רגע לפני שאנחנו חוזרים לשיגרה, או בעצם לא חוזרים אלא בונים מציאות חדשה,
יצאתי להפסקה, ככה הקשבתי פנימה, שבוע של לא לחדשות, לא למספרים, לא לאלפי תחזיות ותרחישים אלא לשמוע אותי. באמת. 

יצאתי לריטריט במדבר, (כן, אצלי בבית) הכל כלול : שבוע של צום מיצים, יוגה בבוקר, הרצאה בערב, הכל באיזי, כולל שנ״צ, וגם קצת צום דיבור, לא האמנתי על עצמי, אבל מסתבר שזה אפשרי.

המממ....כן, קצת לשתוק ופחות לנהל.

גיליתי שבימים של חזרה לסוג של מציאות חדשה מומלץ בחום בין אם אתה אישה או גבר, בין אם אתה עובד או מנהל, לעצור לחשיבה: מה קרה לי בתקופה הזו, מה למדתי עלי.

אני שומעת ממנהלים שזהו זמן חשיבה וארגון מחדש של הארגון...
איך יוצאים מחוזקים מהמשבר הזה, מה עובד עבורינו, ומה פחות עבד.

איך בצוות שלי, במחלקה או בחברה חושבים על מה שרוצים להשאיר, אחרי שההכרות עם ובין העובדים נעשתה עמוקה יותר.

כמו שבימי הסגר פינינו מכל הארונות את המיותר, וסיימנו את רשימת המטלות שדחינו לפנסיה. (לא יודעת מה יקרה כשתגיע הפנסיה, מה נותר לנו לעשות..)

כי מבעד למסך הזום "רואים לנו", רואים את הילדים מבעד למסך, את הסלון והבגדים שהשאיר המתבגר זרוקים על הספה, אפשר ללמוד המון רק מהצפייה במסך.

התרחקנו, אבל גם התקרבנו, ההכרות הגיעה למקומות שאף "יום גיבוש" לא היה מספק.

יש כאלו שעבורם לנהל מרחוק היה יעיל יותר.
התפוקות עלו, כי אנחנו כאנשים עובדים טוב בתנאים לא פשוטים, מגוייסים, נרתמים,
עוזרים למי שקשה.
מסתבר שכשאין ברירה אנחנו מקבלים החלטות מהר ובבהירות, מתמקדים בעיקר ולא בטפל.

ועכשיו, נוכח המציאות החדשה המתהווה , זה זמן לחשוב טוב טוב: איך צומחים מפה ויוצאים מחוזקים מהמשבר הזה, מה כוכב הצפון שלנו, האם הוא צריך שדרוג לגירסה מתחדשת.
במרחב האישי, הצוותי, האירגוני You name it.

כשמדובר בחברה/ ארגון:
* מה גיליתם על העובדים? עליכם? אילו כוחות הפתיעו אתכם? 
* ממה צריך וכדאי להפרד, לא תמיד זה פשוט, ועל כך בפוסט נפרד...
* מה משמרים מכל זה?

יש פה משהו חדש שנוצר, באוירה, בפגישות הזום המחלקתיות, בשגרות החדשות.
שמעתי שבסוף היום השיתוף הזומי עשה טוב לעובדים כשהמנהל שיקף יותר מה העובדים עשו טוב. ביקשו ממנו להמשיך את ישיבות סיום היום, גם לימים שאחרי הקורונה.

תנו לעצמכם מפגש זום לצוותים ולמנהלים: איך צומחים מפה, לעצור, לחשוב, לעשות.(בשמחה).

הרי הנטייה הטבעית שלנו היא להחמיר עם עצמנו ופחות לראות את מה עשינו, אלא את מה לא:״לא הספקתי כלום היום".
מוכר?

לסיכום, כפי שהפולניה אומרת:קצת שקט עוד לא הרג אף אחד.
אההה כן, וצום המיצים גם עוזר לתחושה נהדרת. ולא, לא מתתי ברעב.

משהו קטן שתוכלו לקחת איתכם חזרה למציאות החדשה.