החיוך במהותו מבטא את מי שאנחנו כבני אדם. למעשה, זהו אחד הדברים הראשונים ממנו מתפעלים הורים שעוקבים אחר התפתחות תינוקם.

הרבה לפני שהתינוק מתחיל לתקשר בצורה פיזית ומילולית, הוא כבר חש באופן אינסטינקטיבי במסר שבחיוך, וכמעט תמיד מגיב בהתאם.

הרב ישראל מסלנט הסביר שפניו של האדם נחשבים רשות הרבים, ולכן צריכים תמיד לחייך לכולם. פנים חמוצות יכולות לפגוע במצב רוחו של הזולת, ואסור לנו אף פעם להזיק לזולת. חשבתם פעם כמה יהיה שמח יותר בעולם אם כולנו נחייך זה לזה?

לזאת בדיוק התכוונה המשנה בפרקי אבות (ה, טו) – "הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות".

האם שאלתם את עצמכם פעם, למה, כשאנחנו רוצים לשדר חמימות וידידות לזולת, אנחנו מחייכים באופן אינסטינקטיבי וחושפים באופן רפלקסיבי את שינינו? אילו אנחנו היינו אחראים על מנגנון הגוף, האם היינו בוחרים בפתיחת הפה וחשיפת השיניים כדרך לגילוי ידידות? מדוע א-לוהים עשה שהגוף שלנו יגיב בצורה הזאת? מדוע הצגת השיניים מתקשרת עם פתיחות ונעימות?

רמז לכך נוכל למצוא במדרש על השיניים.

כשם שאין כוחו של אדם אלא בשיניו [מי שאין לו שיניים או ששיניו חלשות, אינו יכול לאכול ולהתחזק], כך אין כוחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים [לומדי התורה]. (ילקוט שמעוני, שיר השירים)

קיים קשר בין השיניים לחכמה.

על פי תורת הסוד קיימים 32 סוגי חכמה, ובמקביל 32 מקורות חכמה (בראש) המתועלים לכל שן במערכת השיניים השלמה של המבוגר. בעברית כותבים את המספר 32 באותיות לב. ומשמעות הדבר היא ש-32 השיניים מציגות את מה שבליבנו.

השיניים קשורות ללב ולחכמה. אך מה כל זה אומר?

החיוך הוא אות המעיד על נכונותנו לפתוח את עצמנו לאחרים

חכמת האדם מתחילה בהרהורי ליבו, אבל אם היא נשארת שם היא משרתת רק אותו. כדי שהחכמה תשפיע באופן חיובי על העולם, צריכים לבטא אותה דרך הפה. כשאנחנו פותחים את הפה ומדברים, אנחנו חולקים את מה שבתוכנו עם העולם. החיוך הוא אות המעיד על נכונותנו לפתוח את עצמנו לאחרים.

השיניים הרבות שבפינו מייצגות את המחשבות הרבות שחולפות לנו בראש; מחשבות שיש בהן פוטנציאל לעזור לזולת, להשפיע באופן חיובי על הסובבים אותנו ואף על העולם כולו. כשאנחנו פותחים את הפה ומחייכים למישהו, אנחנו משדרים את המסר הבא: "אני רוצה לגלות לך מה יש בתוכי". כשאנחנו מחייכים וחושפים את השיניים, אנחנו מראים לזולת שיש בתוכנו הרבה שהיינו רוצים לחלוק עמו.

בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו, כאשר אנחנו מחייכים, אנחנו מגלים נצנוץ מהחכמה שבנו. א-לוהים ברא אותנו בצורה כזאת שכאשר אנחנו שמחים אנחנו מחייכים, צוחקים וחושפים את שינינו. כך, אני מראה את שיני לעולם – ודרך שיני אני מגלה את חוכמתי. נועד לי תפקיד חשוב בעולם – לבטא את חוכמתי ולשתף בה את הזולת. לכן אני מחייך; זו הסיבה שבגללה אני מגלה את שיני".

כששני בני אדם נפגשים הם אמורים לחייך זה אל זה. החיוך מגלה את טוב ליבנו ואת נכונותנו להיפתח וליצור קשר זה עם זה. כשהאדם מזעיף פנים, הוא קומץ את פיו, ומסתיר את שיניו. הוא משדר שהוא אינו מעוניין לפתוח את עצמו או את החכמה שבו לאף אחד. אבל כשאנחנו מחייכים, אנחנו אומר לזולת, "כן, אני מעוניין להכיר אותך. אני רוצה לשתף אותך בחוכמתי, בתובנותיי ובתרומותיי האישיות לעולם. אני מראה לך את שיני, את הצוהר לעולם החכמה שלי, ואני רוצה שתשתתף במה שיש לי להציע."

כמו שאמר זאת דניס וויטלי, "חיוך הוא האור בחלונך, שאומר לכולם שמישהו נחמד ואכפתי נמצא בפנים."