המורה לפילאטיס הוציאה שק של כדורים חדשים לחלוטין. בזמן שהיא זרקה כדור לכל אחת מאיתנו, מחצנו את הכדורים הספוגיים הקלים.

ההנחייה הייתה לעמוד בזרועות פשוטות לצדדים, בצורת האות T, כשכפות הידיים כלפי מעלה. כל אחת מאיתנו החזיקה כדור בכף יד אחת, בזמן שכף היד השנייה נותרה ריקה. ואז נאמר לנו להרים את היד האוחזת בכדור – מבלי לכופף את הזרוע ומבלי להפיל את הכדור. היד השנייה צריכה הייתה להישאר ישרה באוויר בזמן ביצוע התרגיל.

ההרמות הראשונות היו קלות. אולם מהר מאוד נפסק הפטפוט העליז בסטודיו. כולן התמקדו בעצמן. כדורי הספוג הרגישו כמו כדורי בטון. "זה מרגיש יותר כבד ממשקולות!" קראה אישה אחת. בתוך הקקופוניה של קיטורים ואנחות, אישה אחרת שאלה מתי מסיימים.

הזרוע שלי החלה להרגיש עייפה יותר מאי פעם, והרהרתי באירוניה שבעניין. החפץ הקל ביותר הפך להיות כבד לבלי נשוא. פעולה קלה הפכה להיות מכבידה בצורה שלא תיאמן.

בכל הקשור לאתגרים בחיים, לא הגודל של הבעיה הוא הקובע, לא משקל הבעיה או גודל המבחן שהופכים את המצב לכל כך כבד וקשה מנשוא. השאלה היא איך אנו מתייחסים למשקל הזה – וכמה זמן עלינו להתמודד אתו.

פעמים רבות אין לנו שליטה על משך הזמן שבו אתגר מסוים יישאר בחיינו. אולם יש לנו שליטה על האופן שבו נישא את המשקל הזה. האם נחזיק אותו רחוק מאיתנו, בתקווה שהוא פשוט ייפול מעצמו? האם נשתמש רק בשרירים החלשים ביותר, או ביד אחת כדי לשאת אותו? אם נוכל לשנות את האופן שבו אנו נושאים את אתגרי החיים, נוכל להפוך אותם לקלים וקלילים הרבה יותר. אני יודעת, קל לדבר, קשה ליישם...

לבעלה של מכרה שלי יש סרטן. היא מתמודדת עם האתגר הזה, עם הפסקות זמניות, קרוב לעשר שנים. בזמן שגידלה את ילדיהם, עבדה וטיפלה בתחומי אחריות רבים. במקום להרגיש כמו קורבן של הנסיבות האומללות של החיים, היא התפתחה בצורה מדהימה, ניצלה כל רגע על מנת להתקדם בהרבה תחומים, התמקדה בדברים הטובים בחייה. היא מחפשת הזדמנויות לעזור לאחרים על-ידי מתן מידע וטיפים לאנשים רבים בנסיבות דומות. היא למדה לבקש עזרה כשהיא צריכה אותה, לשכור אנשי מקצוע לביצוע עבודות שהיא אינה יכולה לעשות, ולשפר את חייה על-ידי פיתוח תחומי עניין אישיים והרחבת השכלתה.

חברה אחרת מתמודדת שנים עם אבטלה וסדרה של כישלונות בעבודה. היא ממשיכה לעבוד על תפילה ואמונה בא–לוהים, על ידי קריאת ספרים בנושאים אלה, שיחה עם אחרים שיש להם יותר ניסיון ממנה, השתתפות בשיעורים שמעודדים אותה ובקשת תמיכה רגשית מחברות.

אני מסתכלת על חברות מעוררות השראה אלה ועל האתגרים שלי עצמי, שהם קטנים יותר, אולם מרגישים לי מאוד כבדים. ואני יודעת שעליי לשנות את האופן שבו אני נושאת את הקשיים שלי.

לכל אחד מאיתנו יש בתוכו שרירים רוחניים רבי-עוצמה, כולל הכרת תודה, אמונה ואמון בא–לוהים. אנחנו פשוט צריכים לגלות את השרירים האלה ולגייס אותם שיעזרו לנו לשאת את המשקלים שלנו. ואם השרירים האלה עדיין לא מספיק חזקים ומפותחים – אולי זו דווקא הסיבה שקיבלנו את המשקל הזה שעלינו לשאתו.

לא קל להרים את היד ולהשאיר את הכדור באוויר, להחזיק את המשקל למעלה. אני יודעת שזה קשה מאוד, ואני יודעת שיש אתגרים שהם הרבה יותר כבדים וגדולים מאחרים – ואני מתפללת שלעולם לא נצטרך לחוות אותם. אולם, אני גם יודעת שבניית שרירים היא תהליך איטי וארוך שדורש הרבה עבודה. ובניית שרירים רוחניים היא עבודת חיים.

אם לא נתמקד בכדור – בעול הכבד – אלא במטרה שלשמה אנו נושאים אותו- חיזוק השרירים ובריאות כוללת, וכן באופן שבו אנו נושאים אותו, נצליח. אל תפילו את הכדור. פשוט בצעו את ההתאמה הדרושה – והמשיכו לבצע את התרגיל!