רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

וצריך להמשיך ללכת

ט׳ במרחשוון ה׳תשע״ט ט׳ במרחשוון ה׳תשע״ט 18/10/2018 | מאת יהודית דיקמן

לפעמים אנחנו מתחילים להתניע, אבל בעלייה הראשונה, בחמסין הראשון, אנחנו מתיישבים בחרן. ונתקעים...

היה זה פרי של מסע מחשבתי מפרך, גדוש סבל וייסורים, עמוס שאלות ומאבקי נפש, שבסופו גובשה סופית השקפת עולמו.
והדברים נאמרו בראש חוצות והביכו אנשים לא מעטים.
הדובר לקח את מלוא האחריות, ואמות הסיפים נעו.
הדברים ניתצו מסורות ומיתוסים שיצרו הדורות שקדמו לו, השמועות הגיעו לחלונות הגבוהים, ושם הבינו את משמעותם, ומאוד לא אהבו אותם, חזו את הגלים שיווצרו, והבינו את הסכנה שהם מבשרים ליציבות הממשל.
והדובר נתפס.
לא קשה היה למצוא אותו, הוא לא ירד למחתרת, הוא לא התחבא תחת שם ספרותי.
דינו הוכרע: מוות בשריפה, ככה יעשה המלך לכופרים.
רק נס יציל אותו מגזר הדין שריחף על ראשו, ונס אכן קרה.

האירוע המזעזע, זיעזע את אביו, ופתאום נפקחו עיניו, והוא הבין כי לא נכון היה לשבת בארץ הזו, הטועה, והתועה, שמלכהּ העריץ הצליח לכפות את האג'נדה שלו על כל נתיניו, בחלקת לשונו, וביפי מילותיו.
האג'נדה ששרתה אותו, והאדירה את שמו, וגרמה לכל לסגוד לו ולכוחו, ולחיות לפי המוסר שהמציא : עקום, מעוות ואנוכי.
לא היה זה המקום הנכון לחיות בו ולגדל משפחה.

צריך לקום וללכת.
קול פנימי גדול קרא לו לחזור הביתה.
" וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן" (בראשית, יא':31 )
ארץ כנען הייתה הארץ שנח הועיד לבנו שֵם.
מלכות שושלת חם היתה באור כשדים, שָם היתה עירם של בני נמרוד- בנו של כוש,
משושלתו של חם בן נח,
שָם הייתה הבקעה אשר "בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר" (בראשית, י':9)
שָם המגדל הגדול שבו נמרוד "גִבֹּר-צַיִד" (שם,שם) היה מולך.
מה לבניו של שֵם במקום זה?

קול פנימי גדול נבע מתרח לקום וללכת לארץ כנען, והוא יצא עם כל משפחתו במטרה מאוד ברורה, ממניעים רוחניים מאוד.
משפחה פילאית שהצליחה לצאת מתוך ההשפעות האליליות והתחילה לחתור לכיוון ארץ כנען ומה שהיא מסמלת.
אבל לא כולם הצליחו להגיע אל התחנה האחרונה והנכספת, הם הגיעו לחרן, ו...נתקעו שם.
"וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". (שם, יא':32)

גם בחרן לא ישב אברהם במנוחה, הפילוסוף הגדול שהכיר את בורא העולם ומוסרו, והחל להפיץ את משנתו ודעותיו, שהלכו וכבשו חלקים נרחבים מן האנושות. רבבות אנשים נהרו אחריו והצטרפו לאמונתו.
השפעתו ומעמדו חבקו עולם.
ולמרות זאת, ציווה עליו האלוקים – "לך לך":
לֵך, תתקדם.
אל תסתפק במקום שאליו הגעת, אל תסתפק במה שכבר עשית.
אתה צריך להתעלות מעל לעולם ומעל לעצמך;
להתעלות אפילו בשעה שאתה משתפר ולהשתפר אפילו בשעה שאתה מתעלה.
להגיע אל מימד עמוק יותר של מה שהנך באמת. להיות עסוק בחיפוש תמידי לשיפור עצמי ולשיפור עולמו של בורא העולם;

יש לנו הרבה רעיונות יפים, נעלים רוחניים, לפעמים אנחנו אפילו מתחילים להתניע, אבל בעלייה הראשונה, בחמסין הראשון, אנחנו מתיישבים בחרן.
ונתקעים...
"לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ". (שם, יב':1)

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן