הסיפור האמיתי הזה, על רבי שמואל הנגיד שהיה ווזיר-(תואר כבוד ספרדי) בספרד של ימי הביניים, הוא סיפור עם מסר חשוב ורלוונטי לכולנו:

גְּרַנַדָּה, ספרד, שנת 1008

כשרע לך אתה פשוט הולך בעולם וכועס על כל מה שזז מול הפרצוף שלך.

אתה מרגיש חנוק, החובות לוחצים עליך, אין לך אוויר.

אתה לא יכול להסתובב ברחוב בלי לפגוש אנשים שרוצים ממך חזרה את הכסף שהלוו לך, ואין לך את היכולת להחזיר להם אותו.

בבית שלך, הקטן והסדוק מחכה לך אישה חולה במצב לא פשוט, וגדוד ילדים שרעבים ללחם. אז גם הבית שלך הוא לא מבצר לברוח אליו. וכשההזדמנות האחרונה שהיתה לך להרוויח כמה גרושים, גם היא בגדה בך וחמקה לך מבין האצבעות - אתה לא רואה בעיניים.

אתה כמו חיה פצועה, הולך ברחוב ורואה מישהו שטוב לו- ומטיח בו את כל התסכולים שלך, את כל הכאב שלך, את כל הלחץ הזה.

בשצף אתה מתפרץ עליו. בקצף, בקללות וחרופים כשלנגד עיניך כל האנשים השקטים האלה, שהכל הולך להם.

אתה אפילו לא מייחס משמעות לכך שנשוא הצעקות הינו רבי שמואל הנגיד- הווזיר -עוזרו האישי ואהובו הבלתי מעורער של הכליף חבוס- כליף ספרד. ושהזעקות שלך תפסו אותם באמצע טיול משותף ברחוב השוק.

אתה אמנם שפכת את כל אשר על ליבך, במיטב הססגוני של המילים הבוטות שהכרת. אבל בעיני הכליף זה ממש לא מצא חן. אם לשפוט לפי מראה פניו - הוא זועם עליך. ובבטחון שיש רק לאנשי הון-שלטון הוא מורה לרבי שמואל הנגיד-הווזיר: "אני מצווה עליך לכרות את לשונו של האדם החצוף הזה!".

בנקודה הזאת אתה מבין שנגמרו לך החיים.

אבל אז פתאום כל הסיפור שלך מקבל תפנית מטלטת, כי הווזיר – תודה לאל, מסתכל לך בעינים ורואה שם הכל: את העוני, את המחסור, את החולי, את נושי החובות, את התסכול מהעולם שלא האיר לך פנים.

ובאצבע של קסם הוא מורה לכל מי שצריך, מדבר עם הגורמים המתאימים והכל מסתדר כמו בפאזל: הוא דואג לעבודה מכניסה, לשיקום הבית ולמורים לילדים, הוא מסדיר תכנית תשלומים הגיונית לחובות. הוא שרביט של אור שמנופף מול כל הרוע ומעלים אותו.

וכששיר על שפתיך אתה הולך ברחוב ומחפש לעשות טוב לכל ילד, לכל פרח. אתה רוצה לחבק את כולם ולעשות אותם מאושרים.

ולימים, כשאתה רואה שוב מולך את דמותו המאירה של רבי שמואל הווזיר- הדמעות שוטפות לך את העיניים ואתה מתכופף לנשק את רגליו, לברך אותו ואת צאצאיו עד עולם בקול גדול ורם.

ורק קולו התמה של הכליף גודע את מילות התודה ששופעות מפיך.

"מדוע לא מילאת את בקשתי?" שואל הכליף את רבי שמואל הנגיד, "מדוע לא כרתת את לשונו?".

החיוך של רבי שמואל זורח לכל פינותיו השכוחות של העולם כשהוא עונה בנחת "בוודאי אדוני הכליף, מלאתי את רצונך, כרתתי את לשונו הרעה- המקללת והכועסת, ובמקומה שמתי לו לשון חדשה- טובה ונעימה, מברכת ומשבחת".

שלמה המלך החכם מכל אדם מלמד אותנו במשלי "כמים הפנים לפנים- כן לב האדם לאדם": במים יש אפקט של השתקפות. מים הם כמו מראה, הם מחזירים חזרה את מה שהם קולטים- חייכת למים? קיבלת מהם חיוך חזרה! הכעסת פנים למול המים?- הם כועסים עליך.

באותה צורה בדיוק פועל גם הלב שלנו- אהבתם מישהו? נתתם לו את רגשות לבכם הטובים? – אתם תקבלו את זה בחזרה. והפוך- יש לכם רגשות שליליים כלפי מישהו? אתם שונאים מישהו?- זה יכניס גם בליבו את אותם רגשות כלפיכם.

מה קורה כשמישהו נעמד מולכם ועושה לכם פרצוף חמוץ?

הדבר הכי טבעי שיקרה לכם- כמו המים -זה לזרום איתו ברגשות שלו ולהחזיר לו כמו בומרנג: כעס, שנאה, חוסר הערכה.

אבל לא חייבים להיכנע לתסריט הזה! ניתן להשתלט על המראה, לקבוע את הנוף שאת המראה שלו תקבלו חזרה:

תשבו עם עצמכם ותחשבו ברצינות ובעיון על 3 תכונות טובות מעלות כשרונות שיש לאותו אדם. מעלות אמיתיות, משהו שמיוחד דווקא בו.

תחשבו על זה, תעמיקו בזה- ותעריכו את זה. תאהבו את זה.

נסו להעלות סיטואציות שבהן התכונות הטובות האלה באות לידי ביטוי- ותשמחו בטוב הזה שיש לו, תורידו את הצבע השחור מהמראה, תצבעו אותה באור.

נסו להכניס את ההערכה הזאת גם למילים- ותתאמצו לשלב אותם בשיחה איתו. קודם כל במחשבה ובהרגשה – ואחר כך לתת לזה ביטוי גם במילים ובשיחה.

קחו פיקוד על כל המרחב שיוצג במראה, תתעקשו על זה -וזה ישתקף אליכם חזרה.

תייצרו את האהבה – תייצרו עולם אחר.