לילה לוהט באוגוסט. עם משקה אנרגיה צונן ביד אחת, אתה נהנה ממנוחת חצות שלווה על הנדנדה במרפסת.
לפתע, הבזק אור מסמא קורע את שמי הלילה. הבריזה הלילית הקלילה הופכת בין רגע למשבים סוערים שמקפיצים אותך כמה סנטימטרים מעל הנדנדה. הפחד גואה, אבל יחד עם זה הוא מלווה ברוגע מוחשי שמבלבל ומרגיע אותך גם יחד.
ברגע אחד אתה מוצא את עצמך בסצנה שנלקחה הישר מסרט בדיוני: ספינת חלל בגודל מגרש כדורגל נוחתת לפניך, סולם קצר משתלשל מתוכה, ומין יצור עושה את דרכו מהספינה לעברך. אתה מסוחרר מכדי לנוע.
"אני קריץ מכוכב מַגְקְסק", הוא אומר, "פניי לשלום, רק לחקור את אדמתכם. האם תוכל להדריך אותי?"
הוא מזמין אותך לספינת החלל שלו ומורה לך ללחוץ על כפתור ולבחור כל מקום שהוא בעולם בכל זמן שהוא.
"זה שילוב של GPS/מכונת זמן/ורכב חלל. הוא יכול לקחת אותך לכל מקום תוך שניות. נסה אותו, אל תפחד", הוא מעודד אותך.
אחרי כמה דקות בהן אתה מצליח להתאושש מעט מההלם, אתה מחליט להראות לו כמה מפלאי תבל. אתה מכוון את החוגה ל-1476 לפסה"נ, וממריא אל חופי ים סוף. שלושה מיליון יהודים עומדים שם בחרדה, ובאופק דוהרות מרכבות מצריות.
"תסתכל על זה", אתה לוחש לחייזר.
המים האדירים נבקעים, והנתיב היבש מתמלא במהירות ביהודים נרגשים.
קריץ אינו מתרגש.
"ביג דיל", הוא אומר. "זה קורה כל יום במגקסק."
אתה לא מתייאש, מכוון את החוגה כמה חודשים קדימה, ויחד אתם רואים כיצד יורד מַן מהשמים במדבר. אותה תגובה מזלזלת.
מאוכזב ומתוסכל, אתה חוזר אל ההווה ויוצא מהספינה עם החבר החדש שלך. השעה 7 בבוקר.
"וואו! מה זה?!?!" צועק קריץ ומצביע על השמים.
"מה זה?" אתה עונה בתמימות.
"זה! העיגול הכתום הענק שמסנוור אותי!"
"אתה מתכוון לשמש? אף פעם לא ראית שמש?"
במגקסק תמיד חשוך. השמש הזאת שלכם נראית נורא קרובה. מה המרחק שלה?"
"למעשה, משהו כמו 150 מיליון קילומטר."
"לא יאמן! אני לא מסוגל להסתכל עליה!"
האם אנחנו עוצרים בכלל לחשוב שמציאותה של השמש או מיקומה המדויק הם לא פחות מנס? אילו השמש הייתה במרחק של 148 מיליון קילומטר, היינו נשרפים למוות; ואילו היא הייתה במרחק 152 מיליון ק"מ, היינו קופאים.
ההרגל מסמא. המון דברים לא נראים לנו כמו נס, רק משום שאנחנו לכודים בתפישתנו המוגבלת
הסיבה היחידה שאנחנו לא חושבים על השמש כנס, היא משום שהיא תמיד שם – זורחת ושוקעת ומאירה בדיוק כמו שאנחנו מצפים ממנה. אבל ההרגל מסמא. השמש, כמו המון דברים אחרים בחיים, היא נס אמיתי. הרבה דברים לא נראים לנו כמו נס, רק משום שאנחנו לכודים בכוח ההרגל ובתפישתנו המוגבלת.
בפרקי אבות, מלמדים אותנו חכמינו ז"ל שבמקדש היו 10 ניסים קבועים: הקרבנות לא הסריחו, לא נראה זבוב בבית המטבחיים (במשך מאות שנים), הגשמים מעולם לא כיבו את אש המזבח ועוד שבעה ניסים אחרים. המקדש היה למעלה מחוקי הטבע.
במבט קרוב יותר, נבחין שמשהו משונה ברשימת הניסים האלה. כל נס שמוזכר ברשימה מתייחס למשהו שלא קרה. במילונים שלנו, ההגדרה המקובלת לנס שונה למדיי:
-
מאורע מדהים או מופלא.
-
מעשה פלא, דבר שלמעלה מן הטבע, שמעיד על התערבות א-לוהית.
אולם מה ביחס לדברים שלא קורים? האם גם הם יכולים להיחשב כנס?
דוגמא: מכל מאות, אם לא אלפי, הברכות שהיהודים מברכים, רק בברכה אחת מוזכר "כסא הכבוד" השמימי. אולי לא תאמינו, אבל זוהי הברכה שאנחנו אומרים כמה פעמים ביום אחרי שאנחנו יוצאים מהשירותים:
"ברוך אתה ה', א-לוהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בחוכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כיסא כבודך, שאם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת. ברוך אתה ה', רופא כל בשר ומפליא לעשות."
עיקר השבח בברכה זאת מתמקד בפלא שגופנו מלא בכל כך הרבה חללים ונקבים שאינם סתומים או קרועים, ומאפשרים לנו לתפקד ולהתקיים. מה שלא קורה הוא נס, ואנחנו חייבים לראות אותו בתור שכזה.
כמו כן, כשאנחנו יושבים בחדר ההמתנה לרופא וממלאים טפסים שמתארים את ההיסטוריה הרפואית שלנו, אנחנו צריכים למנות כל תיבה שאנחנו מסמנים ב"לא" כנס של משהו שלא קרה – ויש מאות כאלה.
האמריקאים שונאים לדבר על זה (עין הרע?) אבל מי חלם בשנת 2001, אחרי ה-9 בספטמבר, שבמשך 9 השנים הבאות לא יתרחש עוד פיגוע גדול על אדמת ארה"ב? האם זה לא נס?
ומה עם הילדים הקטנים שלנו? כל אמא תדע לומר לכם שאין שום הסבר איך הקטנים שלנו לא נחנקים ממשהו בכל יום – גולות, פופקורן, שקלים, בטריות של שעון – כשהם זוחלים ברחבי הבית. גרמי מדרגות נשארים לעתים קרובות למדי לא נעולים, ובכל זאת נראה שהאוצרות הקטנים שלנו חיים עם שמירה מיוחדת מלמעלה.
אנחנו מתייחסים לטיסה בטוחה כדבר מובן מאליו. כולנו רוטנים ומתלוננים על העיכובים והאיחורים שמתרבים והולכים, אולם שוכחים כמה מדהימות סטטיסטיקות הבטיחות. תבינו את זה: כ- 2.55 מיליון טיסות מתוכננות ברחבי העולם לחודש זה בלבד! 307,000,000 מושבים יוצעו לנוסעים בעולם! רק אחוז אפסי מכל הנוסעים האלה יתנסה בתקלה כלשהי. לא יאמן!
ניסים בארץ
כמעט אין מי שמטיל ספק שעצם הקמת המדינה, אחרי שהיטלר החריב את יהדות אירופה, היה נס גלוי. היהודים הצליחו לשרוד ואף לפרוח למרות שהיו פזורים ברחבי העולם, שנואים בכל מקום בו חיו, נרדפים בצפון, בדרום, במזרח ובמערב; אולם, לפעמים אנחנו שוכחים שכל יום בו המדינה לא נחרבת – למרות שהיא מוקפת אויבים פי כמה וכמה יותר גדולים ממנה – הוא נס שאסור לנו לעולם לקבל כדבר המובן מאליו.
ראינו זאת לפני במלחמת המפרץ, בה עשרות סקאדים שנחתו בישראל כמעט ולא גבו חיי אדם לעומת טיל אחד שפגע בבסיס אמריקאי בערב-הסעודית והרג 40 חיילים. בתור דוגמא קרובה יותר, נוכל אף להתבונן במצבם של תושבי הדרום לבשנים האחרונות. כולנו מודעים היטב לפחד ולאימה שחשים תושבי הדרום, שנמצאים במרחק פגיעה מעזה. סרטון שהוצג באתר אש התורה ונצפה למעלה ממיליון פעמים, ממחיש את ההיסטריה והחרדה שבאות בכל פעם בה נשמעת התראת צבע אדום, וטיל יוצא לדרכו מעזה.
כל אבידה בנפש כואבת, אולם תודה לא-ל, האבידות היו יחסית מינימליות . אבל האם אנחנו מודעים לגודל הנס שעמד ועומד מול עינינו?
הרולד גאנס היה יועץ מתמטי ומתמטיקאי-מפענח צפנים בסוכנות הביטחון של משרד ההגנה האמריקאי, עד לפרישתו אחרי 28 שנות שירות. לאחרונה הוא מסר את הדוח הבא:
ב-5 בינואר 2009, דווח על נחיתת 125 טילי גראד על אזורים מיושבים בבאר שבע, אשקלון ואשדוד. אלה היו 40% מכלל הטילים שנורו; שישים האחוזים הנותרים נחתו בשטחים פתוחים. מתוך ה- 40% שפגעו באזורים מאוכלסים, 2% פגעו במבנים. השגתי תמונות לווין של באר שבע, אשקלון ואשדוד. על פי ניתוח שערכתי, אחוז השטח הבנוי בשלוש ערים אלה עומד על 39.7%; והוא לוקח בחשבון את גודלן השונה של הערים.
כעת, השיעור המצופה לפגיעת טילים בבניינים אמור להיות זהה לאחוז הקרקע המכוסה בבניינים: 39.7%. ובכל זאת הוא עומד רק על 2%. הסיכויים שדבר זה יתרחש במקרה הם 1:100,000,000,000,000,000.
שימו לב שאין לכך כל קשר לטיווח גרוע של הטילים; אנחנו פשוט סופרים את ה-40% שנפלו בפועל על אזורים מיושבים בערים אלה.
א-לוהים נתן לנו עולם מלא בניסים ונפלאות, וכשאנחנו מתכווננים לתדר הפלאות שמקיפות אותנו, אנחנו יכולים לחוש בנוכחותו ולחוות אושר שאין כמותו. אבל ישנה קבוצה שלמה של ניסים שאפשר לפספס בקלות – כל ה"לא קרה" של החיים. ובמידה מסוימת, דווקא הם יכולים להעיד, אפילו יותר מהניסים שכן גלויים לנו, על מציאותה של ההשגחה העליונה.
תשאלו את קריץ.
(15) יעל, 8/8/2013 13:58
מרתק!
(14) תומכת, 5/1/2011 16:29
כתבה מדהימה! תמיד מדברים על ניסים נסתרים והפעם הובאו דוגמאות נפלאות! אני מעבירה לכל השבט שלי בבני-עקיבא בתקווה שכל אחד יקח משהו אחד להודות לה' עליו בכל בוקר ובכל תפילה! תודה רבה!
(13) לינה, 22/11/2010 14:01
מעניין
מאמר מעניין. ניסים זה דבר מרתק... מחכה לנס :)
(12) אנונימי, 19/11/2010 07:53
מאמר מדהים!!
ונכון!תודה רבה :)
(11) הנהנה, 18/11/2010 14:07
ישר כח גדול
לעיתים קרובות אנו שוכחים שהמובן מאליו אינו מובן מאליו ולמעשה אנו צרכים להודות בכל רגע ורגע על חיינו והסובב אותנו
(10) , 16/11/2010 03:11
תודה לבורא העולם.
(9) אנונימי, 15/11/2010 13:14
תגובה כללית
הרבה פעמים הנושא של הכתבות/מאמרים וגד' מעניין ואז אתה מוצא מלל רב מידי , כך גם חושבים מי שאני מעבירה אליהם את הטקסטים. אנא התרכזו בעיקר למרות חשיבות ההקדמה וכד' ניתן לדעתי למצות הרעיון במלל מועט יותר לתשומת לבכם אודה
(8) מיכה, 15/11/2010 11:43
כן, ירבו ניסיך השם יתברך
כן, אכן כן.... ביום יום אנו, או רובנו מסתכלים על תפקודו של העולם כמובן מאליו. בוקר - זריחה. לילה - שקיעה. וכו' וכו' כך גם על גופנו. הלב פועם לו בהמיה, עינינו מעפעפות ורואות.. אזנינו שומעות וכו'.... אך למעשה כל יום הוא מתנת אל ונס שלא יתואר.. ישר כח למביא המאמר.. מיכה
(7) אנונימי, 15/11/2010 08:38
חזק וברוך
בס"ד שלום, חזק וברוך על המאמר. שנזכה כל רגע להרגיש שהוא נס: נושמים, רואים, מקשיבים, מרגישים וכו' אלו לא דברים מובנים מאליהם. וכמו שכתבת רק לשאול את אלו שלא יכולים. בתודה ובברכה תודה לקב"ה על כל החסד שעושה עימנו
(6) One, 15/11/2010 01:37
Wow, thank you...
Wow. Thank you. (the date is 11.9) Thank you for opening the eyes... beautiful article.
(5) אנונימי, 14/11/2010 18:43
לגבי הילדים: זה עלול להתפרש בטעות כאילו לא צריך להשגיח עליהם, כדאי לתקן בנוסח
(4) אלישע בן-אבויה, 14/11/2010 15:32
קצת שיטחי
מר סלומון הנכבד מעלה שאלה. או שמא תמיהה "איך יתכן שלא מתרחש או מתקיים מצב מסוים שאילו קרה היה נגרם אסון או נזק? " הוא גם טורח להשיב ועונה לעצמו שמדובר בנס. כך למשל טענתו שמרחק קרוב יותר לשמש היה מביא לשריפת היצורים החיים בכדור הארץ ומרחק רחוק יותר היה מביא לקפיאתם. יש כאן שאלה פילוסופית לכאורה. אבל השאלה אינה לוגית. שאלה שאינה לוגית היא פטפוטי סרק על בסיס סברות כרס. שהרי החיים על פני כדור הארץ כפי שהם כיום הם בהתאמה לתנאים המסוימים שמתקיימים כאן. חיים כאלה לא היו נוצרים מלכתחילה אילו התנאים היו שונים. אולי היו נוצרים חיים אחרים כפי שמכיר אותם החייזר יציר דמיונו, "קריץ" ואולי אחרים ואולי לא היו נוצרים חיים כאן או בכלל. להסביר את המורכבות היסטורית או הביולוגית בעזרת ניסים זה הסבר פשטני שעושה הנחות גדולות מידי לאינטליגנציה. העולם מורכב והמציאות מורכבת. כך למשל אילו "הנקבים" היו נסתמים תדירות זה היה מביא למות בעלי הנקבים הסגורים ולשרידות בעלי הנקבים הפתוחים שמין הסתם ניחנו במערכות נקבים קצת יותר טובות ועל כן גם צאצאיהם היו בעלי סיכוי טוב יותר לשרוד (בהנחה שזכו לנקבים משופרים בהעברה תורשתית) וגם הסיכוי של אותם בעלי נקבים משופרים להוליד יותר צאצאים היה משתפר. אם התהליך הזה יחזור על עצמו שוב ושוב מאות מיליוני שנים נקבל בסופו של תהליך נקבים מצוינים לרוב היצורים. מה שקוראים מר סלומון "תהליך הברירה הטבעית" אם נניח שזה פשוט נס של אלוהים איך נסביר שמדי פעם ישות כה מדהימה נכשלת במחלות "נקבים" כאלה ואחרות? שישנה שחיקה של הנקבים בחלוף השנים וכו' ? אותו דבר לגבי תהליכים היסטוריים. אפשר לראות את תחיית היהודים אחרי השואה כנס אבל אפשר לראות גם את הקמת מדינת ישראל כהתפכחות המונית מאמונה בקיומו של "אל" מגן ושומר והבנה שרק בכוח המעשה והאמונה בעצמנו ניוושע. כי לא תפילה הצילה את היהודים ולא זעקה לאל. תפילות וזעקות רבות עלו מהמשרפות ונפלו על אוזניו הערלות של אלוהים. לעומת זאת, ציונים חילונים שקמו ועשו מעשה הם, הם הנס. נס חילוני מעבודה קשה,דם יזע ודמעות. יתכן שגם מזל טוב תרם לעניין אבל אין ספק שהגדרת "ניסים" אינה : "המון עבודה קשה והקרבה וקצת מזל טוב".
(3) רכזת תרבות, 14/11/2010 13:41
הנס הפרטי של הקהילה
שלום. בתפקידי אני משמשת כרכזת תרבות של קהילת גמלאים רחבה מאד. רובם ניצולי שואה. חלק אחר הם מעמודי התווך של מייסדי הארץ והעיר. לא אחת אני מוצאת מענה להרבה מהסוגיות באתר הנוכחי. הוא מלווה אותי בערבי חג ובנושאים שונים שקשורים ליהדות ובכלל. למען ההגינות, עלי לציין שאינני באה מרקע דתי. אינני מסורתית אולם היותי יהודיה גאה למורשת נפלאה על כך איש לא יחלוק. בהתקרב חג החנוכה התלבטתי כיצד ומה לאמר בארוע הפרטי של הקהילה. והנס קרה - מצאתי מענה היום בכתבה של הרב יעקב סלומון - נסים שאיננו יכולים לראות. זאת כתבה ראויה מאד לקריאה והיא תשמש לי כרקע לפתיח במסיבת החג ככתובה וכלשונה. ואם בנסים אנחנו עומדים. הרי הנס הפרטי קרה. אני דור שני לניצולי שואה. ילדי ונכדי הם ההוכחה - לנס זה. אנשי הקהילה המגיעים למועדון כל אחד מהם נושא נס פרטי משל עצמו. תודה רבה מאד לכם. עבודתכם ברוכה ולכבוד הוא לנו ולי להתכבד בקריאה ובהבנה של הכתבות המתפרסמות באתר. חג חנוכה שמח
(2) דר רות אנגל אלדר, 14/11/2010 13:23
ניסים שאיננו יכולים לראות
מפעים ומדהים האופן שבו המחבר מצא את ה"יש" ב" איין". תודות וברכות ויהי שם השם מבורך
(1) אנונימי, 14/11/2010 12:03
אני יכולה לומר ממקור ראשון שנוכחתי לא פעם שקיימת השגחה מלמעלה ועל כך אני מודה כל יום כשאני מתעוררת מהשינה . יום נפלא לכולנו