בשבת שעברה קראנו את פרשת שלח לך, ובה נשלחים 12 מרגלים לתור את ארץ ישראל ולהביא מודיעין על טיבה. המרגלים חוזרים עם שתי דעות. כולם טוענים שהארץ אכן טובה ומלאה בשפע. עשרה מרגלים טוענים שהעמים היושבים שם חזקים מידי ושבני ישראל לא יוכלו לנצחם. כנגדם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה שטוענים שנוכל לנצח את תושבי הארץ ולרשת אותה.

אנו חווים את הקונפליקט הפנימי הזה הרבה בחיינו. כאשר אנו נתקלים במשהו טוב שאנו רוצים, אם זו דרגה רוחנית, שפע גשמי, משרה נחשקת, בן/בת זוג, בריאות, כושר ועוד. יחד עם הרצון וההכרה שהדבר אכן טוב ואנחנו רוצים אותו, עולים קולות פנימיים בסגנון של "זה לא מגיע לי", "אני לא מספיק טוב", "זו עבודה קשה מידי", "אין לי זמן", ועוד הרבה שיחות פנימיות. ויש עוד קול קטן בתוכנו שיודע שזה כן אפשרי. השאלה היא, למי אנחנו מקשיבים...

יהושע וכלב אומרים "אִם-חָפֵץ בָּנוּ, ה'--וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ". כלומר, אם השם כבר שם אותך בסיטואציה הזו, אם כבר הביא אותך לרצון הזה, הוציא אותך מהמקום הקודם שהיית בו, הביא את הנשמה שלך לעולם הזה לעשות דברים גדולים, נתן לך יכולות, אז הוא כבר יעזור לך להשיג את מה שתרצה אם באמת תאמין בזה ותפעל באמונה שלימה.

בנוסף ל-613 המצוות שקיבלנו יש לנו 10 זכירות, דברים שאנו אמורים לזכור בכל יום באופן קבוע. אחת מהן היא "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". עלינו לזכור תמיד שיש לנו נשמה, חלק אלוקי ממעל ממש, ושיש לנו כוחות מעבר למה שנוכל לדמיין ואנחנו יכולים להשיג דברים נפלאים בחיינו, גם כאשר המכשולים נראים גדולים מידי.

בספר הזוהר בפרשת תולדות נכתב "וכיון שאדם בא לטהר עוזרים אותו בוודאי, ובזה יבטח בהקדוש ברוך הוא שהוא יעזור אותו, ויבטח בו ולא ישים מבטחו באחר זולתו, ועל זה כתוב עוז לו בך.". כלומר, כל עוד הכוונה טובה ורוצים לעשות טוב, וזה משרת את מטרת הבריאה, אדם צריך לבטוח בהשם שיעזור לו להשיג את המטרות שלו.

 

אז גם כשהצרות נראות כמו ענקים, ושנראה שאין סיכוי, צריך לזכור מי מנהל את העולם ומי נותן לנו כוח להמשיך הלאה, ומשם לשאוב עוד כוחות וללכת בכל הכוח על המטרות שלנו בביטחון גמור, באמונה, והכי חשוב, בשמחה ��