בפרשת השבוע (יתרו), משה רבינו פוגש את חמיו, יתרו. כאשר יתרו רואה את העבודה הקשה של משה לגשר בין אנשים על פי דיני התורה שזה עתה קיבלו, הוא מייעץ למשה לפעול אחרת ולבנות מערכת משפטית היררכית. יתרו פונה למשה במילים הבאות: "לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נבֹל תִּבֹּל--גַּם-אַתָּה, גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ:  כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ..."

דמיינו את הסיטואציה: משה רבינו, גדול הנביאים, המנהיג הגדול בהיסטוריה של העולם, שנמצא בקשר ישיר ושוטף עם הבורא, מוביל מיליוני אנשים אחריו למהלך ששינה את פני ההיסטוריה, פונה אליו חמיו, שעד לא מזמן עבד פסלים ואלילים, מטיל ספק ביכולות של משה, מייעץ למשה מה לעשות ובלי לרכך את הביקורת, ישר אומר לו "לא טוב הדבר... לא תוכל.. ". יתרו עוד מעז ואומר לו "עתה שמע בקולי"...

האדם הממוצע היה מאבד בנקודה הזו את הקשב לגמרי, מאבד עניין בהמשך הדברים, והדבר הראשון שהיה קופץ לו לראש זה: "מי אתה בכלל שאני אקשיב לך כשאתה מדבר אליי ככה???"

מה אנו היינו עושים במקומו של משה? כמה מאתנו מוכנים לקבל ביקורת בכלל? ובפרט מאנשים כביכול פחות מוכשרים מאתנו, פחות מנוסים מאתנו, פחות חכמים מאתנו? ובפרט מחמינו וחמותנו? ועוד בביקורת נוקבת, ישירה, שמטילה ספק ביכולות שלנו?

אנו מגלים שההצעה של יתרו מרתקת ברובד היותר עמוק שלה. משה כמו משה, העניו באדם מקבל את הביקורת בצורה עניינית ומיישם את הדברים וההצעה אכן מייעלת את העבודה שלו מול העם.

כמה פעמים אנחנו פוסלים דעות של אחרים? כמה פעמים אנחנו נמנעים מביקורת של אחרים עלינו? כמה אנחנו מפסידים רק בגלל שאנחנו לא מוכנים לשמוע לאחרים? כמה אנחנו מפסידים רק בגלל שאנחנו לא אוהבים את הטון או הדרך שבה דברים נאמרים מבלי להתייחס לתוכן הדברים?

למה אנחנו כל כך רגישים לביקורת? הם זו גאווה? כבוד? תקיעות מחשבתית? פחד? חשש מה יגידו עלינו? פחד להודות בטעות? פחד לגלות שיש לנו תפיסות לא נכונות? מה עוצר אותנו מלהתקדם ולהרחיב את המודעות שלנו והידע שלנו?

אם רק נתבונן מה מקפיץ אותנו כל כך בביקורת ובדעות שונות, נגלה דברים שאם נשנה אותם בעצמינו נוכל להרוויח חיים חדשים ממש, עם ידע נוסף, כלים נוספים, טיפים לבריאות טובה יותר, חברויות יותר עמוקות, רוגע, שלווה, ענווה וביטחון עצמי ועוד שפע דברים טובים. אם רק נלמד לשחרר ולדעת לקבל... נגלה שזה לא כזה נורא ואפילו הופך את החיים ליותר מעניינים ויותר טובים.