לאורך המגפה הזו, אני כל הזמן שומעת את הביטוי "כולנו באותה סירה". ובכן, זה ממש לא נכון. יש אנשים שחולים או שחייהם נתונים בסכנה. אחרים איבדו בני משפחה. יש אנשים שמתמודדים עם בידוד קשה מנשוא ובדידות, בשעה שלאחרים יש משפחות גדולות ותחומי אחריות נרחבים. ייתכן שעל כולנו עוברת אותה סערה, אך הסירות שלנו שונות למדי.

לכל אחד יש חוויה שונה מהמגפה והאופן שבו אנו מפנימים את המציאות הזו ישפיע על האופן שבו נתמודד עם הסערה ועל המידה שבה נוכל לצאת מתוכה מאושרים.

שון אייקור, חוקר ומרצה ידוע מהארוורד, מספר לקהל שלו את הסיפור הבא:

דמיינו לרגע שאתם נכנסים לבנק. בבנק יש עוד 50 אנשים מלבדכם. לפתע, שודד נכנס פנימה ויורה פעם אחת. אתם חוטפים כדור בזרוע ימין.

עכשיו, אם הייתם מתארים את האירוע הזה בכנות לחבריכם ולעמיתיכם לעבודה למחרת, הייתם מתארים אותו כאירוע משמח או מצער?

כמעט תמיד, הקהל מגיב בחלוקה של 30/70. רוב האנשים אומרים שמדובר באירוע מצער באופן אובייקטיבי. "אני בסך הכל הייתי עסוק בענייני, הייתי בסידורים, ולפתע אני חוטף כדור ביד!" או "ברצינות?! אני האדם היחיד שנורה?!" אין ספק שמדובר במזל ביש.

איכשהו, 30% מהקהל מגיע למסקנה שזהו למעשה אירוע בר-מזל. הם רואים נקודת מבט שונה: "הייתי יכול לחטוף כדור בראש או בלב. יכולתי למות". אחרים טוענים, "חמישים אנשים בחדר ואף אחד לא מת! זה מזל גדול".

מהיכן נובעת היכולת הזו לראות את חציה המלא של הכוס? כיצד נוכל ליצור בעקביות הסתכלות חיובית על החיים?

אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים באופן קבוע. כשאנו נמצאים במצב מסוים, באופן לא מודע אנו מספרים לעצמנו כמה סיפורים מנוגדים, שמשווים בין מה שיכול היה להיות לבין מה שקרה בפועל.

אותם אנשים שסיפור-הנגד שלהם היה אני האדם היחיד שנורה, יסיקו, באופן הגיוני, שירייה בזרוע היא אירוע מצער.

אולם אלו המשתמשים באותו סגנון חשיבה השוואתי לפיו יכולתי למות, אבל שרדתי, יתייחסו לירייה בזרוע כאל משהו חיובי.

ההשוואות שאנו עורכים בין מצבי חיים הן מה שקובע את מידת שביעות הרצון שלנו בחיים. היכולת שלנו ליצור הסבר חלופי היא המפתח הקובע אם נגיב מתוך שיתוק רגשי או בגמישות והסתגלות. על-ידי טיפוח סגנון חשיבה של מתן הסבר חיובי, תוכלו להפוך לחלק מאותם 30% מהאנשים שרואים את חציה המלא של הכוס.  

החלק הכי טוב בסיפור-הנגד הוא שהוא היפותטי לחלוטין. ופירוש הדבר הוא שיש לנו את היכולת ליצור סיפורים כאלה ולהשתמש בהם כדי שיסייעו לנו להרגיש מאושרים יותר.

המשנה מלמדת אותנו, "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (מסכת אבות ד, א). כיצד נגיע למצב זה של חיוביות? הסוד טמון בסיפור, בסגנון החשיבה החדש שאדם יכול ליצור לעצמו.

לא משנה עד כמה המצב שלנו נורא, יצירת סיפורים מנוגדים, ססגוניים ומלאי חיים, תסייע לנו להמתיק את חיינו.

מה אתם אומרים לעצמכם בזמן מגפת הקורונה?

האם אתם אומרים:

·       אני לא יכול יותר.

·       המסכות האלה חונקות אותי!

·       אולי עדיף להשאיר את הילדים בבית שלא יידבקו?

·       הילדים לא מפסיקים לריב!

·       כל כך עצוב שעדיין אי אפשר לארח...

·       אני שונאת ללמד את הלמידה מרחוק!

או

·       יש לי מזל שאני חי.

·       כל בני המשפחה שלי בריאים.

·       תודה לא-ל שאני לא תקוע בבית חולים.

·       אני כל כך שמחה שיש לי משפחה וילדים שאוכל לחבק גם אם עדיין לא מחבקים חברים וידידים.

·       אני מודה על כך שיש לי גישה לאמצעי מיגון.

כשבאמתחתנו סיפורי-נגד טובים, אנו יכולים להתמודד עם כל סערה. סיפורים אלה הם הסוד הנצחי לטיפוח עין טובה וגישה חיובית. יום אחד, בעוד כמה שנים מהיום, ייתכן שיהיה לנו שבוע רע או חודש רע, אולם יש לקוות כי זיכרון הקורונה ישמש כסיפור-נגד שימלא את אותו רגע קשה בשמחה.