לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תסמונת היום שאחרי

תסמונת היום שאחרי

כיצד להימנע מזליגה לאפרוריות ושגרה שוחקת.

מאת

תתארו לכם את בני ישראל במדבר, ליד הר סיני, יום אחרי מתן תורה. הם חוו מעמד אדיר, המפעים ביותר בהיסטוריה, א-לוהים בכבודו ובעצמו נגלה אליהם בקולות וברקים. הם שומעים את 10 הדברות, שתים מהן ישירות מבורא עולם, ונעשים לעם שנבחר להצעיד את העולם והאנושות כולה לתכלית שעבורה נבראו.

משה רבינו עולה להר כדי לקבל את התורה מא-לוהים, ובינתיים העם נכנס למצב המתנה לארבעים יום, שבסיומו משה אמור לרדת מההר. ביום ה- 40, סבלנות הגברים פקעה, והם מאבדים תקווה, חושבים שמשה כבר לא ירד ועושים עגל מזהב ורוקדים סביבו ומתחילים לעבוד אותו. 

סיפור זה קשה לעיכול. הלא לפני מספר שבועות עמדו כולם למרגלות ההר וחוו התגלות נבואית עוצמתית, שמעו את קול הא-ל בכבודו ובעצמו מדבר אליהם, וכבר הם מפנים עורף בצורה קיצונית כל כך, זונחים את כל אמונתם לטובת הרפתקה מפוקפקת עם מנהיג חדש ולא ידוע שעשוי מזהב? איך יכלו לשכוח מהר כל כך את מה שהיה? כיצד ניתן להסביר את ההתנהגות ההרסנית של עם ישראל?

תסמונת היום שאחרי

מסתבר שתסריט דומה קרה לכל אחד ואחת מאיתנו. הייתם באירוע מרגש, חתונה או להבדיל בהלוויה. התחברתם למעמד, הרגשתם תחושה חזקה של שמחה שבחיים, או של העצב שבאובדן. רציתם לעשות משהו, להיות טובים יותר, להתקדם ולצמוח. אולי ההופעה של זמר אהוב נגעה במיתרי הלב,  וגרמה לכם להשראה ולהתרוממות רוח, כך שאתם כמעט פוקעים מרוב אנרגיה ורצון לפרוץ קדימה.

אבל אז הלכתם לישון וקמתם למחרת בבוקר...

התרוממות הרוח נגוזה, ה"היי" שבעבע בכם נרגע, ועכשיו אתם בעוד יום שגרתי מלא טרדות ומטלות. צריך ללכת לעבודה, צריך לקבוע תור לרופא שיניים, צריך לעשות קניות, צריך וצריך וצריך. אבל איפה האנרגיות והרצון להתקדם? זהו, הם נעלמו כלא היו. 

האם נגזר עלינו לחוות רגעים גדולים של התרוממות רוח רק כדי להתנפץ חזרה אל קרקע המציאות הקשה?

האם אין מה לעשות בענין?

תמונה בארנק

הרבה אנשים מחזיקים בארנק תמונה של הילדים או של מישהו אחר שהם אוהבים. למה? האם הם לא זוכרים איך הם נראים? ואם רוצים לראות תמונות, למה לשמור בכיס או בארנק (חוץ מבסמארטפון כמובן)? התשובה היא שגם אם הילדים/בן או בת הזוג חשובים לנו ואהובים עלינו מאוד, רוב הימים הם אפורים ומשמימים, וזו מציאות שעשויה להיות הרסנית לכל מערכת יחסים. לא כל יום הוא היום שבו הפעוט החל לזחול, או היום שבו נפגשנו לראשונה, או טיול רומנטי ומיוחד.

 הדרך לשמור על מערכות יחסים היא בעזרת משהו קטן וקבוע שמהוה תזכורת לקשר העמוק והמשמעותי שהיה לנו פעם ושאותו אנו רוצים בעתיד – וזו התמונה בארנק.

אך אל לנו להסתפק בתמונה בארנק, ניתן לעשות יותר. נמצא פעולה או אקט קטן שתומך את מערכת היחסים שאנו רוצים לתחזק, את ההתקדמות אשר אותה אנו רוצים לשמר, ונעשה אותו מדי יום, צעד קטן ועוד צעד קטן. 

נוכל לרשום לעצמנו מדי יום משהו שאהבנו בבן/בת הזוג, נוכל להרגיל את עצמינו לחייך לבן/ בת הזוג או לילד ברגע שהוא נכנס הביתה. הרגעים של ההתלהבות והתרוממות הרוח אינם העיקר, הם הצצה לעתיד אפשרי, לאן נוכל להגיע אם נשקיע את המאמץ בצעדים הקטנים שבונים איכות חיים גדולה ומקיפה.

אולי זו היתה הטעות של בני ישראל במדבר. הם אמנם היו באירוע מדהים בעוצמתו, אבל לא עשו עם ההשראה הגדולה הזו דבר מעשי, וכך ההתעלות הגדולה שהם חוו לא קיבלה ביטוי ממשי בחייהם ובהתנהגותם. גם הם נפלו לבור של "היום שאחרי".

לכן התורה אומרת "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום", ולמדו מכאן חכמים "שכל יום יהיו בעיניך כחדשים". אל לנו להיכנע לשגרה הרומסת כל ניצן של פריחה. 

ניתן לעשות מעשים קטנים בעקביות וכך החיים שלנו יפרחו ויהיו יפים ומאושרים יותר!

13/6/2019

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 16/6/2019 14:39

תודה רבה לאתר המעצים ותודה על המאמר שכל כך נכון לחיים

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub