קשה להאמין, אבל פעם הייתי קם ב-5 לפנות בוקר, כל יום, ויוצא לריצה של 20 דקות, שהייתה מגירה ממני דליי זיעה ומטעינה אותי באשליה שאני רוקי ברחובות פילדלפיה.

עכשיו אני כבר לא יכול לזכור מתי היתה הפעם האחרונה שעשיתי זאת. (נראה לי שזה היה לפני ארבעה חודשים בערך, במוצאי שבת אחד, אחרי ששכנעתי את עצמי כל השבת. די נס שלא היה לי התקף־לב, כי מה־זה הרגיש לי שזה עומד לקרות...).

בימים אלה אני קם ב-5:30 כדי להתכונן למניין הראשון שבו אני שליח־הציבור, כי אני בשנת אֵבֶל על אבי. כך שהריצה שלי די נפלה בין הכסאות, והאמינו לי, אני מרגיש היטב בחסרונה. החולצות מתחילות ללחוץ, העלייה במדרגות מתישה, והבחור השמנמן הזה שנועץ בי מבט רעב בכל פעם שאני עובר ליד מראה - בכלל...

ואם הצלחתי פעם פעמיים לעבוד על עצמי שבעצם לא ממש עליתי במשקל, סמכו על הילדים שלי שיעמידוני על מקומי. במילותיו האלמותיות של בני יהודה, המתבגר עם התסמונת־דאון וְהַכֵּנוּת הנפלאה: "אבא, אתה שמן!".

האמת כואבת.

החדשות הטובות הן שבעוד ימים ספורים מתרגש עלינו חודש אלול, החודש האחרון של השנה, שבו אנו מעלים את הרף, מותחים את השרירים הרוחניים שלנו ומחשבים מסלול מחדש - כהכנה לראש השנה. ובמקרה שלי, ריצת הבוקר ואכילה מאוזנת הן מן הדרכים האידיאליות להיכנס חזרה לכושר רוחני וגם פיזי.

למה?

כי:

א. קרב ישיר עם היצר הרע שלי

לרוץ זה להיכנס לזירה למאבק מול החלק בך שרוצה להימלט מן הכאב, לברוח מן האתגר ולרוץ לִזרועות הנוחוּת המאלחשת וההנאה המזויפת.

היציאה לריצה מראה לי מי פה הבוס האמיתי - הנשמה שלי. זוהי הדגמה מרעננת של היכולת שלי לכבוש את הקשיים ואת התירוצים ולעשות שימוש בשרירי הבחירה החופשית שלי.

ב. פעולה אחת שמשליכה על כל היום

הפעלת השרירים הרוחניים שלי והכנעת החלק העצל שבי - זה המבקש להוסיף לישון, להתבטל ולאכול מעדני־שחיתות משמינים נורא - עולה על גדותיה ונשפכת לתוך שאר היום שלי. פתיחת היום עם הנצחון הרוחני הזה היא פצצת בטחון־עצמי אמיתית. זו הפעלה של הכוח האמיתי היחיד שיש לנו: היכולת לבחור לנצח את היצר הרע, כלשון חז"ל (אבות ד, א): "אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ".

ועם הערכה־עצמית מחוזקת והרגשה טובה בקשר לעצמי, גדלים סִכּוּיַי להביא לידי ביטוי את הבחירה החופשית שלי בתחומים רוחניים אחרים.

ג. זה יעד מוגדר ומדיד שהוא קשה אבל אפשרי

צמיחה אמיתית אינה תוצאה של פעולות גרנדיוזיות מן הסוג שאפשר למצוא ביקום הקולנועי של מארוול; היא תוצאה של צעדים יציבים, ממשיים ועקביים, המוציאים את האדם מאזור הנוחות שלו ומגבשים אט־אט הרגלים חדשים.

במקרה שלי, הריצה פוגעת באיזון המדויק - היא אתגר אמיתי המחייב אותי להתאמץ, אבל היא אינה בלתי־אפשרית. אני לא מייעד את עצמי לכישלון, אבל יהיה עלי לחפור עמוק כדי למצוא את הכוח להתגבר על המכשולים האימתניים הניצבים בדרכי. (רגע, אז אולי בעצם זה בלתי אפשרי?)

זה שספרתי לכם את זה - זה או דרך מבריקה לגרום לי לשוב לריצות שלי החל מן השבוע הבא, או דבר די מטומטם שעשוי להתברר כמביך במיוחד. בכל מקרה, אני מקבל עלי להודיע לכם כאן, תוך שבוע-שבועיים, מה יצא עם הרעיון המבריק שלי...

עד אז אשמח מאד לשמוע מכם, במדור התגובות, על צעדי הצמיחה האישית שאתם מתכננים לקבל על עצמכם לקראת אלול הקרב ובא.