איתן חרמון היה חייל מילואים בן 31 ביולי 2006, כשנקרא להילחם במלחמת לבנון השנייה. בתור  חייל קרבי בגולני לשעבר, הוא הצטרף ליחידה שלו עמוק בתוך שטח האויב, ויחד ניסו לאתר מחבלים של חיזבאללה שירו מאות טילים לעבר ערים ויישובים ישראליים.

"גרתי בקיבוץ כפר בלום, קרוב לגבול", הוא סיפר ל- Aish.co.il "במשך שנים חייתי תחת האיום של התקפות החיזבאללה. נלחמתי לא רק כדי להגן על המדינה שלי, הגנתי גם על הבית שלי, החברים שלי והמשפחה שלי".

בשירות מילואים בגולני

לאחר מספר ימים של איתור והשמדת מטרות חיזבאללה, היה איתן בדרכו חזרה לישראל, כשהנגמ"ש שבו נסע נפגע ממוקש בצד הדרך. "הרגל שלי הייתה במצב רע מאוד. החיילים האחרים שמו אותי באלונקה ואני זוכר את מבע הפנים שלהם כשהסתכלו על הפציעה שלי".

כדי להרגיע אותם ואולי גם את עצמו, אמר להם איתן, "אל תדאגו, אני ארוץ בעוד מרתון".

איתן, אצן מצטיין למרחקים ארוכים, עבד כתזונאי וכמאמן ספורט לפני הפציעה.

החיילים נאספו על-ידי יחידה אחרת והובאו לגבול ישראל. איתן הובהל לנהריה, העיר הקרובה ביותר, לניתוח חירום.

ששה שבועות לאחר מכן הוא הועבר לבית החולים תל השומר המתמחה בשיקום, ושם הוא קיבל את החדשות הקשות, שלעולם לא ישוב לרוץ.

לשמור על נקודת מבט חיובית

נחוש בדעתו שהפציעה לא תמנע ממנו לחיות את חייו, הוא בחר באפשרות של קטיעה, שלפי הבנתו תיתן לו את הסיכויים הטובים ביותר לחזור למסלול הריצה. הוא עבר ניתוח בן 14 שעות, במהלכו קטעו הרופאים את רגלו מתחת לברך.

"אין טעם להתעסק במה שאי אפשר לשנות. הרגל שלי הייתה אבודה. שאלתי את עצמי, 'מה אתה עומד לעשות בנדון?'"

"היו ספקות לגבי מה שיתאפשר אחרי הניתוח. אף רופא לא הבטיח לי כלום, פשוט עשיתי כל מה שיכולתי כדי לחזור לכושר – פיזיותרפיה, שחייה, חדר כושר. הייתי ממוקד כל כולי בלחזור לרוץ". שנה אחרי פציעתו, הותאמה לאיתן רגל תותבת. היא הייתה הראשונה מסוגה שיוצרה בישראל, למרות שלא הייתה זו תותבת מיוחדת לריצה.

אני רץ!

בפעם הראשונה שבה איתן ניסה לרוץ שוב, היה זה בגינה ציבורית ברמת גן. "הייתי מתוח מאוד, הצלחתי לרוץ 15 מטר ומרוב שמחה הנפתי את הידיים גבוה באוויר. חשבתי לעצמי, אני רץ!" הוא לבש מכנסי ריצה שהסתירו את הפרוטזה שלו והבחין שאנשים מסתכלים עליו כשהם משועשעים קלות.

במרתון פריז, כשהמילה "ישראל" על כתפו

"אף אחד אחר לא ידע מהי המשמעות של ריצה זו עבורי, הם בטח חשבו, מה הוא מאושר כל כך? הוא בקושי זז!"

זמן קצר לאחר מכן טס איתן ללונדון, שם הותאמה לו פרוטזה אתלטית מיוחדת והוא המשיך להתאמן ככל שגופו אפשר לו. ארבעה חודשים לאחר מכן, הוא השלים את ריצת 10 הק"מ הראשונה שלו. המאמנים שלו נדהמו והוא המשיך להתאמן ברמה גבוהה.

"למרות שזה מאוד כאב לפעמים, הזכרתי לעצמי שזה כאב טוב, הראיתי לעצמי שאני נלחם וזה נתן לי כוח".

שנתיים לאחר הקטיעה, הוא עשה היסטוריה והפך לישראלי הראשון קטוע רגל שסיים מרתון – הוא סיים את מרתון טבריה 2010 תוך 3 שעות ו- 46 דקות.

במרתון ברלין מאוחר יותר באותה שנה, הוא הגיע למקום השני בקטגוריה שלו, בתוך 3:02:12, חמש דקות אחרי המנצח.

"זה היה הישג נהדר, אבל עצם זה שהגעתי למקום שני נתן לי להאמין שאני יכול להגיע ראשון וזו הפכה להיות המטרה החדשה שלי".

באפריל 2017, שבע וחצי שנים לאחר מכן, כשבאמתחתו למעלה מ- 35 ריצות מרתון, איתן מימש את חלומו וסיים את מרתון וינה במהירות של 2:56:53 - המנצח בקטגוריה שלו, מהיר כמעט בדקה ממחזיק השיא העולמי הקודם.

איתן שובר את השיא העולמי במרתון 42 ק"מ לגברים

בחודש שעבר, ימים ספורים אחרי יום הולדתו ה- 45, הוא זכה במרתון ניו יורק היוקרתי. "זו הייתה דרך נהדרת לחגוג!"

גאה לייצג את ישראל

איתן רץ כשהמילה "ישראל" מודפסת על שתי הכתפיים של חולצת הריצה שלו. על גבו מופיעים שמו והמילה "תקוות" – ע"ש ארגון שמשקם חיילי צה"ל נכים וקרבנות פיגועים באמצעות ספורט. "אני מאוד גאה לייצג את ישראל ועל זה אני חושב הרבה בזמן הריצה".

"בקילומטר האחרון בכל מרוץ, אני שר עם ישראל חי שוב ושוב בראש שלי ומרים את הידיים גבוה באוויר כשאני מגיע למילים האלה. ככה רצתי בניו יורק, בווינה, בפריז, בברלין ובכל עיר אחרת. אני מתחבר למשהו גדול יותר וזה תמיד נותן לי עוד איזה פוש".

איתן מספר ששלושת ילדיו, בני 10, 8 ו- 6, גדלים עם שיעור עוצמתי לחיים.

"הם יודעים שאם אתה רוצה להצליח במשהו, אתה צריך לעבוד קשה, ואם אתה לא מצליח בהתחלה, אתה צריך להתאמן עוד ועוד, עד שתצליח".

הוא מוסיף, "אנחנו צריכים גם את התמיכה של הסובבים אותנו. שום דבר ממה שהשגתי לא היה מתאפשר ללא התמיכה שקיבלתי ממשפחתי וחבריי ויותר מכל, מאשתי".

מאז פציעתו החל איתן בקריירה חדשה כמאמן וכדובר מעורר השראה. הוא מעביר סמינריונים, סדנאות והרצאות ברחבי הארץ.

"למרות שבטוח שיש בי עוד מרתון אחד, עכשיו אני רוצה להתמקד בעזרה לאחרים בהשגת מטרותיהם. המסר שלי הוא שאם אתה חולם ומאמין במשהו מספיק, ואם אתה מוכן לעשות משהו בנדון, בעזרת ה' ניתן להשיג הכל".

איתן חרמון זוכה לתמיכת עמותת תקוות, שעוזרת לממן את שיקומם של חיילי צה"ל נכים וקורבנות פיגועים באמצעות ספורט. כדי לקרוא עוד בקרו באתר www.tikvot.org.il או באתר של איתן בכתובת www.eitanhermon.co.il