בראש השנה אנחנו ממליכים עלינו את אלוקים. זאת אומרת, שאנחנו מבינים שאנחנו חלק ממהלך גדול שמנוהל על ידי בורא העולם, ושהגענו לכאן כדי לעזור להביא את העולם אל התכלית שלשמה הוא נברא.

מטרתה של בריאתנו היא להתחבר לקב"ה ולבנות איתו קשר יציב. נשאלת השאלה, איך באמת יוצרים קשר עם מלך מלכי המלכים?

בכל מערכת יחסים משמעותית חייבים להיות אהבה ואמון. אנחנו פשוט לא יכולים לקיים מערכת יחסים עם אדם שאנחנו לא סומכים עליו. אם לא ברור לנו שהאדם הזה רוצה באמת את טובתנו, ושבאמת אכפת לו מאיתנו, האהבה תלך ותישחק, מתחת לשכבות בטון של אכזבות ופגיעות.

מה גורם לנו לבטוח במישהו? מי שרואה שההורים שלו דואגים לו מרגע לידתו וממלאים את כל צרכיו כמיטב יכולתם, לומד לבטוח בהוריו. לעומת זאת, מי שהוריו אכזבו אותו פעם אחר פעם ולא סיפקו לו את צרכיו הפיזיים והרגשיים הבסיסיים, לא יבטח בהם, וכל בקשה שלהם תיראה בעיניו כניצול וכרצון להשתלט על חייו.

הערכה

כמעט כל יום אני מבשלת ארוחה חמה למשפחה שלי. אני מכבסת להם, קונה להם בגדים ומתקנת אותם כשצריך, ועושה עוד המון דברים באופן קבוע. למרות זאת הילדים שלי, ואפילו הגדולים והבוגרים שביניהם, בקושי אומרים לי תודה (למעשה, היחיד שמקפיד תמיד להודות לי על כל דבר קטן, הוא בן ה-9 שלי, שלוקה בתסמונת דאון). מעניין שדווקא אורחי השבת שלי מודים לי מכל הלב על הארוחה היחידה שהם אכלו בביתי. ממה נובע חוסר ההתאמה הזה?

כשאנחנו מקבלים מידי פעם, באופן לא עקבי, טבעי שנשים לב למתנה ונעריך אותה. אולם כשאנחנו מקבלים כל כך הרבה, לעתים כל כך קרובות ובהתמדה – אנחנו מתחילים להתייחס לזה כדבר המובן מאליו. כשזה קורה, אנחנו מפסיקים להעריך. וכשאנחנו מפסיקים להעריך, זה כאילו שמעולם לא קיבלנו כלום. כאילו שכל הנתינה מעולם לא הייתה. החסד לא הופקד בחשבון הבנק הרגשי של מערכת היחסים. שום היסטוריה של נתינה לא נבנתה בקונטקסט הזה.

למעשה, ההערכה מעוררת יותר נתינה מצד הנותן, וממילא שפע רב יותר אצל המקבל. אני יודעת שכאשר בעלי והילדים מעריכים את הארוחה ומודים לי, זה מעודד אותי להשקיע שוב בארוחה נחמדה. אבל אם חולפים שבועות ארוכים בהם אני מכינה ומבשלת בלי שאיש יגיד מילה טובה של תודה או הערכה, משהו בי מתמרד ואומר: "אולי אני צריכה להפסיק לכמה זמן ולתת להם להסתדר לבד? אחרי זה הם בטוח ידעו להעריך את הארוחות שאני מכינה!"

ההערכה אינה סתם צורך אגואיסטי שלי. אם אני רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים, אני חייבת ללמד אותם להעריך ולהודות. תחושת ה'מגיע לי' מובילה לאומללות. הכרת התודה לעומתה, מסלקת טינה ותסכול.

גם הקב"ה מתנהג ככה איתנו. אם עוברים עלינו שבועות בלי שנעריך, נשים לב או נודה לו על מה שהוא נותן לנו, הוא מתרחק ויוצר אצלנו מחסור, כדי שנוכל להעריך את מה שהוא נותן לנו.

לבנות היסטוריה של מערכת היחסים

אם החלטתם לעצור כדי לחשוב ולהעריך את כל מה שבן/בת הזוג שלכם עושה למענכם, סביר מאוד שתתמלאו בתחושה כללית של אמון ושמחה, ותבינו כמה האדם הזה אוהב אתכם באמת. אחר כך כבר יהיה לכם קונטקסט שעל פיו תוכלו לבחון את המקרים הנדירים בהם התאכזבתם או נפגעתם ממנו. וממילא, רוב הסיכויים שתדונו את בני הזוג שלכם לכף זכות.

לדוגמא: שולה הוזמנה לארוחת ערב חגיגית, ובעלה הבטיח לפגוש אותה בדיוק ב-7:00 בערב. ב-7:45 אין לשולה שום מושג איפה הוא, והוא גם לא עונה לטלפונים. תגובתה תהיה תלויה במידה ניכרת בהקשר הרגשי של מערכת היחסים ביניהם. אם הנישואין שלהם מלאים בחוסר אמון, היא תפרש את האיחור שלו בתור גילוי נוסף של חוסר האכפתיות שלו, ותכעס עליו מאוד. אולם אם הקשר הזוגי שלהם חזק ומלא באהבה ואמון, היא כל כך תדאג לו, שהיא תתחיל להתקשר בהיסטריה לבתי החולים שבסביבה.

התהליך פועל בצורה מאוד דומה עם הקב"ה. אנחנו צריכים לוודא שמערכת היחסים שלנו בנויה על יסודות איתנים של אהבה ואמון, שנובעים מההערכה על כל הטוב שהוא עושה למעננו. זה בונה את ההיסטוריה החיובית של מערכת היחסים.

אז התחילו לכתוב את רשימת התודות שלכם. אם אתם כמו רוב האנשים בעולם, עשרת הדברים הראשונים ברשימה שלכם יהיו משהו בסגנון הזה: תודה רבה לך, בורא העולם, על שנתת לי:

  1. מוח שמאפשר לי לחוש, לנוע, לתפקד, לחשוב ולדבר.

  2. ריאות, ויכולת לנשום.

  3. עיניים שרואות.

  4. אוזניים ששומעות.

  5. רגלים וידים מתפקדות.

  6. פה תקין שמאפשר לי לטעום את האוכל, ולדבר כראוי.

  7. מערכת עיכול מתפקדת.

  8. המשפחה שלי (כל אחד מהם יכול להיות תודה נפרדת בפני עצמה).

  9. בן/בת הזוג שלי.

  10. עבודה.

ואפילו לא התחלנו לגרד את הקצה של כל הדברים היקרים שהקב"ה נתן לנו. בעד כמה הייתם מוכנים למכור עין אחת שלכם? מיליון דולר? ומה לגבי אחד מילדיכם? טיפשי אפילו לחשוב על זה. בורא העולם נותן לנו מתנות ששוות מיליארדים, עוד לפני שהספקנו אפילו להגיע למטבח כדי לשתות את הקפה שלנו בבוקר.

התחברות לכל הטוב שהקב"ה עושה למעננו וההרגשה של אהבתו, ישפיעו במידה רבה על הדרך בה נפרש מצבים של קושי

התחברות לכל הטוב שהקב"ה עושה למעננו וההרגשה של אהבתו, ישפיעו במידה רבה על הדרך בה נפרש מצבי קושי, שבהם הקב"ה כביכול 'לא מגיע בזמן'. הקול הפנימי שלנו עשוי לומר משהו כזה: אני יודע שהקב"ה אוהב אותי מעל ומעבר לכל דמיון. הוא מושלם ואינו טועה. כל מה שהוא עושה זה לטובתי. הפרספקטיבה המוגבלת שלי לא מאפשרת לי כרגע לראות את ההתנסות הכל כך כואבת הזאת באור חיובי. אולם מבחינה שכלית, אני יודע שכל מה שקורה לי הוא בסופו של דבר טוב ומושלם.

ככל שמידת ההערכה שלנו תהיה רבה יותר, כך הידיעה הזאת תחלחל עמוק יותר לתודעה שלנו, תחזק את הביטחון שלנו בקב"ה, ותחבר אותנו יותר לאהבתו.

תקשורת

אחרי שתראו בבירור עד כמה הקב"ה אוהב אתכם ורוצה רק בטובתכם, תצטרכו לשמר את הקשר הזה ולמצוא מחדש ביטחון - דרך תקשורת. תקשורת עומדת בבסיסה של כל מערכת יחסים איתנה. כשאתם מדברים אל בן זוג, הורה או ילד, אתם מחזקים את הקשר ביניכם. כשאתם מבקשים מהילד לעשות עבורכם משהו, ואחר כך מודים לו באופן מילולי על מילוי הבקשה, או כשאתם מודים לבן/בת הזוג ומחמיאים לו על מה שהוא נותן לכם - יסודות האמון והאהבה נבנים ומשתבחים.

זה לא פחות חשוב בקשר שלנו עם הקב"ה.

בתחילתו של כל יום, הקדישו רגעים ספורים כדי לומר לקב"ה, בשפה ובמלים שלכם, מה אתם צריכים באותו יום. עקבו אחר תגובתו של הקב"ה, והודו לו כשהוא נותן לכם את מה שביקשתם. אם ביקשתם למשל תבונה לפתור קונפליקט עם אדם קשה בעבודה, ובמשך היום הייתה לכם שיחה טובה איתו או שהגעתם לבהירות מסוימת שקשורה לפתרון הקונפליקט, עצרו לרגע והודו לקב"ה! אם קיבלתם מתנה בעלת ערך מיד אחרי שביקשתם מהקב"ה עזרה כלכלית, הודו לו על כך שהתפילות שלכם נענו.

ומצד שני, אם הפסדתם רכבת או נתקלתם בקושי כלשהו במשך היום, אל תטייחו, אל תתבישו לשאול את הקב"ה: מה אתה מנסה ללמד אותי? איך אני יכול לצמוח מההתנסות הזאת? אני יודע שאתה אוהב אותי, אז איך זה בדיוק לטובתי? תופתעו באיזו מהירות תקבלו תשובה פנימית לשאלותיכם, או אפילו איך במצבים מסוימים הקושי יעלם.

בקשו מהקב"ה עזרה באופן קבוע, אפילו על דברים שגרתיים. הרבה פעמים אני שומעת את בני הקטן, בן השנתיים, מסתובב בבית וממלמל חרש: "השם, בבקשה תעזור לי למצוא את הנעלים", או במגרש חניה עמוס ליד הקניון, כשכבר נמאס לי לנהוג סביב במעגלים ולחפש חניה, אני שומעת אותו ממלמל בטבעיות: "אמא, שכחת לבקש מהשם שיעזור לנו בבקשה למצוא חניה!" ומובן שאנחנו מוצאים במהירות את הנעליים או החניה, ומבחינים עד כמה אלוקים מעורב בחיינו.

עשו זאת!

גם אם זה לא הסגנון שלכם, אפילו אם כל העסק הזה של "ביטחון" נשמע לכם קצת מוזר, פשוט תעשו את זה! כמו במשחק שבו אתה נופל בידיים שלובות וסומך על החברים שיתפסו אותך – פשוט תשתחררו. זאת חוויה שאפשר לנסות ולשפר על ידי אימון. פשוט תבדקו אם זה עובד.

יש בתהלים פסוק שאומר: "ה' צִלךָ", יש כאן דמיון והקבלה בין בורא העולם לבין הצל. בדיוק כמו שהצל משקף בדיוק את מה שאנחנו מראים לו, לא יותר ולא פחות, כך גם הקב"ה מתייחס אלינו בדרך שבה אנחנו מתייחסים אליו. אם אנחנו מתנהגים בדרך שמבטאת ביטחון באלוקים, ומפסיקים לנסות לנהל את העולם, אפילו אם אנחנו לא לגמרי משוכנעים עד כמה אנחנו מאמינים בזה, אלוקים משקף לנו בחזרה את האמון הזה ומתגמל אותנו בהתאם.

צפו לטוב ביותר

כמו שאב ימלא את משאלותיו של בנו אם הבן יבטח בו ויצפה ממנו באמת לעשות את זה, אפילו אם לא ממש מגיע לו, כך גם אלוקים "עומד" בציפיות שלנו ממנו. אם אחד מילדי ניגש אלי ואומר, "אני יודע שלא תקשיבי לי", או "אני בטוחה ששוב תבשלי לצהריים משהו שאני לא אוהבת", זה מסלק מיד כל שריד של רצון טוב שהיה לי למלא את רצונו. נאמר בספר איוב (ג' כ"ה): "אשר יגורתי בא לי". אם נראה לאלוקים שאנחנו חוששים ודואגים, זה ישקף חוסר ביטחון, ובתגובה יש סיכוי סביר שחששותינו אכן יתממשו.

מצד שני, אם אחד מילדי יגיד, "אמא, אני יודע שאת כל כך אוהבת אותי ותמיד נותנת לי את מה שאני רוצה, אפילו אם זה לא מגיע לי, אז אולי את יכולה בבקשה לתת לי ממתק גדול באמת?" כל החלטותי להיות קשוחה או מחושבנת, יתמוססו מול אהבתו ואמונו. כך גם אלוקים מגיב במילוי רצונותינו, אפילו אם זה לא ממש מגיע לנו, כשאנחנו מצפים לכך ובוטחים בו.

אותם עקרונות שחלים על מערכת יחסים בוטחת עם בני אדם אחרים, חלים גם בקשר שלנו עם אלוקים. בואו נשתמש בכלים האלה כדי לבנות יסודות של אמון ביננו לבין בוראנו, ולהשתתף בהבאת העולם לתכליתו.