כולנו רוצים חיים קלים. רוצים שהעבודה תהיה קלה, זוגיות נטולת מהמורות וקשיים, חיי חברה הזורמים על מי מנוחות. אבל מה באמת קל לעשות?

התשובה הפשוטה (והקלה) היא: לישון. שינה איננה דורשת מאמץ, פשוט לעצום עיניים ולהפליג לעולם החלומות.

אבל שינה איננה עשייה, כמובן שקל לא לעשות כלום, אבל איננו רוצים חיים מלאים בלא כלום.

אפשרות נוספת היא, שאנו רוצים לעשות מעט ולהימנע ממאמץ יתר. אבל גם עשייה כזו איננה קלה, היא אמנם מועטת, והחלק של אי העשייה הוא דבר קל מאוד, אך החלק של העשייה קשה ומכביד.

אז נכון שיש כאלו שיסתפקו בחיים של עשייה מועטת וישתדלו להשיג את כל צרכם ומבוקשם במינימום מאמץ/ מינימום עשייה, אבל האם יש דרך להפוך את העשייה עצמה לקלה?

בתורה בפרשת עקב ישנו קטע שבו מופיע הפרדוקס בצורה בולטת מאוד:

"ועתה ישראל מה ה' א-לוהיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' א-לוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום..." (דברים י, יב-יג).

הפסוק פותח בשאלה: מה בסך הכל ביקשנו? וממשיכה לפרט רשימה ארוכה שיכולה לספק לאדם עבודה לחיים שלמים ואף יותר. יראת שמים, הליכה בדרכי הא-ל, אהבת הבורא, לעבוד אותו בכל הלב ובכל הנפש, לשמור את כל המצוות (613) ...

האם זה מעט? רשימה זו איננה אתגר של מה בכך. אם כן כיצד ניתן להתייחס אליה בלשון "כי אם" – סך הכל?

אין כאן מיעוט עשייה, ולכן נראה שכוונת הכתוב היא שהעשייה עצמה היא קלה. היתכן?!

שאלת מליון הדולר

אם יציעו לנו לעבוד במשך שבוע שלם 14 שעות ביום בעבודה פיזית קשה בשמש הקופחת, כנראה שהיינו מסרבים. אבל אם בתמורה היו מציעים לנו מליון דולר, סביר להניח שהיינו קופצים על ההזדמנות. הסיבה היא בגלל שביחס לתוצאה, זו עבודה קלה!

כשמודדים מאמץ צריך שהמדידה תיעשה ביחס למטרה – לתוצאה הרצויה מהמאמץ.

עיקרון זה בא לידי ביטוי בסיפור האהבה המופלא בין יעקב ורחל.

יעקב ורחל

כשיעקב הגיע לחרן לבית דודו,לבן, הוא פגש ברחל ומיד רצה לשאת אותה לאשה. לבן, אביה של רחל, הסכים להשיא אותה ליעקב תמורת 7 שנות עבודה. יעקב קיבל את העסקה, והפסוק כותב: "ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה" (בראשית כט, כ). לכאורה תיאור איננו מציאותי, שכן בדרך כלל כשאדם מחכה בכיליון עיניים למשהו שהוא מאוד רוצה, כל רגע נדמה לו כנצח, והתחושה היא שהזמן כמעט עומד מלכת, מדוע אם כן 7 שנים היו כימים אחדים בעיני יעקב?

התשובה היא, שיעקב אכן הרגיש שהימים זוחלים כמו צב. יעקב עבד קשה, אבל המטרה היתה רחל, אותה הוא אהב בעצמה כה אדירה, שהמאמץ היה נחשב בעיניו כמו ימים אחדים, ביחס לתוצאה. 

כשהפסוק מונה את רשימת הדברים שא-לוהים רוצה שנעשה, הרשימה היא אכן ארוכה, וכדי לקיים את כל מה שכתוב בה צריך להתאמץ ולהשקיע הרבה אנרגיה. אבל הפסוק עדיין מתייחס לזה כאל "עבודה קלה" בגלל שהמטרה מצדיקה את המאמץ ומקטינה אותו.

בסוף רשימת המטלות בפסוק, מופיעות עוד שתי מילים: "לטוב לך"!

זהו המפתח להבנת הפסוק. אם כל המאמץ נעשה למען מישהו אחר, הרי שמדובר בעבודה קשה מאוד. התורה מלמדת שכל מטלות אלו מיועדות לטובת האדם שעושה אותן. אם נקיים את כל הציוויים האלו, מי שירויח מכך יהיה אנחנו בעצמנו. זו עבודה קלה!

 לסיכום, אי אפשר לעשות דבר בחיים בלי להתאמץ. מה שכן אפשר הוא לבחור את הדברים המתגמלים ביותר, כך שהמאמץ שנשקיע יהיה כדאי, וממילא גם קל!