החיים עם מגפה ואי-השקט הפוליטי בארה"ב גובים מחיר כבד. צריכת האלכוהול עלתה ב- 14% בהשוואה לשנה שעברה והאחוז גבוה אף יותר בקרב נשים. דיכאון וחרדה גורמים למשפחות להרגיש כמו בסיר לחץ. יצרני הקנאביס חווים עלייה במכירות.

כיצד נוכל למצוא חיסון רוחני לקראת החורף הקר והאפל העומד בפנינו?

לאחרונה ציינו את יום השנה לפטירתה של רחל אמנו. כתוב שביום זה ממש, רחל בוכה למען ילדיה. הנביא ירמיהו מתאר את א-לוהים המנסה לנחם את רחל: "מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה... וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַֽחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם" (ירמיהו לא, טו-טז).

אנו זקוקים לתקווה זו. גם לנו דרושה מנה של אור כדי להילחם באפלה. אנו יודעים כי אין באפשרותנו לשלוט בחלק גדול ממה שקורה, אך ניתן לבחור לחיות עם תקווה.

כיצד לעבור ממצב של חוסר תקווה למצב של תקווה

נקודת ההתחלה היא לתת לעצמנו בוסט רציני. להתחבר לרצון שלנו להפסיק את התקיעות בחול הטובעני של שליליות וייאוש ולהחליט עכשיו לעשות מאמץ מודע כדי להקרין חיוביות.

להלן מספר צעדים שיש לנקוט בהם: 

1. שנו את החשיבה

שנו את אופן ההתמודדות שלכם עם לחצי החיים. כשאנו שמים לב שאנו נכנסים לטריטוריה לא בריאה של "הכל נורא", נעצור. נחליף את השלילי בחיובי. לא נכתוב את התסריט הגרוע ביותר האפשרי. ניפטר מביטויים רעילים כגון "אני לא יכול לעשות את זה יותר". "זה לא נורמלי. אני משתגעת". "הכל מטורף". מילים אלה מכניסות אותנו למקום רע ומשחררות לאוויר רעלנים רגשיים. 

במקום לומר "אני לא יכול", אמרו, "זה קשה, אבל אני מסוגל להתמודד עם זה". השתמשו במילים כגון "הכל יהיה בסדר", "אנחנו נעבור את זה", ו- "אנחנו נהיה בסדר". הפיצו חיוביות.

אנחנו נצלח את האתגר הזה. אולם האופן שבו נעבור את האתגר תלוי בהשקעה העצמית שלנו. 

2.  מצאו איים קטנים של שלווה

זה לא הכל או כלום. אולי לא נוכל לצאת לאותה חופשה שתכננו או אפילו לצאת לארוחת צהריים עם חברים, אבל כן נוכל למצוא רגעים של חוזק רגשי, מנטלי ורוחני. עשו מתיחות 5 דקות ביום, פעמיים ביום, באמצע העבודה, צאו לטיול בוקר ממריץ, היפגשו עם חבר פנים אל פנים, שבו בשקט עם תה או קפה טעים, הקשיבו להרצאה על דברי תורה או למוסיקה מרגיעה - כל אלה הם רעיונות קטנים שיוצרים השפעה גדולה.

חשבו: איזה סוג של טיפול עצמי מציאותי עבורי בימים אלה?

3.  צרו חזון

כשכל מה שאנו רואים הוא האפלה של מה שקורה עכשיו, אנו למעשה רואים את החיים דרך עדשה מגבילה. "גם זה יעבור" - זוהי פיסת חוכמה יהודית נפלאה. אין דבר שנמשך לנצח. לא הטוב וגם לא הרע. כשתסתיים המגפה ויסתיים אי-השקט, כיצד אנו מתכננים לבנות מחדש את חיינו? כיצד השתנינו לטובה בחודשים האחרונים האלה? מהם הדברים החיוביים שקרו בעקבות תקופה זו?

אם עדיין לא מצאתם משהו חיובי, עכשיו הוא הזמן לחשוב על כך. יש משפחות שגילו מחדש את זמן ארוחת הערב כזמן של שמחה הנובעת מארוחה משותפת ושיחה נעימה. אחרים הבינו עד כמה הם חסרים עכשיו את הבילוי עם חברים, משפחה או את החיבוק של הסבים והסבתות, ורגעים אלה כבר לא מובנים מאליהם. חשבו כיצד תשלימו את הזמן האבוד ברגע שתוכלו להיפגש ולהתחבק מחדש. 

4.  הכירו את העבר של עם ישראל

נזכור את סיפורו המופלא של העם היהודי. אין זו הפעם הראשונה שחווינו דאגה ופחד. בכל תקופה אפלה בהסטוריה שלנו, כשהעולם היה מוכן לומר קדיש על עמנו, שרדנו. לעם שלנו יש הבטחה נצחית מאת אלוהים, התקפה גם בימים אלה: "לא יטוש השם עמו". נלמד את ההסטוריה היהודית ונגלה שקיימת בעולם תוכנית א-לוהית. אנו התרוממנו מן האפר. כל עוד יש חיים, יש תקווה.

העם שלנו חי. במשך 2,000 שנה נדדנו, אולם לא איבדנו את דרכנו. ירושלים מאותתת לנו. הנשמות שלנו חיות ומשתוקקות להצתה מחודשת. התקווה נמצאת בלבבותינו.

סיפור של תקווה לימים אלה:

הצבא הבריטי שחרר את מחנה המוות ברגן-בלזן באפריל 1945. ביום שישי הראשון אחרי השחרור, רב הצבא היהודי הבריטי, ל.ה. הרדמן, ערך את תפילות השבת הראשונות עם הניצולים השדופים להחריד. השדרן הוותיק של ה- BBC, ריצ'רד דימבלבי, נשמע על סף דמעות כשהיה עד לתפילת השבת הראשונה שנערכה בגלוי על אדמה גרמנית מאז תחילתה של אותה תקופה מחרידה. 

כתב הרדיו של ה- BBC, פטריק גורדון ווקר, מתאר מה ראה.

"סביבנו שכבו גופות שלא היה זמן לפנותן. אנשים עדיין שכבו על האדמה וגססו, לאור היום… כמה מאות אנשים התכנסו יחד, מתייפחים בגלוי, מתוך שמחה על שחרורם ומתוך כאב על אובדן הוריהם, אחיהם ואחיותיהם שנלקחו מהם, נשלחו לתאי הגזים ונשרפו. אנשים אלה ידעו שמקליטים אותם והם רצו שהעולם ישמע את קולם. הם עשו מאמץ אדיר, שהתיש אותם ביותר.

כשאנשים סביבם עדיין מתים, אותם יהודים ששרדו שרו את התקווה - השיר שיהפוך בעתיד להמנון הישראלי הלאומי. באותו רגע, אותן נשמות אמיצות רצו שהמין האנושי יידע כי למרות הכאב, הזוועות, ההשפלה, הסבל הבל-יתואר - מעולם לא איבדנו את התקווה. היינו נחושים להיאחז בחלומות שלנו, בחזון שלנו על ארץ ישראל ועל מדינה משלנו. איש אינו יכול לעולם לקחת מאיתנו את התקווה. שום מצעד מוות לא יוכל לעולם להרוס את הרצון שלנו לחיות.

בסיומו של השיר הצהיר קול, "עם ישראל חי, ילדי ישראל עדיין חיים!"

היאחזו בתקווה. נעבור גם את זה.

קרדיט תמונה: סנדי מילר, Unsplash.com