רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

עושים סדר עם מארי קונדו

ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״ט ה׳ באדר א׳ ה׳תשע״ט 10/02/2019 | מאת ד"ר איווט אלט מילר

אשפית הסדר וניקיון היפנית עזרה לי להפסיק להרגיש משועבדת לחפציי.

אשפית הסדר והניקיון היפנית, מארי קונדו, הופכת לשם דבר הודות לסדרה הפופולרית שלה בנטפליקס. עבורי, מארי קונדו הייתה פשוט הצלה לפני מספר שנים, כשקניתי לראשונה את ספרה שהיה לרב מכר עולמי, סוד הקסם היפני: איך להיפטר מהבלגן בבית לתמיד ולהיות מאושרים יותר (2016).

כבר בעמוד הראשון מבטיחה מארי קונדו כי סידור הבית יכול לשנות את חייכם. לאחר שניקו וסידרו את ביתם, מספרת קונדו, לקוחותיה הגיעו פעמים רבות להחלטות חשובות, התחתנו, החלו קריירות חדשות או עברו דירה.

זה נשמע טוב מדי מכדי להיות אמיתי, אבל רציתי לנסות. ילדיי היו קטנים וביתנו היה עמוס בצעצועים, ספרי תינוקות ומספיק חומרי יצירה ויצירות כדי למלא מוזיאון. ארגזים של בגדים קטנים מדי מילאו את הארונות שלנו וחברים עם כוונות טובות הביאו לנו פעמים רבות עוד ועוד שקיות של בגדים לילדינו לכשיגדלו. בעלי ואני לא האמנו כמה דברים הצלחנו לאגור במשך השנים. "אנחנו טובעים בחפצים!" אמרנו פעמים זה לזו.

לא היינו היחידים. במהלך 50 השנים האחרונות, כמות החפצים שמשפחות טיפוסיות מחזיקות גדל מעבר לכל פרופורציה. לפי רגינה לארק, העוסקת בארגון בתים, הבית האמריקני הממוצע מכיל 300,000 חפצים. ילדים אמריקנים מהווים 3.7% מכלל ילדי העולם, אולם הם מחזיקים ב- 47% מכלל הצעצועים והספרים לילדים בעולם.

קיצוץ נדמה כמעט בלתי אפשרי. בילינו שעות כל שבוע בניסיון לשמור על הסדר. מתוך ייאוש, קניתי את ספרה של מארי קונדו וקיוויתי שזה יעזור. אחרי הכל, הלל הזקן אמר, "מרבה נכסים, מרבה דאגה" (פרקי אבות ב, ח). רבים מרעיונותיה היו מוזרים, אולם יישמתי את כולם. קונדו מציעה לעשות סדר לפי קטגוריות. מיינו את כל החפצים שלכם לפי סוג, השליכו אותם על הרצפה, ואז הרימו אותם אחד אחד, ושאלו את עצמכם אם הם "מעוררים שמחה". אם החפץ מסב לכם אושר, הוא נשאר. אם הוא לא מעורר בכם שום רגש או אף גורם לאומללות, אז הוא מושלך לערימת החפצים למסירה.

כשראיתי את החפצים שלנו בערמות ענקיות ומבולגנות על הרצפה, זה היה הלם שגרם לי להבין כמה דברים מיותרים יש לכולנו - וכמה מעטים הדברים שבאמת מסבים לנו אושר.

יש אנשים שציינו כי חלק מהרעיונות המוזרים ביותר של מארי קונדו, בעיקר זה שבו מדברים אל החפצים שלנו, מקורם אולי מדת השינטו שבה היא מאמינה. אולם לא ראיתי שום דבר בקשר לדת בספרה, ומצאתי שעצתה זו הנשמעת מוזרה - להודות לפריטים שאנו כבר לא חפצים בהם – היא דווקא משחררת, ועזרה לי להרגיש פחות רע לגבי מסירת החפצים. "תודה על שירותיך!" אמרתי בעליצות לז'קט שכבר לא רציתי. "שימחת אותי כשמצאתי אותך בסייל!" אמרתי, כשהתבוננתי בחצאית שמעולם לא לבשתי. המחשבה על כל פריט באופן הזה הקלה עליי להכיר בעובדה שעבור חלק מהחפצים, הגיע הזמן לומר שלום.

קונדו מתארת כיצד לקוחותיה מוסרים עשרות או אפילו מאות שקיות של חפצים, ובמהרה גם לי היו כמויות לא מבוטלות של שקיות אשפה מלאות בחפצים לא רצויים, הרבה מעבר למה שאי פעם תיארתי לעצמי. לראשונה מזה שנים יכולתי לראות את החלק הפנימי של הארונות והתפנה מקום על מדפי הספרים - במקום בו נדחסו בעבר צעצועים, ספרים, וניירות ושאר דברים. לא התגעגענו לאף אחד מהפריטים הרבים שמסרנו. במקום זאת, הרגשתי קלה יותר, פחות נושאת על כתפיי את משקל החפצים הממלאים כל מרחב אפשרי בבית.

התקשרתי לעמותה כדי לתרום הכל וביום המיועד הוצאתי הכל החוצה. "אתם עוברים דירה?" שאלה שכנה שעברה במקום, כשהיא בוחנת את עשרות התיקים והשקיות שהיו בחוץ. לא, הסברתי, אולם משהו זז בתוכי. בעלי ואני שוחחנו פעמים רבות על מעבר דירה לשכונה אחרת, שם יהיו יותר יהודים, שם לילדינו יהיו יותר חברים ושם הרגשנו שיהיו לנו יותר הזדמנויות לחיות את החיים המסורתיים שרצינו. דברים רבים עיכבו אותנו: לעבור דירה זה המון עבודה, ולא יכולנו לדמיין את עצמנו מעמיסים את כל חפצינו למשאית הובלה. כמו כן, רוב הבתים בשכונה עליה חשבנו היו קטנים יותר. כעת, כשהתבוננתי בכל החפצים שמסרנו, תהיתי - אולי התהליך של מעבר דירה לא יהיה כל כך קשה אחרי הכל.

לאחר מספר חודשים שבהם השתמשתי בספר סוד הקסם היפני, עברנו דירה. ביתנו החדש קטן יותר מהקודם, אולם זה בסדר. כבר אין לנו חפצים שדחוסים בתוך כל ארון או נערמים על כל מדף אפשרי.

היהדות מכירה מימים ימימה בעובדה שהאושר נובע מעשייה ומקשרים בינאישיים, לא מחפצים. לאחר שאנו מספקים את הצרכים הבסיסיים שלנו במזון ומחסה, חפצים נוספים למעשה שולטים בנו, ולא להיפך. רבים מחכמי ישראל הדגולים ביותר בימינו היו ידועים לא רק בלמדנותם ובמעשיהם הנדיבים, אלא גם בצורת החיים שלהם, שהייתה צנועה בצורה קיצונית. הרב ישראל מאיר כגן (1838-1933), הידוע בשם ה"חפץ חיים", חי בעיירה ראדין בפולין. יום אחד, איש עסקים שמצא את עצמו בראדין החליט לבקר את הרב הדגול.

הוא הקיש על דלתו של הרב והופתע עם כניסתו לגלות שכמעט ולא היו לרב רהיטים או חפצי נוי. "איפה הרהיטים שלך?" פלט איש העסקים ההמום. ה"חפץ חיים" רק התבונן באיש העסקים ושאלה, "ואיפה הרהיטים שלך?"

"אני בנסיעה", השיב איש העסקים. "אני רק עובר אורח כאן".

"גם אני רק עובר אורח", השיב הרב.

לא כולנו יכולים לחיות באותה רמה נשגבת שהציב ה"חפץ חיים", שהתנער מכל החפצים הלא נחוצים, אולם הרף שהציב הוא משהו שכולנו יכולים לשאוף אליו. כולנו נמצאים כאן לזמן קצר בלבד. האם אנחנו באמת צריכים את כל החפצים האלה?

סדר וניקיון יכולים להעניק לנו את המרחב המנטלי והפיזי להתחיל לחשוב על מה יותר חשוב לנו בחיים. אני לא יכולה להבטיח שזה יעבוד לכולם, אבל זה ללא ספק שינה את חיי המשפחה שלנו.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן