב יום אחד? איך המצב ישתנה? מאחורי השאלה התמימה הזו מסתתרת נימה מיואשת: איך נצא מזה, איך?

משום מה, לרבים מאיתנו מחשבות על העתיד לא עושות טוב. איך נסתדר? איך נתגבר? איך נעבור את זה? איך---

עצם הצגת השאלה והספק, כבר מרפים את ידינו ומייאשים.

והייאוש - הוא מהאויבים הגדולים שלנו היום.

לא לחשוב!

האם כדאי לחשוב על העתיד? רצוי לחשוב על מה שיהיה?

במובן מסוים וודאי שכן. אנחנו צריכים לחשוב כדי להציב מטרות, כדי לתכנן איך נוכל להגיע אליהן, כדי להתקדם, כדי לבחון את עצמנו. החשיבה על העתיד, היא החלק הבולט ביותר שמבדיל אותנו משאר היצורים החיים (ולא על שתיים). "איזהו חכם", אומרים חכמים- "הרואה את הנולד", כלומר הרואה את שעתיד להיות.

השאלה היא איך אנחנו חושבים, כמה ולמה. מחשבות של מטרה, בניית יעד, תכנון התוואי שבו נלך, הן מחשבות מקדמות, מכוונות, מחשבות של צמיחה. אבל יש מחשבות מסוג אחר, מסוג ה'מה יהיה'.

באמת, אם ננסה לחשוב באופן ריאלי על מה שיהיה איתנו במשך החיים נחטוף פיק ברכיים. איך אני אצליח להסתדר עם עוד ילד בזמן שעם השניים שיש לי אני מאבדת עשתונות? איך אני אוכל להתחתן יום אחד, אם אני כל כך מסובך עם עצמי? איך נוכל לממן את הלימודים של הילדים, אם אנחנו בקושי גומרים את החודש כשההוצאות קטנות עדיין? איך אני אוכל לתמוך בילדים בדרך לנישואים שלהם, אם הזוגיות שלי צריכה תמיכה?

כשעולה לנו לראש סלט כזה של מחשבות, חשוב מאד לבדוק לאן זה מוביל.

אם זה מביא אותנו למקום של צמיחה: של הצבת מטרות - מצוין. אם זה גורם לנו להתחיל לחסוך ולהניח סכום מוגדר בצד – נפלא. אם אנחנו מנסים לעבוד על עצמנו ולהיות סובלניים יותר כלפינו וכלפי העולם בדרך לתקון עצמי - מעולה. אבל אם המחשבות הללו גורמות לנו לתחושה של ייאוש ורפיון ידיים. כדאי להשתיק אותן, ומיד.

למעשה, אנחנו לא יכולים לחשוב, ואין לנו שום יכולת לדעת, איך נסתדר עם מה שיהיה בעתיד - פשוט כי לא היינו שם. אין לנו יכולת היום לדעת איך נסתדר מחר, כי אנחנו לא שם. עוד לא קיבלנו את מלאי הכוחות הנדרש מאיתנו להתמודד עם כל ההתמודדויות המחכות לנו. בורא עולם נותן לנו כח להתמודד עם כל מה שקורה איתנו, אבל, הוא לא נותן לנו כח היום להתמודד עם הנישואין של הילדים (אם הם עוד לא סיימו בית ספר...), כשנגיע לשם, נקבל את מלוא הכוחות והאנרגיה הנפשית והפיסית להתמודד בהצלחה.

כמו שתיאר זאת פעם מרצה חכם: אם היו מראים לנו את כל המזון שנותר לנו לגרוס עד מותנו היינו מתעלפים. זה אמור להיות אולם גדול מלא בעשרות חבילות סוכר, עשרות חבילות מלח/ קמח/ פלפל שחור/ פפריקה, מאות קילו של שניצלים, מאות קילו של עופות, אלפי לחמים, אלפי ירקות... טונות של מזון: איך נוכל לאכול הכל???!

זה לא בא בבת אחת חביבי.. כל פעם קצת!!

אם ננסה לחשוב על כל מה שמחכה לנו, נתמלא בייאוש: איך נוכל לעבור את הכל??!

אף אחד לא ביקש ממך לעבור את הכל הרגע! לך תרשום את הבן שלך לכיתה אלף ואל תחשוב מאיפה יהיה לך כסף לאוניברסיטה שלו, א' ב' הוא עוד לא למד...

אז כלל ראשון: לא לחשוב קדימה (אם זה מוביל לכיוון שלילי) כי זה לא עוזר, זה מייאש, ובאמת אין לנו כח להתמודד עם כל מה שמחכה לנו. כשנגיע לנהר - נקבל כוחות לצלוח אותו.

לא סלוגן, דרך חיים!

הבעיה מתחילה שאנחנו כבר כן חושבים. מכירים את אלו שהילד שלהם משתעל והם מדמיינים חדר מיון? כשהם לא יודעים שתי שאלות במבחן, הם 'רואים' איך הם צריכים לבחור קריירה חדשה? (ידעתי שאני לא מתאים למקצוע הזה!) המחשבות השליליות לא שואלות אותנו רשות, הן פשוט פורצות קדימה ובונות לנו תסריטים שהבמאי המופרע ביותר לא היה כותב.

הבעיה היא שהמחשבות הללו משתקות, תוקעות. הן פועלות לא טוב - לא על העתיד, על ההווה. ראיינתי לצורך כתבה אשת מקצוע שנפגשת הרבה במאושפזים בבתי חולים, והיא תארה לי את שעובר בלבו של החולה המצוי, כשהוא נכנס לבית חולים: חדר מיון - מחלקת אשפוז - חלוקים לבנים - חדר ניתוח – סיבוך...

נשמע מוכר, לא? ישר רצים לשלילי.

אפשר להאשים את התזונה הלקויה שלנו, את כמות הרעלים שאנחנו סופגים, את החינוך הביקורתי שקבלנו, את כל האחמדינג'נים הגדולים והקטנים שמסתובבים סביבנו, אפילו החור באוזון יכול להצטרף לחגיגה, אבל זאת עובדה: אנחנו הרבה יותר פסימיים מאופטימיים.

אופטימיים? מישהו פגש לאחרונה חיה כזו?

הפתרון קל ופשוט, אומרים לנו שלטי רחוב מוכרים: 'תחשוב טוב יהיה טוב'! כמה קלישאתי, מצוץ ורדוד! מי מסוגל לחשוב טוב??! אנחנו מיד הולכים לשחור, לפסימי.

אמרנו שחור? פסימי? נסו רגע רק לחשוב על שתי המילים הללו. אתם מרגישים כמוני תחושה של יאוש זוחלת במעלה הגב והצוואר? עכשיו תתעמקו בזה. ש-ח-ו-ר, ר-ע!!! מתחילות כבר צמרמורות נכון??

ועכשיו תרגיל הפוך: יהיה טוב! יהיה נפלא! השמש תזרח מחר! תחשבו על זה טוב. דמיינו את השמש מסנוורת אתכם חזק, תארו בפרוטרוט את האור שלה מונח עליכם... כבר עכשיו יותר טוב.

הבעיה נעוצה כנראה בפתגם. במקום: 'תחשוב טוב - יהיה טוב', צריך לומר: 'תחשוב טוב - נהיה טוב!'

אף אחד לא מבטיח לנו שאם נחשוב טוב, הכל יהיה וורוד. מה שכן אפשר להבטיח לנו זה שאם אנחנו חושבים טוב, המציאות העכשווית נהיית טובה יותר, נסבלת, נעימה.

ברגע שאנחנו חושבים רע אנחנו מסלקים מתוכנו את כל שאריות האומץ, הביטחון, האמונה, והשמחה. (...וכל שאר הרגשות והמחשבות ששייכים לצד הטוב יותר). כשאנחנו מתאמצים לחשוב טוב, אנחנו מזריקים לעצמנו באותו רגע, מנות של עידוד, נחמה, שמחה, כח ואמונה, כדי להמשיך הלאה. אנחנו מקבלים אפילו מבחינה פיזית יותר חמצן, יכולת לחשוב טוב יותר ולכלכל את צעדינו, ובמילה אחת: אנרגיה. אנרגיה להמשיך ולפעול.

בדרך לחופה...

הייתה לי חברה שחיה כל הזמן בחרדות סביב בריאות. כל חום היה היסטריה, וחום מלווה בשיעול, קטסטרופה. היא חיה כל הזמן סביב מחשבות על הסוף הגרוע שוודאי יבוא. המלצתי לה על העצה הבאה שעובדת פלאים: שבי על הספה בשעה של רוגע (וגם בשעה שלא), ודמייני את החתונה של הפעוט שלך. תארי אותו לבוש כמו נסיך ליד הכלה היפיפייה שלו (כמובן!)... דמייני אותו צועד בסך על השטיח האדום, ושנייה לפני שהוא מניח עליה את ההינומה, הוא שולח אליך חיוך חם ואוהב. תרגישי את החיוכים של כולם סביבך, תשמעי את המנגינה ברקע... וואו! הרבה יותר טוב!

התרגיל הזה טוב לכולם. מומלץ לחשוב עליו אחרי שהשכבנו את המרדן/ הסרבן לישון בסופו של ערב מתיש. זה פשוט עושה טוב על הלב ומוציא קצת מהרוטינה של ארוחה – מקלחת – השכבה – קימה – גן – ארוחה - וחוזר... זה בונה יעד, מטרה ונותן תקווה.

אפשר לעשות את התרגיל הזה בעשרות ווריאציות. לדמיין איך אני נכנסת לחנות בגדים ומודדת לשם שינוי בגדים במידה אותה לא פגשתי מאז שהיינו צעירים ויפים... אפשר לדמיין את עצמי עומד על הבמה ונואם את נאום המיליון דולר שלי... כל אחד יודע מה יעשה לו טוב ובמה הוא צריך זריקת עידוד.

אבל, התרגיל הזה חשוב בעיקר למי שכח הדמיון שלו נושא אותו למקומות לא טובים. אם אנחנו כבר חושבים על העתיד, ואם איכשהו זה תמיד יוצא מעוך ועקום, בואו וננסה לאזן קצת את התמונה ולהוסיף לה המון גוונים של וורוד, זורח דווקא (מומלץ להוסיף גם 'נצנצים' מלמעלה...).

שיהיה יום.... נפלא!

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן