רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

רק עוד יום אחד

י״ג בתשרי ה׳תשס״ט י״ג בתשרי ה׳תשס״ט 12/10/2008 | מאת Tzvi

כשהפגישה כל כך מתוקה, הפרידה הרבה יותר קשה.

מדרש מעניין מסביר מדוע חג הסוכות מתארך ביום נוסף, עם התוספת של שמיני עצרת – שמהווה חג בפני עצמו, על דיניו ומנהגיו. המדרש מדמה את א-לוהים למלך שבניו עומדים להיפרד ממנו, אחרי ביקור נעים, והוא מפציר בהם להישאר עוד יום אחד ואומר: "קשה עליי פרידתכם." המדרש הזה תמיד מרגש אותי ונראה לי כמו המקבילה היהודית למייל שמסתובב היום: "אם לא-לוהים היה מקרר, התמונה שלך היתה תלויה עליו."

גם אני התנסיתי הקיץ ב"קשה עליי פרידתכם" משל עצמי. בתי וחתני, שגרים בארץ, הגיעו לביקור – קצר מדי – עם הנכדים. תכנַנו לכל יום תוכנית אחת גדולה, אבל סבירה, ובשתי השבתות שבהן הם היו אצלי, הזמנו את המשפחה המורחבת. אלה היו ימים רועשים, מלאי בלגן ומאושרים – מה שהדגיש את הקונטרסט של הפרידה והפך אותה להרבה יותר כואבת.

שלושת הנכדים הקטנים יותר נופפו לנו שלום עליז בשדה התעופה, אבל בן השש התחיל לבכות והרכין את הראש, לא מסוגל להסתכל לנו בעיניים. הוא הבין שזאת לא פרידה של "להתראות בקרוב", ושהפעם הבאה תהיה כנראה רק פסח, בעוד שמונה חודשים. עד אז, התינוק כבר לא יזכור אותנו, ועם בת השנתיים, שבמשך שבועיים לא הזיזה את ידה מידי, נצטרך לערוך היכרות מחודשת.

עוצמת כאב הפרידה עומדת ביחס ישיר להנאת הפגישה.

נראה לי, שאם לא היינו מסתדרים כל כך טוב יחד, היה לנו קל יותר להיפרד. עוצמת כאב הפרידה עומדת ביחס ישיר להנאת הפגישה.

כשהם לא כאן, שיחות הטלפון שלנו נשמעות בערך ככה...

אני: "שלום מותק, זאת אמא. איך הייתה השבת?" הבת שלי: "השבת... – אוי לא. אמא אני חייבת ללכת! בנימין תעזוב את הפטיש הזה מייד!!!"

המצלמה במחשב לא הרבה יותר טובה. הבת: "מי רוצה לראות את סבתא במחשב? אוי לא. שלמה, הסיכות האלה הן לא ממתק!" כפי שהבנתם, השיחות שלנו לא ארוכות במיוחד, אבל אנחנו שומרים על קשר תמידי. בעלי ואני מרגישים שלמרות הכל, פעם בשבוע הילדים נזכרים מי אנחנו, ומדי פעם, כשהם ישנים, בתי ואני מנהלות שיחות ארוכות מלב אל לב.

במידה מסוימת, אפשר להשוות את השיחות האלה לתפילות שלי – במשך השבוע הן קצת מהירות וחפוזות, ואילו בשבתות ובחגים אני יכולה להאט. אני מודה לא-לוהים על כל הדברים הטובים בחיי ומבקשת ממנו לשמור על כולם. יש לי נקודות קשר קטנות כל השבוע, ובאירועים מיוחדים אני מצליחה לנהל שיחה אמיתית עם אבא שבשמים.

אבל חג הסוכות הוא הרבה יותר טוב משיחת טלפון - זה ביקור אמיתי. בחג הסוכות אנחנו יושבים עם א-לוהים בסוכה, בקִרבה דומה לביקור המשפחתי של בתי אצלנו. וסוף החג דומה לנסיעה לשדה התעופה, להיפרד מהילדים ומהנכדים שחוזרים לביתם הרחוק כל כך.

הרגעים הנהדרים יחד כל-כך טובים, שהפרידה כמעט בלתי נסבלת.

הרגעים הנהדרים יחד כל-כך טובים, שהפרידה כמעט בלתי נסבלת. וכך, בייחוד בסוף החג, אני נזכרת באותו מדרש. סוכות אינו שונה מהביקורים המשפחתיים האלה. אחרי הכל, א-לוהים מתגעגע אלינו כמו שאנחנו מתגעגעים לאנשים שאנחנו אוהבים.

הרמב"ם מסביר שאנחנו אמורים להתגעגע ולהשתוקק לקרבת א-לוהים, כמו שאנו מתגעגעים לאדם אהוב. וזהו רגש הדדי. אם אנחנו מבלים את סוכות בסעודות משפחתיות, שיחות ושירה יחד בסוכה, אנו יוצרים חוויות משותפות וזיכרונות מתוקים שיתנו לנו את הכוח להחזיק מעמד עד לפעם הבאה שבה נוכל להיות שוב ביחד.

שמיני עצרת. יום חג המוקדש כל כולו לפגישה הקרובה עם א-לוהים, עוד יום אחד משותף ומתוק, בלי מצוות מתווכות כגון סוכה או שופר. זוהי התחברות טהורה. קשה עליי פרידתכם, משום שהיה לנו כל כך טוב ביחד.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן