איך מפתחים חוסן נפשי? איך עומדים איתנים מול הנסיבות בביטחון מלא?

בפרשת השבוע שעבר (וירא) נכתב: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא... וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו;"

חז"ל אומרים לנו ששלושת האנשים הללו היו בעצם מלאכים. הרב יעקב אביחצירא זצ"ל מבאר את הפסוקים הללו בצורה נפלאה בספרו "פיתוחי חותם".

תורת הקבלה מלמדת אותנו שבאדם יש שני כוחות שפועלים עליו בו זמנית, האחד זו הנשמה שאחראית על האושר, אהבה, יצירתיות ותחושת האחדות, והכוח השני נקרא יצר הרע (ועוד הרבה שמות...) שאחראי על הכעס, גאווה, עצבות, רכילות, עצלות, פחדים, וכל דבר שמרחיק אותנו מהנשמה. חלק ממרכיבי הנשמה הן נפש, רוח ונשמה.

הרב מסביר בצורה נפלאה שבכל פעם שהאדם נכנע ליצרו, הנשמה עם כל שלושת מרכיבה מסתלקת ממנו. זאת בדיוק התחושה של חוסר החיות והאנרגיה אחרי שהוצאנו את העצבים, אחרי שישבנו בחוסר מעש כל היום. זו תחושת הריקנות שמלווה את הכניעה ליצר אחרי שהדחף בא על סיפוקו.

הרב מסביר, שכאשר אדם מנסה לתקן את הדבר שבו מעד, כלומר מודה בטעותו, מתחרט ומחליט לא לעשות זאת שוב (גם אם לא תמיד יצליח), אזי הנשמה חוזרת אליו.

כותב הרב "ממרא היא משמעה מום ראה וגימטריא רפא". כלומר, אברהם זיהה בעצמו את המקומות שעוצרים אותו, שמרחיקים אותו מהנשמה, מהאושר ומהשמחה ותיקן את הדברים האלה.

אז כותב הרב "באלוני, דהיינו שנתגבר על יצרו וחזר בתשובה מלשון וחסון הוא כאלונים".

כשאדם מחליט לקחת שליטה על החיים שלו, בודק ועובד על תיקון כל מה שעוצר אותו, כמו פחדים, אירועים מהעבר, אמונות מגבילות, נורמות חברתיות, עצלות, גאווה, כעס ועוד... עם הזמן אדם כזה יפתח חסינות נפשית, יכולת עמידה על עקרונות, ענווה ללמוד ולהתפתח ויכולת להנהיג ולעצב לעצמו את החיים במקום להגיב לחיים.

ואז מתקיים בו "ַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו", מסביר הרב שאלו הם 3 חלקי הנשמה שחזרו אליו, הנפש, הרוח והנשמה. אזי הוא מרגיש חיבור אמיתי לכל חלקי הנשמה, יחד עם כל האושר, המודעות, האהבה, היצירתיות ותחושת האחדות והחיבור שבאים איתה.

בהצלחה!