רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

על מעשים קטנים שבכל יום

כ״ד בשבט ה׳תשע״ט כ״ד בשבט ה׳תשע״ט 30/01/2019 | מאת רחל זיכרמן

על צלילה במעמקי המשפטים, ושותפות עם הבורא

בחופשת חורף האחרונה היינו בעיר השמש, הדגים והצוללנים. אילת. כשישבנו על שפת הים, הגיעה קבוצת מתלמדים עם מדריך. לפני כניסתם למים הם קיבלו תדרוך מדוקדק ומפורט. בין השאר, אמר להם המדריך: אם אתם רוצים לשמור על הריאות שלכם שלא תתפוצצנה, זכרו!, עליכם לעלות בקצב של בועות האויר היוצאות מגופכם. עליה בקצב מהיר יותר גורמת לפיצוץ הריאות.

הם צללו, ואני צללתי עם המשפט שאמר המדריך. החיים שלנו דינאמים, שוצפים, גועשים. למי יש זמן לתת את הדעת לקצב העליה מהמים? מי שת ליבו לשינויים ותמורות רוחניים? אנחנו צפים על פני הגלים, נתונים לחסדי הרוח.

בפרשה הקודמת, פרשת יתרו, היינו עדים להופעה רוחנית אדירה ונדירה: ראינו את הקולות ושמענו את הברקים. התכוננו והתקדשנו. ובדיוק לאחר רגעי הקדושה וההתעלות, מגיעה לה פרשת משפטים. פרשה שנראית לנו שייכת לפקולטה באוניברסיטה ללימודים גבוהים. פרשה השייכת לאנשים שעסוקים בפרטים הקטנים של עולם המעשה.
כיצד יתכן שפרשת משפטים מגיעה כהמשך ישיר לפרשת יתרו העוסקת בפסגת הרוחניות של העם היהודי? האין זאת עליה מהירה מידי מעמקי המים הרוחניים לחיי המעשה? מדוע לא ניתנה לנו הזדמנות להשתעשע בעומק הרוחני של מתן תורה, במשך עוד פרשה אחת או שתיים?

עבור בורא עולם, אינטימיות ואהבה הן לא רק בהצעת נישואין רומנטית למרגלות הר סיני, אלא הליכה יד ביד עימו. איך? על ידי קשר קרוב אליו, יום יומי.

בורא עולם רוצה, שנתחבר למצוותיו ולעבודתנו בעולם הזה, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" – רש"י שם: "כל מקום שנא' אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". פרשת המשפטים היא המשך ישיר של צלילה ברוחניות לאחר קבלת עשרת הדיברות. אף המשפטים, נאמרו בסיני.

בורא עולם רוצה, שנתחבר למצוותיו ולעבודתנו בעולם הזה, שווה בשווה. הוא ואנחנו אנחנו והוא. חצי חצי בדיוק. אך מי יכול להעיד על עצמו שהוא חולק את חייו במשותף עם האלוקים? ומהיכן הנחת היסוד שעלינו לחיות חיי שיתוף?

וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ (שמות, כ"ד, ה'-ח'). משה רבנו בונה מזבח וזובח זבחים. מה הוא עושה עם הדם? חציו שייך לקדוש ברוך הוא, וחציו שייך לעם ישראל. את הדם השייך להשם, הוא מתיז על העם, ואת הדם השייך לישראל הוא זרק על המזבח. מי חילק את הדם, וכיצד ניתן לחלק נוזלים בדיוק שווה בשווה, ומהו הרעיון של חיי השיתוף?

מביא מדרש רבא: רבי יהודה אמר הדם נחלק מאליו. רבי נתן אומר נשתנה מראהו, חציו שחור וחציו אדום. בר קפרא אומר, מלאך ירד בדמותו של משה, וחלקו. רבי יצחק אומר, בת קול יצאה מהר חורב והכריזה על כמות הדם. אמר רבי ישמעאל שמשה ידע איפה זה בדיוק חצי.

נמצאנו למדים, שהאלוקים, ישראל, והתורה, הם בעצם אחד. הם מורכבים מחצי חצי מדוייק. הרגשת השותפות והשייכות האבסולוטית לריבונו של עולם מניעה אותנו להתקרב אליו וליצור מערכת יחסים אתו, שהיא בעצם מטרת חיינו פה בעולם הזה.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן