כולנו עם רגל אחת בחוץ ושתי עיניים שמסתכלות קדימה: מה אנחנו עושים בקיץ? מה התכניות לשנה הבאה?

הבן שלי התקשר וביקש שהילדות תהיינה אצלינו לכמה ימים כי הם רוצים לנסוע לחופשה. הבנות רוצות להשתתף בקייטנה באנגלית בירושלים, ואני דואגת מהנסיעות!

בשנה הבאה בן ילמד בישיבה מחוץ לבית, ואני מנסה להתארגן לכל החלק הטכני: קניית בגדים, הקניית הרגלים של כביסה וגיהוץ וכדומה, אפשרויות הכנת ארוחות במה שלא יהיה בישיבה. איזה לחץ!

בשנה הבאה הבנות בגנים, והקטנה סיימה עם המעון, אני שואלת את עצמי איך אסתדר בצהרים כשלא בטוח שיהיו צהרונים בישוב שלנו מתחילת השנה.

מה יהיה?

חשיבה קדימה אינה רק תכנון. חשיבה קדימה היא שימוש בכוח הדמיון כדי לתאר לעצמנו מצבים שיהיו בעתיד, ואנחנו רוצות להתמודד איתם בהצלחה.

אנחנו מדמיינים איך זה יקרה ומחליטים על טיול, על קורסים, על למידה, על שינוי בעבודה, על רישום לגנים או לבתי ספר. אנחנו מחליטים אלפי החלטות שההשפעה שלהן היא בעתיד, החלטות על מה שנעשה בעוד זמן, בעוד שנה או שנתיים או יותר.

מחקרים הראו שכאשר שואלים סטודנטים על מה שהם רוצים ללמוד בעוד שנה או שנתיים, הם בוחרים את הקורסים הכי מעניינים והכי מרתקים גם אם הם יהיו יותר קשים ויותר מאתגרים. אבל כששואלים אותם מה הם רוצים ללמוד בשבוע הבא, הם יבחרו תמיד את הקורסים הקלים, המשעממים שקל לקבל בהם ציון טוב.

המחקרים הללו עומדים על ההבדל בין החלטה לגבי משהו שיקרה בעוד הרבה זמן לבין החלטה על משהו שיקרה ממש עכשיו, עוד מעט. כשעומדת לפנינו מטלה ואנחנו צריכים להחליט אם לבצע אותה ואיך – הראש שלנו עסוק בפרקטיקה: איך אני עושה את זה עכשיו? איך אני מתמודד/ת עם כל הלחץ הזה? איך אני משחיל/ה גם את המשימה הזו ללוח הזמנים הבלתי אפשרי שלי?? איך? איך? איך?

לעומת זאת, כשאני חושבת על משהו שאעשה בעתיד הרחוק יותר, אני חושבת על הסיבה ועל הערך של המעשה שאני עומדת לעשות. אני חושבת בשפה של "למה" לשם מה, מדוע ומה יצא לי מזה. להבדלים הללו בין התפיסות, לשינוי שחל בנו כשאנחנו מתכננים וכשאנחנו עומדים ממש לפני הביצוע יש השלכות ברמה יומיומית של התנהלות ושל עמידה במטלות שלנו:

בגלל זה אנחנו מתנדבים בשמחה ובנדיבות, וכשמגיע הרגע שבו אנחנו צריכים לבצע את מה שהתחייבנו אנחנו מגלים ש"זה גדול עלינו".

בגלל זה אנחנו מסכמים על "שמור לי ואשמור לך" עם שכנה, וכשמגיע התור שלנו קשה לנו עם זה.

בגלל זה אנחנו אופטימיים/ות הרבה פעמים ומרגישים/ות שהמשימה הזו היא ממש "צ'יק צ'ק" – כלום, שנייה, ממש שום דבר... וזה לא כך.

בגלל זה, הדחיינות שלנו גורמת לנו לאחר עוד יותר ממה שהיינו מאחרות, לו הייתה לנו הערכה מדויקת יותר ומציאותית יותר של הנתונים.

להחליף את היוצרות

כשאנו עומדים לפני החלטה, נחליף את נתוני השיקולים שלנו. עכשיו נחשב את המשאבים שנצטרך להשקיע בקיום ההבטחה שלנו, בביצוע ההחלטה ונרד לפרטי פרטים שמגדירים את ה"איך". לא נעגל פינות, לא נהיה אופטימיים. נהיה מציאותיים ככל שרק ניתן. נחשוב על כל הקשיים, על כל ההפרעות, על הנטייה שלנו לפתח מיגרנה כשיש עומס ועל העובדה שחוק מרפי עובד במיוחד בזמנים קשים, וכל מה שיכול להיתקע ולהתקלקל – מתקלקל ונתקע. נקח את כל זה בחשבון, ונכין תכנית חילופית שתהיה במגירה לכל צרה שלא תבוא ולא תגיע.

כשיגיע רגע האמת, הזמן שבו קשה לבצע – זה הזמן לחשוב על הערך, על ה"למה". כשהילדים של אחותך נשארו אצלך ואינך מצליחה לישון כל הלילה – אל תאשימי את עצמך בפזיזות ובהבטחה חסרת כיסוי. זה הזמן להזכיר לעצמך עד כמה אחותך זקוקה הייתה ליום מנוחה, עד כמה חשוב שאחיות תתמוכנה זו בזו וכמה טוב שהיא נחה בשעה זו, ואוגרת כוחות.

כשיהיה לך חם, והמשא יהיה כבד נזכיר לעצמינו שלפום צערא אגרא, וכי תפקידנו בעולם הוא לבנות אותו על ידי חסד.

סופשנה

בתקופה זו של סוף השנה, נתכנן את החופשה, נחשוב על השנה הבאה, על הסבת מקצוע, על שיפוצים בבית, על לימודים. נשים לב לאופן שבו אנו חושבים על מה שנרצה לעשות בעתיד, נשים לב לערכים, למה שחשוב לנו בחיים, ליחסים הבינאישיים, למשפחתיות ולתקשורת עם הצוות וגם לפרטים המעשיים – למקום, לזמן, לתקציב ולכוחות שלנו. נקבל החלטות מציאותיות שמשקפות את הלב.

עדיין אפשר להצטרף לקורס להכשרת מאמנות לניהול בית! לפרטים להתקשר לנאוה 0548493750

לקוח ברשות מתוך חוברת דיגיטלית לנשים "שבי רגע".

להרשמה לניוזלטר לחץ כאן