על פרשת השבוע (ויגש), נכתב בספר הזוהר: "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא הָעוֹלָם, וְהִמְשִׁיל אֶת הָאָדָם עָלָיו. שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ עַל הַכֹּל. וְאָדָם הַזֶּה, נִפְרָדִים מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם כַּמָּה מִינִים, מֵהֶם צַדִּיקִים מֵהֶם רְשָׁעִים, מֵהֶם טִפְּשִׁים מֵהֶם חֲכָמִים, וְכֻלָּם כָּל אַרְבַּע מִינִים הַלָּלוּ, מִתְקַיְּמִים בָּעוֹלָם עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים וְכֻלָּם הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ וְיֵטִיבוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, שֶׁיֵּטִיבוּ הַצַדִּיקִים עִם הָרְשָׁעִים לְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה, וְיֵטִיבוּ הַחֲכָמִים עִם הַטִּפְּשִׁים, לְלַמְּדָם שֵׂכֶל. וְיֵטִיבוּ הָעֲשִׁירִים עִם הָעֲנִיִּים, לְמַלְּאוֹת מַחֲסוֹרָם. כִּי עַל יְדֵי זֶה, זוֹכֶה הָאָדָם לְחַיֵּי עוֹלָם, וּמִתְקַשֵּׁר בְּעֵץ הַחַיִּים."

על פי הקבלה באנו לעולם על מנת לתקן את האנוכיות שבנו, את הרצון שלנו לקחת לעצמינו בלבד ולהפכו לרצון לקבל על מנת להיטיב ולהשפיע. עיקר העבודה שלנו פה היא לחפש, למצוא, ולתקן את החלקים האנוכיים שבנו, על מנת שנוכל להתעלות מעל הטבע שלנו למעלות רוחניות גבוהות, עד כדי להידמות לבורא במידותיו, שהרי הוא המשפיע והמחיה את כל העולמות.

כאשר אנו רואים אדם עם חיסרון שלא מוצא חן בעינינו, קודם כל נדע שהבורא משקף לנו חיסרון שקיים בנו כדי שנדע לתקן את הפגם הזה. כל הפוסל, במומו פוסל.

השלב הבא זה לחשוב איך נאיר לאחר, איך נעזור לו למלא את הצורך שלו, ועל ידי כך נוכל גם אנו למלא צרכים עמוקים שלנו. בנוסף, נתבונן בעצמינו, מה זה אומר עלינו וכיצד אוכל  להשתפר בנושא.

אם נתבונן ביכולות ובנתונים שקיבלנו ונבדוק באיזה אופן נוכל להשתמש בהם ולעשות טוב לעולם, כל העולם יהיה מקום טוב יותר, גם העולם החיצוני, וגם העולם הפנימי שלנו.  

ככל שנעזור ליותר אנשים, ומעגל ההשפעה החיובית שלנו תתרחב ותגדל, כך גם נצמח אנחנו ונתקדם לקראת חיים יותר מאושרים, שמחים ומלאי סיפוק.

כך מתקשרים לעץ החיים ומרגישים חיים באמת...