מה עושה מישהו לגדול באמת? פרשנים רבים אומרים שהתשובה מסתתרת בפסוקים בפרשת השבוע:
“כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדֹול, הַגִּבֹּור וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה״.

ההתחלה נשמעת דרמטית מאוד. שימו לב לתארים: "אלוקי האלוקים", "אדוני האדונים", "הגדול", "הגיבור", "הנורא". כהמשך ישיר למילים כאלה, היינו מצפים לתיאורי נסים ונפלאות, לשינוי סדרי עולם, למשהו שהוא מעל הטבע. אבל במקום זאת אנו יורדים מטה-מטה, ומגלים את אלוקים מתעסק בשמלה ובלחם של היתום, הגר והאלמנה. חז"ל כתבו על כך: "בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא – שם אתה מוצא ענוותנותו". להיות הכי גדול זה לשים לב לדברים הכי קטנים.

 

 

בענין הדיבור: בשיא המריבה, צריך לשים לב מה אומרים. השפה שבה אנחנו משתמשים עלולה להחריף את המצב עוד יותר. בפרשה משה רבנו משחזר באוזני העם את שבירת הלוחות, כשהעם עשה את עגל הזהב, ישר אחרי מעמד הר סיני: ״וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה״. למה נכתב כאן רק "עשו להם מסכה"? הם הרי עשו עגל מסכה, והשתחוו לו, ועבדו אותו. למה לבחור בניסוח מינימליסטי ומרוחק שכזה? בספר "שערי אהרון" מצאתי את ההסבר הבא: ״נאמר 'עשו להם מסכה', והטעם שלא אמר 'עגל מסכה' – מפני שחס על כבודם כי היה העניין הזה להם דבר מגונה מאוד מאוד״.

בעידן של כנות-יתר, של בוטות, של ישירות – זוהי תזכורת חשובה: זה לא חסרון להיות עדין, מרומז, רגיש ומכבד. זה יתרון. הפרשה יכולה להזכיר כאן בצבעים עזים מה היה החטא החמור, אבל הלשון מתונה יותר. כי אם יש בינינו קשר נצחי, ברית, עתיד משותף, אם רוצים למחול ולסלוח ולהמשיך ביחד – עדיף לטשטש ולמזער, לא להשפיל ולא להזכיר נשכחות. הנה, אפילו כשמדובר בעגל הזהב המפורסם, אנחנו רואים ויתור על המילה המרכזית, "עגל", כדי לחוס על כבודם של מי שחטא

 ואף לגבי אכילה: החיים לא מתחלקים לשיעורים ולהרצאות, ואז לחיים עצמם. ברכת המזון לוקחת את כל העקרונות הגדולים והפילוסופיים שעליהם אפשר לדבר הרבה - ומכניסה אותם ישר אל תוך המטבח והשולחן, אל הסנדביץ' בהפסקה. רק רצינו לאכול, ופתאום אנחנו מברכים על העבר והווה והעתיד, מיציאת מצרים ועד ירושלים
"ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" - נאמר בפרשת השבוע. מכאן לומדים שברכת המזון היא הוראה מפורשת מהתורה. יש לברך לפני שאוכלים משהו, אבל גם אחרי שכבר אכלת ושבעת - גם אז - "וברכת". 

רבי נחמן מברסלב כותב: "אכילת האיש הישראלי יקרה מאוד", וקורא לנו לשים לב לתרבות האכילה שלנו.
יש פרשנים שמדגישים איך בפרט בימים אלה של קיץ, טיולים וחופשות, הפרשה מראה איך לקחת דיבורים חשובים ותפיסות פילוסופיות, ולבטא אותם גם בברכת המזון במנגל על שפת הכנרת, או בשלוק של מים שלוקחים ממימייה בדרך.

מתוך https://www.facebook.com/SivanRahavNews/