בתיכון "קוגל" בחולון ביקשו השבוע שאדבר על מגילת רות ומה המסר שלה. חיפשתי תשובות, וראיתי שד"ר יעל ציגלר מציעה הסבר שמתאים מאוד לימי הבחירות האלה: במגילת רות אין לכאורה כותרות ראשיות, רק מעשים פשוטים וקטנים של יום יום. רות גומלת חסד עם נעמי חמותה ואיש לא יודע על זה בזמן אמת. בועז מתנהג באדיבות ובנדיבות עם רות, ואף אחד לא נותן לו פרס. לאט לאט רוקמים רות ובועז משפחה חדשה שמבוססת על מידות טובות, אמון ודאגה לזולת. מהרגעים הקטנים האלה צומחת שושלת חדשה, וכך, מאוסף מעשים טובים ולא "דרמטיים", קורה הדבר הכי דרמטי: דוד המלך נולד

המגילה מרגילה אותנו להסתכלות עמוקה יותר על המציאות, עם תשומת לב לפרטים שהם לכאורה שוליים ובסוף נכנסים אל עולם הנצח. למי אכפת מאיזו נערה זרה שמלקטת אוכל? מה כבר החשיבות של אלמנה מבוגרת? גם היום אפשר לשאול: למה זה חשוב אם עשינו עוד מעשה טוב קטן בסתר, למי בכלל אכפת מעוד מצווה או חיוך או עזרה, מה זה כבר משנה? מגילת רות מלמדת אותנו שאלה הם הדברים החשובים ביותר

"את כל התורה שכל מיליוני היהודים בעולם למדו במהלך חג השבועות – אפשר להכניס לתוך קובץ אחד, לא גדול, במחשב", כותב הרב מני אבן ישראל. "ובכלל, את התורה כולה אפשר להכניס היום לשרת וירטואלי אחד, ולשלוף את המידע כשצריך. אז מה הטעם לשנן חומר? למה אנשים יושבים מול הטקסטים האלה, ועוד בלי לקבל תמורה או תואר כלשהו?".

הנה התשובה שלו, והעצה שלו לכולנו ביום הזה, יום אחרי חג מתן תורה: "התורה מציעה לנו חידוש: לימוד לשם לימוד. בעולם תחרותי זה אכן דבר חריג, אבל התורה אינה אינפורמציה, היא זהותהיא דורשת לא רק את הראש אלא את הלב. היא גורמת לנו לחקור, לאתגר את עצמנו, להיות יצירתיים, היא מחברת אותנו לעצמנו ומחברת אותנו לנותן התורה. לכן האתגר הגדול מגיע ביום שאחרי שבועות. איך ממשיכים את הקשר הזה. בעבר, במדבר, אחרי מתן תורה, בני ישראל התבלבלו והכינו עגל זהב. אנחנו צריכים לחשוב היום איך למנף את השיא של חג השבועות למקום חיובי. במשך שבועות ספרנו והתכוננו, וממש כמו זוג שנערך לחתונה, אפשר למצוא את עצמנו ביום שאחרי החופה בשגרה האפורה. אני מציע לכל אחד לבדוק לאיזה חלק בתורה הוא מתחבר במיוחד, מה נותן לו כוח ומשמעות – ולהחליט שהוא ממשיך איתו לאורך השנה כולה

מתוך דף הפייסבוק

https://www.facebook.com/SivanRahavNews/