יש בעולם שני סוגים של בני אדם: כאלה שעושים דברים שמעמידים אותם כל כך קרוב אל המוות, עד שהם יכולים להחליק את שערו באצבעותיהם, וכאלה שנהנים לראות איך הם עושים את זה. הקבוצה הראשונה פשוט משתוקקת לגלוש בסקטבורד הישר אל פיו של הר געש פעיל. הקבוצה השנייה אוהבת לצפות בהם במתח, לצעוק "לא יאמן!" ואחר כך ללכת הביתה, לחמם את השאריות מאתמול ולומר "אך, איזה לילה!".

שתי הקבוצות נהנו כשרובי "קפטיין" קניוול, זינק באופנועו מעל 24 משאיות בפרק השעשועים שבקינג איילנד, וקבע שיא עולמי חדש. קינג איילנד הוא מקום היסטורי למשפחת קניוול. שם אביו של רובי - אוויל קניוול - ביצע בשנת 1975 את אחד מלהטוטיו המפורסמים ביותר, זינוק מעל 16 אוטובוסים.

לפני שקניוול ניגש לרמפת הזינוק, הוא ניהל שיחת מוטיבציה קצרה עם 40,000 האנשים שבאו לראות כיצד הוא מתחכך במוות. "מקווה לראות אתכם אחרי הקפיצה", הוא לא התבדח. אביו מחזיק בשיא העולמי לעצמות שבורות, אחרי ששבר אותן למעלה מארבעים פעם. הוא גם בילה 29 יום בתרדמת אחרי נחיתת התרסקות, כשניסה לזנק מעל למזרקות במלון סיזרס פאלאס שבלאס-ווגאס.

גם דייויד בלין הוא דוגמא לבנאדם שלא יכול ליהנות מהחיים אם אינו תלוי בהם על חוט השערה. בפעלול המפורסם ביותר שלו הוא תלה את עצמו במשך 44 ימים ברציפות מעל לנהר התמזה, בלי מזון. הוא איבד 25 ק"ג ונזקק אחר כך להתערבות רפואית, אולם לדבריו "28 הימים הראשונים היו נפלאים. לא הייתי מוותר על זה, למרות שסבלתי מקריסת מערכות רצינית." בלין גם בילה 62 שעות בתוך בלוק קרח בטיימס סקוור, ואפילו שבעה ימים בארון מתים ללא מזון או מים.

אני חושב שהפעלול המטורף ביותר שלו היה לפני כשנתיים. ב-30 באפריל 2008, הוא עצר את נשימתו מתחת למים במשך למעלה מ-17 דקות בשידור חי בתוכניתה של אופרה ווינפרי. אחר כך הוא הסביר, "זה היה חזק בצורה מדהימה. הרגשתי שהלב שלי סובל, שהריאות שלי סובלות. הדחף לנשום היה מכריע." רוב בני האדם סובלים מנזקים מוחיים בלתי הפיכים לאחר 4 דקות בלי אוויר. בעזרת אימונים אפשר להגדיל באופן משמעותי את מגבלת הזמן, אבל עדיין קיים סיכון של טביעה או פגיעה קבועה ברקמות המוח, הלב או הריאות.

ובל נשכח את נור מאלנה חסאן, אישה בת 27 ממלאזיה, ששהתה 36 יום בתא זכוכית עם 3,069 עקרבים ארסיים. אחרי העקיצה ה-17, היא החליטה שמספיק לה, יצאה מהתיבה והתחילה לקנות בקניון שבו ביצעה את הפעלול.

בעוד שאנשים אלה חיים ממש על הסף, יש המון אנשים שמתעסקים בפעילויות מסוכנות למדי רק לשם הריגוש שבדבר - קפיצות בנג'י, ריחוף בגלשן, החלקה או גלישה חופשית ומהירה במים שוצפים במיוחד לתוך גלים בגובה 10 מטרים...

חלק מהמוטיבציה הוא הריגוש שאנחנו חווים כשאנחנו דוחקים את עצמנו עד לקצה גבול היכולת

בתקופת השיא של עיסוקי בגלישה על שלג, נמשכתי למסלולי גלישה חופשית וביליתי זמן ניכר בריחוף באוויר אחרי זינוקים וקפיצות. היה משהו משכר בפחד, ההתרגשות והריכוז העז שחשים כשצוברים מהירות על רמפה שתטיס אותך לשמים. אולם מבחינתי הכל נגמר כבר בפעם הראשונה שנפלתי נפילה רצינית באמת. אני זוכר את עצמי שוכב מעוות בשלג המקפיא, בכאבים נוראיים, ואומר לעצמי, "זהו, גמרנו. אני מקווה שיהיו לי ילדים יום אחד, והם צריכים אבא בתפקוד מלא!"

מדוע יש אנשים שמהמרים על חייהם למען הספורט? חלק מהמוטיבציה הוא הריגוש שאנחנו חווים כשאנחנו דוחקים את עצמנו עד לקצה גבול היכולת. באותו רגע אנחנו חיים על הסף, וזה גורם לזרימת רגשות נמרצת ומשכרת. דיויד בליין נוהג לומר שהמטרה שלו היא להראות לאנשים שאנחנו מסוגלים לעשות דברים שנחשבים באופן נורמאלי לבלתי אפשריים, שכשאנחנו מגיעים עד לגבול קצה היכולת וממשיכים עוד קצת, אנחנו יכולים למתוח את ההישגים האנושיים מעבר לחלומות הפרועים ביותר שלנו.

החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים לחיות על הסף גם בלי להיתלות על קרחון או לרוץ לפני שוורים בני שני טון. ביהדות אנחנו רואים את כל מבצעי הגבורה והכוחות הפיזיים כבלתי מספקים בהשוואה לגבולות שאנחנו יכולים לפרוץ בתחום הצמיחה האישית.

איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו. שנאמר (משלי ט"ז;ל"ב): "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר" (פרקי אבות ד';א').

אם מדברים על כוחות גופניים, בני האדם פשוט עלובים בהישגיהם – חגב, למשל, יכול לקפוץ למרחק של 80 ס"מ. אילו בני האדם היו מסוגלים לקפוץ באותו יחס לגודל גופם, הם היו יכולים לעבור מגרש כדורגל שלם בדילוג אחד, בלי אופנוע עם מנוע רקטה! לווייתן יכול לשהות מתחת למים במשך שעתיים רצופות וגמלים מסוגלים לחיות 50 יום ללא מים. ההישגים שלנו בתחום הפיזי אפסיים בהשוואה לבעלי החיים שסביבנו. הכוח האמיתי שלנו נמצא באישיות.

את הריגושים שלנו נוכל להשיג אם נמתח את יכולתנו להיות בני אדם טובים יותר ממה שהעלינו בדעתנו אי פעם שנוכל להיות

את הריגושים שלנו נוכל להשיג אם נמתח את היכולת שלנו להיות בני אדם טובים יותר ממה שהעלינו בדעתנו אי פעם שנוכל להיות, ולראות את ההישגים שמעולם לא האמנו שנוכל להשיג. נוכל להיות הורים מעורבים יותר, בעלים קשובים יותר, יהודים פעילים יותר ובני אדם אכפתיים יותר ממה שחשבנו שיתכן. נוכל לפרוץ גבולות רחבים יותר מאשר גלישה באוויר, אם נאתגר את עצמנו בציוני דרך ברורים שנראים מעבר ליכולתנו, ואז נשאף בכל הכוח להגיע אליהם. קשה יותר להילחם בנטיות הטבעיות השליליות שלנו ולשנות את עצמנו להיות בני אדם חדשים, מאשר לעמוד בתוך בלוק קרח במשך שבוע!

הרב ישראל מסלנט - אביה של תנועת המוסר שהתמקדה בלהט בבניית האישיות - אמר שיותר קשה לשבור מידה אחת מללמוד את כל הש"ס. האימון, ההכשרה, המיקוד, האמון העצמי, כוח הרצון וההתמדה שדרושים כדי לבנות אדם טוב יותר, הם התרגול הכי מתגמל ומרחיב הגבולות שיש למין האנושי.

הבה ננסה להתמקד בתכונות אופי שהיינו רוצים לשנות, ונכתוב תוכנית פעולה כיצד לנצל את העתיד הקרוב כדי לאמן את עצמנו באותו תחום. כוח אמיתי אינו פעלול, הוא צמיחה אישית; לא בשרירים אלא בשליטה – על עצמנו.