הפרק הקודם – להתאהב בא-לוהים, חלק 1: לאהוב את החיים

מה אתם מרגישים שמגיע לכם בחיים? בריאות? עבודה טובה? ילדים? שלוות נפש? חשבו על כך.

אם אתם כמוני, קרוב לוודאי שיש לכם רשימה ארוכה של דברים שלהם אתם מרגישים זכאים, ואם אינכם מקבלים אותם, אתם מרגישים מרומים. אם אינכם יכולים לצאת לחופשה או לקנות את הבית שעליו חלמתם, אתם מרגישים כאילו מישהו גזל מכם משהו שהגיע לכם!

אנו חיים בחברה שמטפחת את גישת ה"מגיע לי". אם אינכם מאמינים לי, השוו בין מגילת הזכויות של ארצות הברית למשל, המתמקדת בזכויות אזרחיה, לבין התורה, המתמקדת בתחומי האחריות והמחויבות שלנו

החיים לא חייבים לנו דבר

גישת ה"מגיע לי" נשמעת כך: " X חייב לי משהו", כאשר כל שעליכם לעשות הוא למלא את החסר: "פלוני חייב לי משהו", "החיים חייבים לי משהו" או "א-לוהים חייב לי משהו".

תוכלו לדעת שאימצתם גישה זו אם אתם חיים בהרגשה מתמדת של כעס, טינה או תסכול. אם אתם מאמינים שמישהו חייב לכם משהו ואינו מבצע את חלקו, תרגישו כעס. תרגישו שרימו אתכם וגזלו מכם את מה שמגיע לכם בזכות.

אבל גישת ה"מגיע לי" מוטעית לחלוטין; היא סילוף  של המציאות.

בשום מקום בעולם לא כתוב "לדב הלר מגיע לחיות חיים ארוכים, מאושרים ומצליחים!" תחושת ה"מגיע לי" נובעת ממני בלבד. מבחינה אובייקטיבית, לטענות אלה אין ביסוס.

כל דבר טוב שאנו מקבלים חייב להיתפס בעינינו כמתנה

למרות שלפי היהדות א-לוהים ברא אותנו לשם הנאה והוא רוצה שנהנה, אין פירוש הדבר שמגיע לנו כל מה שמתחשק לנו. כל דבר טוב שאנו מקבלים חייב להיתפס בעינינו כמתנה. הבנה זו יוצרת מודעוּת לכך שמקור כל הטוב בעולם הוא בורא עולם.

ההבנה שכל דבר שיש לנו הוא מתנה, יוצרת את הבסיס ליחסינו עם א-לוהים. היהדות רואה את א-לוהים כמקור כל הדברים, הטובים והרעים כאחד, כך שגם הרע אמור להיתפס בסופו של דבר כמתנה. עם זאת, הדיון בסוגיה מורכבת זו חורג מגבולות מאמר זה.

א-לוהים לא חייב לנו דבר, ולמען האמת, גם אף אחד אחר לא חייב לנו דבר. האם אתם מאמינים בכך? רוב האנשים אינם מאמינים בכך.

גישת ה"מגיע לי"

יש דברים רבים שאנו מרגישים שמגיעים לנו. לדוגמא, אנו מאמינים שמגיע לנו שאנשים יתייחסו אלינו בצורה הוגנת, ברגישות ובכבוד. אבל איפה זה כתוב? האמת היא שכל צורה של נדיבות שאנו זוכים לה מצד אחרים היא מתנה.

מה לגבי נישואין? זהו תחום מלא ציפיות. מה לדעתכם חייב/ת לכם בן/בת הזוג? תמיכה כלכלית? תמיכה רגשית? הוא/היא אמור/ה לגרום לכם אושר לשארית חייכם?

יש לי חדשות בשבילכם – בן/בת הזוג לא חייב/ת לכם דבר! הרב אליהו דסלר מדגיש נקודה זו במאמרו "החתירה לאמת" שבו הוא כותב: "כשמתחילות הדרישות, נעלמת האהבה". אם נוכל להתרכז באחריות שלנו כלפי בן/בת הזוג ונחשוב מה באפשרותנו לעשות כדי לגרום לו/ה אושר, חיי הנישואין שלנו יהיה מספקים הרבה יותר. אם נתרכז במה שאיננו מקבלים "למרות שמגיע לנו", הנישואין יהיו יותר כאובים ופחות מוצלחים.

יש להבחין בין גישה גורפת של "מגיע לי", לבין דרישה לגיטימית לצדק ולמימוש הזכויות של כל אחד מאתנו לפי החוק או לפי התורה. לדוגמא, כשאדם אינו מקבל שכר בעבור עבודה, הוא זכאי לפי חוקי החברה לתבוע את שכרו. אישה שבעלה אינו נוהג בה בכבוד זכאית, לפי חוקי התורה, ליחס של כבוד.

אבל בצורה גורפת ומוחלטת, אדם אינו זכאי לתשלום או לכבוד רק בגלל שהוא קיים, מכיוון שאין דבר בעולם שמבטיח את קיומן של זכויות הפרט בצורה כלשהי.

גישה של הכרת תודה

אם תוציאו את גישת ה"מגיע לי" מחייכם ותאמצו גישה של הכרת תודה, תזכו לחופש רוחני ופסיכולוגי.

הכרת תודה היא ההכרה בכך שאיש לא חייב לי דבר וכל הטוב שיש לי הוא מתנה

הכרת תודה היא ההכרה בכך שאיש לא חייב לי דבר, ושכל הטוב שיש לי הוא מתנה. העיניים שלי הן מתנה. גם אשתי, בגדיי, העבודה שלי וכל נשימה שאני נושם, הם מתנות. זהו שינוי משמעותי בהשוואה לגישת ה"מגיע לי". ההכרה בכך שכל הטוב בחיים הוא למעשה מתנה, היא אמת בסיסית של המציאות.

כשאנו מתייחסים לכל הטוב שבחיינו כאל מתנה, זה מוביל אותנו אל מקור כל הטוב: א-לוהים.

הכרת תודה היא כשאנו מתחילים לחוות את נוכחותו של א-לוהים בצורה אישית וחזקה ביותר. "תודה" היא הדרך הפשוטה ביותר להתקרבות, והתפילה העוצמתית ביותר של האדם. אם תוכלו לומר "תודה", הרי שתוכלו להתחבר לא-לוהים ולהתחיל לפתח עמו מערכת יחסים קרובה.

דוגמא רבת עוצמה, אם גם טרגית, של אדם שחי את חייו מתוך גישה של "הכרת הטוב" (הביטוי היהודי להכרת-תודה), היא של אישה יהודיה בשם ברוריה. סיפורה של ברוריה מסופר בתלמוד. לברוריה ובעלה, רבי מאיר, היו שני בנים שמתו ביום שישי אחד לפני כניסת השבת. ברוריה החליטה לא לספר לבעלה על האסון עד צאת השבת, מכיוון שאסור לאדם לערוך לוויה בשבת או להתאבל במהלכה בגלוי. לא היה דבר שבאפשרותם לעשות עד צאת השבת, על כן היא שמרה את דבר האסון לעצמה ואפשרה לבעלה ליהנות מהשבת. אתגרים רבים עמדו בפניה באותה שבת, וההסבר היכן הבנים היה הקטן שבהם.

עם צאת השבת, כיצד בישרה ברוריה את הבשורה האיומה לבעלה? היא שאלה אותו שאלה אתית ומוסרית: אם אדם מקבל בתור פיקדון שני תכשיטים מאדם אחר, ואז הבעלים מבקש להחזיר את התכשיטים, מה על שומר הפקדון לעשות? בעלה השיב בתשובה הברורה, שהאדם מחויב להחזיר את הפיקדון על פי דרישת הבעלים. אז הובילה ברוריה את בעלה למקום שבו שכבו שני בניהם המתים ואמרה, א-לוהים ביקש שנחזיר את שני התכשיטים היקרים שלנו.

ברוריה מלמדת אותנו שיעור שיכול לשנות את חיינו: כל מה שיש לנו הוא פיקדון!

פיקדון

האוזניים שלי הן פיקדון, הבריאות שלי היא פיקדון, הילדים שלי הם פיקדון. כל מה שיש לנו קיבלנו למשך זמן קצוב, כמו בהשאלה, ובחיינו עלי אדמות, הכל ניתן לנו כמתנה.

מה עשינו שאנו יכולים לטעון שהרווחנו על ידו חיים, בריאות, הצלחה כלכלית או ילדים? לא עשינו דבר. כפי שציינתי קודם לכן, כשאנו מפנימים אמת זו, הדבר מביא לשחרור פסיכולוגי ורוחני.

כמה משחרר לחיות בתחושה שכל דבר טוב הוא פיקדון בידינו.

זהו המפתח להפנמת גישה של הכרת הטוב. ברגע שאנו מבינים שהכל מתנה, אנו יכולים להתחיל להרגיש הכרת תודה כלפי א-לוהים, מקור כל הטוב, ולהתקרב אליו בדרך אמיתית ומלאת שמחה.

הפרק הקודם – להתאהב באלוקים, חלק 1: לאהוב את החיים