רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

להתאהב בא-לוהים, חלק 1: לאהוב את החיים

י׳ בטבת ה׳תש״ע י׳ בטבת ה׳תש״ע 27/12/2009 | מאת הרב דוב הלר

לא ניתן להתאהב בא-לוהים מבלי להתאהב קודם בחיים, וכדי להתאהב בחיים וליהנות מהדברים הטובים שהם מציעים, עלינו לקבל את חצי הכוס המלאה וגם את חצי הכוס הריקה.

מהו התענוג הגדול ביותר בחיים? אין זו שאלה קלה. עצמו עיניים לרגע ונסו לחשוב על כך לפני שתמשיכו לקרוא.

מה עלה בראשכם?

אני בטוח שהתשובה אינה מכונית ספורט, חופשה או משחק כדורסל, למרות שלחלקנו יש אולי טיעונים משכנעים למדי בכיוון זה. "אהבה" זוכה לדירוג הגבוה יותר, וגם התשובות "הצלחה", "ילדים" ו"כוח" פופולאריות למדי. התשובות האלה מתקרבות למטרה, אך הן לא התשובה האולטימטיבית.

מה דעתכם על "היכרות עם בורא עולם וקשר אישי אתו"?

אפילו אתאיסט יכול להסכים, שאם באמת יש א-לוהים, אז קשר אתו יהיה התענוג הגדול ביותר בחיים

אפילו אתאיסט יכול להסכים, שאם באמת יש א-לוהים, אז קשר אתו יהיה התענוג הגדול ביותר בחיים - גדול יותר מהאיים הקריביים, משפחה או כל הכסף שבעולם.

בספר הקלאסי מתחילת האלף הקודם, "חובות הלבבות", כותב המחבר רבנו בַּחְיֵי אבן-פקודה, על ארבעת השלבים להגיע לאהבת הא-ל.

ארבעת השלבים הם:

1. לאהוב את החיים.

2. להכיר תודה.

3. לחיות במחויבות.

4. לתת בחזרה תמורת מה שאנו מקבלים.

המאמר הראשון בסדרה זו דן בשלב הראשון. בבסיס שיטתו של רבנו בחיי טמון עיקרון מהותי של היהדות: אם ברצונך להתפתח מבחינה רוחנית, עליך להתפתח מבחינה רגשית ופסיכולוגית. שכן, לא ניתן להיות אדם בוגר מבחינה רוחנית מבלי להיות אדם בוגר מבחינה נפשית.

בתור התחלה, אומר רבנו בחיי, לא ניתן להתאהב בא-לוהים מבלי להתאהב קודם בחיים. אי אפשר לאהוב את א-לוהים אם לא מעריכים בצורה עמוקה ונלהבת את כל מה שטוב בחיים. למרבה הצער, ההערכה אינה משימה קלה.

הערכת החיים

האם אתם מעריכים את כף היד שלכם? רובנו אומרים שכן, אך בעצם איננו מעריכים אותה. יש הבדל מכריע בין "הערכה אינטלקטואלית" לבין "הערכה רגשית" של כף היד. כשאנו מעריכים משהו מבחינה רגשית, אנו חווים "פרץ" של עונג.

כולנו חווינו פרצי עונג. כשמשהו טוב קורה לנו או כשאנו רואים שקיעה מרהיבה, אנו מעריכים את היופי והטוּב של הרגע. אבל רוב הזמן איננו חווים פרצי עונג כלל ופירוש הדבר הוא שאיננו מעריכים בצורה אקטיבית את כל הדברים הטובים שבחיים.

מה אמור לגרום לך לעונג גדול יותר – קערת גלידה או היד שלך?

ברור שכף היד שווה הרבה יותר מערימת גלידה עם קצפת ודובדבנים, אבל רובנו לא מרגישים זאת, מכיוון שאיננו מסוגלים להגיע להערכה רגשית אמיתית של ידינו. מדוע אין לנו הערכה רגשית עמוקה ויציבה יותר של החיים וכל הדברים הטובים שבהם? מכיוון שאנו מתקשים לקבל את העובדה שהחיים אינם מושלמים.

אחת הסיבות המרכזיות לכך שאיננו מלאי התפעלות והערכה לחיים, היא שאנו משקיעים הרבה זמן ואנרגיה במלחמות חורמה נגד מה שנראה לנו לא בסדר בעצמנו ובאחרים, ואז אנו הופכים להיות כפייתיים לגבי זה. אנחנו פשוט לא מסוגלים לסבול את מה שנתפס בעינינו כחוסר שלמות. זה לא שכולנו פרפקציוניסטים. יותר מדויק לומר שלמדנו לראות את העולם בצורה שלילית והרסנית והדבר למעשה מאמלל אותנו.

כולנו מכירים את האדם שיוצא לפיקניק אך לא מסוגל ליהנות, משום שאין חרדל לנקניקיות.

זה כמו אדם שיוצא לפיקניק ביום קיץ בהיר ומבלה בנעימים עם חבריו ומשפחתו, עד שהוא מגלה שאין חרדל. זהו – היום שלו הרוס! לפתע, לא רק שהוא לא מסוגל לאכול את הנקניקיה שלו, אלא שהיום כולו נצבע בשחור.

נשמע מוכר? רבים מאיתנו חיים כך מדי יום ביומו. איננו יכולים לשאת חוסר שלמות וכשאנו מגלים שמשהו לא בסדר או חסר בחיינו, אנחנו הופכים כפייתיים בעניין. לפעמים אנחנו מסוגלים לשנות את מה שלא בסדר, אבל גם אם איננו יכולים לשנות דבר, תכופות אנו ממשיכים להתיש את עצמנו בתסכול, כעס או טינה.

"אשתי לא מסוגלת לטפל בכספים בצורה אחראית"; "בעלי אף פעם לא בוחר את המתנה הנכונה". אנחנו תמיד נלחמים במשהו: אוכל, הכנסה לא מספקת או חוסר ביטחון עצמי. "אני לא נשואה"; "התחתנתי עם האישה הלא נכונה"; "אין לי ילדים"; "הילדים שלי משגעים אותי עם הדרישות האינסופיות שלהם". לכולנו יש חוסר שלמות בחיינו!

חצי הכוס הריקה

כולנו מכירים את הרעיון המציע לנו להתמקד בחצי הכוס המלאה במקום בחצי הכוס הריקה. אבל זה לא מספיק, זו לא האמת בשלמותה וזה גם לא האתגר האמיתי בחיים. האתגר האמיתי הוא לראות את שני הצדדים – גם את חצי הכוס המלאה וגם את חצי הכוס הריקה – ולקבל את שניהם.

האתגר הגדול ביותר שלנו הוא לקבל גם את הטוב וגם את הרע בחיינו – זהו המפתח לרווחה רגשית ולאושר אמיתי. איש אינו נהנה מהשגת חצי המטרה בלבד. אנחנו לא סתם רוצים להגיע לקו הסיום, אנו רוצים לזכות במדליית הזהב.

אבל החיים לא מושלמים, ולעתים קרובות איננו משיגים את כל מה שאנו רוצים. לכן, עלינו ללמוד לקבל את החלקים המכוערים או הלא-מושלמים בעצמנו ובחיינו, תוך כדי ניסיון מתמיד להפוך אותם ליפים ככל האפשר. רק אז נוכל להפסיק לנהוג באובססיביות לגבי מה שלא בסדר ולהתחיל להעריך את מה שכן בסדר.

המחזאי ארתור מילר ביטא בצורה יפה את השחרור וההקלה שמופיעים כתוצאה מתהליך זה של קבלה והשלמה במחזהו 'אחרי הנפילה':

אותו חלום חזר על עצמו מדי לילה, עד שלא העזתי לישון וחליתי. חלמתי שיש לי ילד, ואפילו תוך כדי חלום הבנתי שהילד הוא החיים שלי, והוא היה מפגר, ואני ברחתי. אבל הוא תמיד שב וזחל לחיקי, נאחז בבגדיי. עד שחשבתי, שאם רק אוכל לנשק אותו - הרי מה שיש בו הוא שלי - אולי אז אוכל לישון. רכנתי אל פניו המעוותות, הנוראיות. רעד חלף בי, אבל נישקתי אותו. אני חושב שאדם צריך לחבק את חייו ולאמץ אותם אליו.

אם נמשיך להתעקש על דחיית הדברים שאיננו אוהבים בחיינו, הדבר יוביל תמיד לכאב נפשי. אבל אם נצליח לקבל את מה שאיננו אוהבים, תיפתח הדלת לבריאות נפשית.

לקבל את מה שלא ניתן לקבל

שאלו את עצמכם "מה אני מסרב/ת לקבל בעצמי ובחיי?" מה אתם מנסים ללא הרף לשנות? האירוניה היא שאנו חושבים כי אם נמשיך לנסות לשנות, הדבר יעזור לנו איכשהו לשלוט במה שאיננו אוהבים. האמת היא שהדבר שבו אנו נלחמים ללא הרף, הדבר שאנו דוחים ומוטרדים לגביו באופן כפייתי, למעשה גדל ומשתלט על חיינו!

קרוב לוודאי שהוא יתפרץ בזעם על כל מי שינסה להציע שיתגבר על כך וייהנה מהנקניקיה כפי שהיא.

לדוגמא, נחזור לסיפור על האיש שלא מסוגל ליהנות מנקניקיה ללא חרדל. ככל שהוא מתמקד בחֶסֶר, כך הוא מעניק לחסר הזה יותר כוח והרגשתו נהיית גרועה יותר. מסיבה זו, קרוב לוודאי שהוא יתפרץ בזעם על כל מי שינסה להציע שיתגבר על כך וייהנה מהנקניקיה כפי שהיא.

כל עוד אינכם מקבלים את מה שלא בסדר בחייכם, לא תוכלו להעריך את מה שכן בסדר.

רק כשנקבל באמת ובתמים את החלקים הרעים בחיינו, נוכל להעריך וליהנות מהחלקים הטובים שבהם. אתגר גדול הוא ללמוד לקבל את מה שרע, אבל נוכל להצליח במשימה זו בעזרת מספר כלים.

השלב הראשון והחשוב ביותר הוא להתבונן במה שאתם מתנגדים לו ללא הרף בחייכם ולהכיר בו. שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: "על מה אני מתלונן באופן קבוע? מה לא מקובל עליי בעצמי, בחיי, במערכות היחסים שלי? מה אני הכי שונא בעצמי, בחיי, במערכות היחסים שלי?"

קרוב לוודאי שאלה הם הנושאים שבהם אתם מנסים "להילחם" בכל כוחכם. דברים אלה שאתם מתאמצים כל כך לדחות הם הנושאים שאתם צריכים ללמוד לקרב אליכם. שוב, זכרו - קבלה אין פירושה כניעה או ויתור. פירושה לקחת אחריות על דברים ששייכים לכם.

לקיחת אחריות

כדי לקחת אחריות, עליכם לבטא זאת במילים. לדוגמא, אמרו בקול, "אני שונא את העובדה שקשה לי להתרכז ולוקח לי הרבה זמן לקרוא. זה גורם לי להרגיש שטחי. אבל, זה מה שבורא עולם נתן לי ואני חייב ללמוד לקבל את זה, למרות שזה גורם לי להרגיש מוגבל ונחות ביחס לאחרים."

אחרי שתיקחו אחריות ותתיידדו עם החלק שאינכם אוהבים בעצמכם, עליכם לקחת אחריות על עריכת שינוי במידת האפשר, כך שהמגבלה שלכם תפסיק להיות מכשול כה משמעותי. בדוגמא שלעיל, צעד הגיוני יהיה לפנות לאבחון, ללמוד אסטרטגיות שונות ואולי אף לקבל טיפול.

מודעות היא המפתח לשליטה במיומנות הקבלה. תחילה עלינו להכיר במה שאנו דוחים בעצמנו, לפני שנוכל לקבל אותו ולקחת עליו אחריות.

הפרק הבא – להתאהב בא-לוהים, חלק 2: להכיר תודה

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן