שבת בבוקר, בית כנסת "בית יעקב", באטלנטה, ג'ורג'יה. הרב אילן פלדמן עולה לדוכן בסוף התפילה לשאת דרשה. החברים בקהילה שבה התארחתי הסבירו לי שכדאי להטות אוזן, מדובר בנואם־אמן. אז הקשבתי.

"בתורה אנחנו מקבלים תמיד ציווי 'לשמור את השבת'.

רק שבת אחת, את השבת הקרובה. לא כתוב בתורה 'ושמרתם את השבתות'. צריך להתייחס לכל שבת מחדש כאל מתנה שמקבלים בפעם הראשונה. אל תהיו רובוטים, אומר לנו משה. אנחנו לא סתם שמים שוב את הפלטה והולכים לבית הכנסת, אלא מקבלים על עצמנו בכל פעם את המחויבות הזו מההתחלה.

"הרבה פעמים בחיים אנחנו עובדים על אוטומט. זו הייתה הגישה של פרעה לעולם הרוח. הכל קבוע מראש, הכל סטטי. לכן משה אומר לו בפרשת בֹא משפט חשוב מאוד: 'ואנחנו לא נדע מה נעבוד את השם עד בואנו שמה'. פרעה, אנחנו לא כמוך. אנחנו פתוחים לחידוש, לרוחניות, אנחנו רוצים לצאת למסע ולא יודעים מראש לאן השם יוביל אותנו.

"אמרתי פעם את הרעיון הזה לפני קבוצת צעירים לא דתיים, ואחד מהם ניגש אליי ואמר: הרב, אתה חושב שצריך להתייחס לכל שבת בנפרד? עכשיו דצמבר, ויש לנו חתונה משפחתית ביוני, בשבת בצהריים. אני חייב להגיע, וזה כרוך בחילול שבת. אז החלטתי שאין טעם לנסות לשמור שבת מעכשיו, כי ממילא ביוני אני אחלל שבת. לפי הגישה שלך אני צריך לשמור כל שבת בנפרד. נכון, אמרתי לו. תתחיל. תתחיל ותראה שאתה משתנה, שאתה מתפתח. לך תדע לאן תגיע. אתה יוצא למסע שבו אתה לא יודע הכל מראש. מי יודע איפה תהיה ביוני.

"אני אומר את זה גם לעצמי: למה אני כל כך מקובע? למה אני לא פתוח לחוויות חדשות, שהן כמובן במסגרת ההלכה והתורה? אם נחיה חיים שבהם הכל כתוב ומתוכנן וידוע מראש, מעכשיו ועד יום מותנו, עדיף למות כבר עכשיו".

מתוף הטור השבועי ב"ידיעות אחרונת".