אתמול בערב, בשעה 20:00 נכנסו לתוקפן תקנות החירום המגבילות עוד את חירותנו. למרבה הפלא - באותו זמן, אתמול בערב, נכנס בלאט גם חודש החירות, חודש ניסן.

היהדות מקדשת את הזמן. ביהדות - לזמן יש משמעות.

ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. {פ} [בראשית א']

הדבר הראשון שנברא הוא האור, ואלוהים בורא את ההפרדה בין לילה לבין יום.

למדתי (בזכות הנשים היקרות שהכרתי במסע מומנטום !!!!) שהמצווה הראשונה שניתנה לנו בתורה - היא מצוות קידוש הזמן, ראש חודש.

ראש חודש מוזכר לראשונה, על פי המפרשים בספר שמות, פרק י"ב, פסוק ב': הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. ומפרש שם רש"י: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש .

נהוג היה בראש חודש כי נשים לא תעשינה מלאכה. דמיינו לכן את הנשים המכתתות רגליהן וסליהן מלאי הכביסה או כלים או דליים אל הנהר, כדי לקיים את ביתן, בעבודה פיזית קשה מדי יום.

ואילו בראש חודש, כשמתגלה הלבנה, נהגו לחוג את "חג הנשים": ראש חודש נחשב ביהדות כחגן של הנשים (עקב זה שסירבו לתת את תכשיטיהן לבעליהן שרצו אותם לפרוייקט עגל הזהב- מדרש תנחומא), ולכן נכתב בהלכה שמנהג טוב של הנשים להימנע ממלאכה.

יש שסברו שמספיק לבצע שינוי ספונטני מיום חול רגיל. בכמה קהילות (למשל אצל יהודי גאורגיה ובכמה קהילות בצפון אפריקה ותימן) המנהג הוא שהנשים מדליקות נרות בליל ראש חודש.

תמי גולדברג היקרה, כתבה לנו הבוקר בקבוצת הווטסאפ של הלומדות איתה במודיעין:

"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל, ובזכותן עתידים להיגאל"!
זה עלינו בנות אהובות, להחזיר את השמחה והתקווה הביתה ולעם ישראל:
יהי רצון שנזכה להתגשמות חזונו של הנביא: ״ כי כה אמר ה' כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם" (ירמיה ל"ב, מ"ב).

אז, בואו גם מחר, נשים יקרות, נקדש עלינו לטובה את חודש ניסן - נתקלח, נתבשם, נדליק נר נעים בבית, נפעיל שיר יפה ומרומם רוח... ונחגוג יחדיו (כל אחת מביתה שלה) את ראש חודש ניסן. שיהיה לנו חודש טוב ומבורך ❤️