משבר גיל העמידה הגברי ידוע בתופעות המאפיינות אותו: החלפת המכונית, החלפת מישרה, החלפת האישה... בדגמים חדישים יותר. דברים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם הנכון והמוסרי. אבל אבא שלי, כנראה, ראה משהו אחר כשהציץ אל המשך פרוזדור חייו.
לא היה קל לגדול עם אבא שלי. מאז שהחלה ההתמחות הרפואית שלו, נשארנו אחיי ואני כמעט ללא נוכחותו של אב. משום מה, תמיד נראה כאילו בית החולים צריך אותו מאוד, בדיוק כשאנחנו היינו צריכים אותו. הוא היה עובד במשך ערבים ארוכים, הרחק מהבית, וכל הריטואלים של שעת השינה וחיבוקי לילה טוב, נותרו בתחום אחריותה הבלעדי של אמא. עם התקדמותה של הקריירה שלו והפיכתו לקרדיולוג ידוע, תמיד החווירו צרכינו הילדותיים והטריוויאליים, אל מול עצה מצילת-חיים שמישהו אחר ביקש ממנו.
תחביביו המגוונים התחרו אף הם על תשומת לבו. אבא שלי היה מומחה כמעט בכל דבר, מהיסטוריה קדומה ועד לטכנולוגיה מודרנית. בעולם הרחב התפעלו ממנו כאשר העולם הקטן שסביבו סבל בחריפות מחסרונו.
כולנו נדחסנו למכונית, שיצאה ליעד חינוכי משעמם כלשהו, ואם משהו השתבש – זהירות!
גם כשהוא כבר היה בסביבה, זה לא היה בדיוק נעים כל כך. הוא היה מותש מהימים הארוכים במרפאה ובבית החולים, הפתיל שלו נהיה קצר, והרבה פעמים היו עצביו מתלקחים מהפרת משמעת קלה.
הוא היה מטופח מכדי להיות איש משפחה, אך גם עמד בתוקף על טיולים משפחתיים בימי החופש שהיו לו... אולי זאת הייתה הדרך שלו לשכך את רגשות האשמה שהוא לא נמצא איתנו יותר. כמה חששנו מהטיולים האלה! כולנו נדחסנו למכונית, שיצאה ליעד חינוכי משעמם כלשהו, ואם משהו השתבש – זהירות!
כדי להיות הוגנת, אני חייבת להדגיש שהילדות שלי הייתה מאושרת ביסודה. הוריי היו מאושרים יחד, אמא שלי הייתה סופר-אמא, אחיי הגנו בחירוף נפש על אחותם, וכולנו התרגלנו להיעדרו של אבא. היו לנו גם זמנים נפלאים יחד, כמשפחה, שלא תובלו בהתפרצויותיו של אבא. אבל התבדלותו, חוסר-יציבותו ואופיו הביקורתי של אבא, האפילו במידה מסוימת על טבעה המאושר של משפחתנו.
אני חושבת שהוא חש בצורך לשינוי איפשהו בסביבות יום ההולדת הארבעים שלו. התחלתי לראות ספרי כיס לעבודה עצמית על השידה שלו (ותאמינו לי שלא נראה היה שהם מועילים). בתור נערה-יודעת-כל, בזתי למחשבה שאדם מסוגל לשנות את טבעו בשלב מאוחר כל כך.
אבל טעיתי.
באופן מדהים וכל כך בלתי צפוי, ניתב אבא שלי את "משבר גיל העמידה" שלו כזמן לנטוש את חוסר הבשלות באישיותו לטובת העבודה הקשה של התבוננות פנימית, ולהניח לשמש לרפאו אט אט. זה לא קרה בִּן לילה, אבל לאט לאט התחלנו כולנו להבחין בשינוי, שבסופו של דבר התעצב לשינוי מוחלט.
אבא מעולם לא היה חבר בבית כנסת, לכן הופתענו כל כך כשהוא החליט לעבור דירה, מתוך מטרה יחידה - לגור קרוב לבית כנסת. הוא היה אז בן 50.
לאף אחד לא קל לעזוב מאחור חברים וכל מה שהתרגלת אליו במשך 30 שנה, שלא לדבר על זה שאבא שלי היה מכור להרגלים. אבל הוא עשה את זה. הוא התחיל להשתתף בשיעורים, ונפגש בקביעות עם הרב, אשר לו הוא רכש כבוד עמוק.
והאישיות שלו השתנתה יחד איתו. הזעם שאפיין אותו כל כך בעבר התמתן ואז חדל לגמרי, כאילו נבנה סכר שבלם את התפרצויותיו. בהתחלה יכולנו לראות איך הוא עובר דרך שלבים של בלימה והתאפקות, אבל אחרי כמה שנים זה הפך להיות טבע שני שלו, ואפשר היה לומר שהמאבק נמצא כבר מאחוריו. אבא שלי קיצץ את שעות העבודה שלו במרפאה, בילה יותר זמן בבית עם ילדיו ונכדיו. ואנחנו בחרנו לגור בקרבת מקום כדי ליהנות מחברתו.
במקום הביקורתיות באו שבחים, שנשפכים מהפה שלו כמו גודש של יהלומים
במקום לשבת מדוכדך ליד שולחן השבת, התחיל אבא למסור רעיונות תורניים. הוא התחיל לעבוד למען הקהילה, לתרום ולהשתמש בכישוריו הרבים כדי לעזור לבנות את הקהילה במקום מגורינו.
במקום הביקורתיות באו שבחים, שנשפכו מהפה שלו כמו גודש של יהלומים. הוא החמיא על כישוריי בתור אם, רעייה והטוב מכל - כבת.
בבר מצווה שחגגנו לא מזמן לבן שלי, כרעה אישיותי, המתונה בדרך כלל, תחת לחץ החוויה. לא הזמנתי מספיק כוסות, ודאגתי שמא האורחים המתרוצצים יהיו צמאים. הייתי נסערת במיוחד, מנסה בטירוף לחשוב מה לעשות. אבא שלי ניגש אליי והניח את ידיו על כתפיי.
"דבי", הוא אמר ברכות. "קצת פרופורציה. זה יהיה בסדר. אני אשיג כוסות. זה יעבור. אני רוצה שתיהני. בואי לא נילחץ מהדברים הקטנים." הייתי מוכרחה להתפעל ממהפך האישיות באדם, שבעבר היה יורד מהפסים אם מישהו שכח לכבות אור כשיצא מהחדר.
וכשתביעה משפטית איימה על כל נכסיו, אבא שלי שמר על שיווי המשקל לאורך כל התהליך המשפטי. אף פעם לא ראינו אותו נלחץ שוב, אפילו מהדברים הגדולים.
אולי הייתי צריכה להיות המומה מהמהפך של אבא שלי, אבל לא היה קשה להתרגל אליו. ככל שהיהדות הפכה להיות חלק ממשי יותר בחייו, כפי שקרה גם בחיים האישיים שלי, נראה היה לי שהוא יישם את תפיסת התורה בנושא הכוח להשתנות. הרמב"ם אומר שלכל אדם יש פוטנציאל להיות גדול כמו משה רבנו, אם רק יבחר לעשות זאת. בכל שנה מוצעת בפנינו ההזדמנות, בעשרת ימי התשובה, לנקות את הלוח ולהתחיל מחדש. זה לא מבצע קל, אבל אם אבא שלי יכול לעשות את זה בגיל 50, סימן שזה בהחלט אפשרי.
לא מזמן, שוחחנו אחי ואני יחד עם אבא.
"אני אוהב אתכם", אבא אמר לנו בסוף השיחה.
אחי הביט בי. "את זוכרת את התקופה בה החתול היה נמר?"
"לא", עניתי. "לא זוכרת."
"גם אני לא", הוא אמר, ושנינו צחקנו.
(19) , 15/7/2009 16:27
חבל על חיי הילדים שסבלו בילדותם מאבא כעסן, את זה יזכרו לעולם
(18) , 12/7/2009 10:51
מה הייתה המוטיבציה?
סיפור עדין ורגיש, עדיין קשה לעמוד על הנקודה שמתחילה את הדינמיקה שיוצרת את השינוי,למה? מה קרה שסידרי העדיפויות התהפכו? כנראה שזה תמון בוידוי של אבא . מעניין לשמוע מהצד שלו. את תהליך הפרידה מהכעס, וחיבוק המשפחה.
(17) סימה, 12/7/2009 04:42
כל כך פשוטומרגש...
החיים שלנו כאן כל כך קצרים ויפים אם רק נדע להנות מהם, אם רק נצליח לבחור כל פעם מחדש. אני כמאמנת אישית חוויתי וחווה כל פעם מחדש את השינוי בי ובמתאמנים שבוחרים בטוב, זה כמו להיוולד מחדש. נצלו את הרגע, עצרו החיים יפים, מותר להנות הכול בסדר....
(16) אנונימי, 11/7/2009 15:22
למה צריך דת בשביל להיות יותר טוב?
(15) רינה, 10/7/2009 08:44
השתנות
מעורר השתאות חיכיתי שנים ודבר לא קרה וההשתנות לא תוכל להגיע מכיוון הדת אצלי יש התנגדות חזקה לכול מה שקשור בדת הצליח לכם עלואי עלינו תודה על השיתופיות זה עוזר כדי לעורר תקווה לשינוי .
(14) אנונימי, 9/7/2009 09:35
התרגשתי והתמלאתי תקווה. גם לי יש סכוי להתשנות!
ידיעה חזקה בשכל. תפילות אינסופיות. ופתאם המאמר הזה שנכתב כנראה במיוחד בשביל לעודד אותי. כמה אני רוצה להתגבר על הכעסים שלי!!!כמה אני נופלת ולא מצליחה להתרומם. ואיזה טוב ה' שעדיין מאפשר לי לרצות לחזור ולממש זאת .
(13) משה ר. אזובי, 8/7/2009 10:29
כתיבה נאה לסיפור נפלא עם רוב תובנות. מאפשר התחברות ברבדים מסוימים לכותב ולנשוא.
(12) אנונימי, 8/7/2009 06:53
אני מרגישה צורך חזק לציין שנהנתי מאד מתוכן הכתבה ורמתה פרט לכך שהמסר מאד מחמם את הלב ועושה רק טוב על הנשמה שלאנשים טוב
(11) קמי, 7/7/2009 09:21
משבר הגיל משתנה מאחד לאחר
אצל בעלי ואב ילדי, משבר גיל 55 עוד לא עבר. הוא מעולם לא היה אב לילדים ולא בעל. הוא אישיות עם לב לבן וכוונות טובות שלא הצליח להוציא לפועל כמעט אף כוונה. אני כרעיה עדיין מקווה שיבוא יום ויקרה לו מה שקרה להם. אמן
(10) בן לאבא אחר, 7/7/2009 08:08
זו לא התופעה הקיימת
התופעה שיותר קיימת זה מרירות עצמית , כפיה על אחרים ויותר צעקות אני לא מספר את המקרה האישי שלי אני בשוט מכיר הרבה כאלה ואני חושב שזה לצרינו סוג של נורמה האבות הפחות מוצלחים לווא דווקא רופאים ממשיכים את חייהם על אוטומט ,עם חוסר כבוד לבת גוזם ועם ביקורת עצומה על כל מה שזז המאמר לא הביא פתרון ! למידה אישית והתפתחות אישית , זו לא הדרך צריך טיפול פסיכולוגי ,במקרה שהוא מבין שהאו לא מתנהג כראוי הוא חושב שהוא ה-מבין והוא יודע הכל זה סתם מאמר נחמד שמפיח תקווה במי המצב שלו עוד טוב בן אדם בן חמישים א"א לשנות הלוואי שכן
(9) רבקה, 6/7/2009 22:48
שמחתי מאד לקרא למרות שאצלי יותר הזדהתי עם המהפך כי אצלי בעלי פשוט החליף אישה במשבר של גיל ה40 בגד והפך לאדם ממש רשע חבל שילדיי לא מבינים זאת אני כותבת בכדי שידעו שלגברים יש משבר על מנת שכל אישה תדע איך לקבלו ולכוון זאת אם אפשר לנתיב חיובי
(8) אנונימי, 6/7/2009 17:52
אבא שהשתנה
לא היהדות שינתה אותו. רוב הגברים משתנים להיות יותר משפחתיים והופכים לחתלתולים רכים לקראת גיל 60 , תופעה ידועה ומוכרת מאד מאד. הם הופכים פתאום להיות חברותיים ומחפשים קירבה ורוחניות, כל אחד בהתאם להתעניינותו.
(7) ..., 6/7/2009 16:55
התחזקתי! מנסה כל כך להשתנות להפוך לאדם רגוע וטוב יותר סבלני עם הילדים. למדתי מהמאר שלא רק שאפשר -אםשר ם שהילדים שחוו והכירו תקופות קשות יותר ידעו לפרגן על השינוי ולהשאר איתנו
(6) משה, 6/7/2009 16:05
מעורר הערכה- דבי מעניין איך אבא שלך היה מתאר את מה שעבר ואיך
התקוה
(5) קטי, 6/7/2009 12:55
מאמר מעצים
אהבתי. ועל זה נאמר "אין דבר העומד בפני הרצון" ולא משנה באיזה גיל.
(4) אפרת לוי, 6/7/2009 12:38
שיפור האישיות הוא עבודת חיים...
בתור אימא ל-2 ילדים קטנים אני רואה כמה חשובה ההתבוננות הפנימית הזו לצורך שיפור ותיקון האישיות, ועד כמה חשוב לערוך אותה מה שיותר מוקדם על מנת להיות שלם עם עצמך ועם הסובב אותך. לא בכדי אמר מי שאמר, שקל יותר לללמוד את כל הגמרא כמה פעמים לעומת שבירת המידות... שיהיה בהצלחה לכולנו!!!
(3) יעל, 5/7/2009 13:48
ממש מעודד לקרוא
זה אומר שכל אחד יכל לשנות דברים הטבועים בו. אבל הידיעה שאנחנו צריכים לשנות היא ההתחלה. ממש אהבתי התעודדתי והתחזקתי.
(2) , 5/7/2009 11:58
מאמר יפה מאוד
אהבתי תודה על השיתוף
(1) אחד ממשבר גיל הארבעים, 5/7/2009 11:57
מאמר מעודד
אולי יש לי עוד סיכוי...