לפני כמה שנים השליך הנער האמריקאי איאן קשינג תרנגול הודו קפוא, במשקל 6 קילו, מתוך מכונית שנסעה במהירות – כחלק ממעשה משובה. העוף הקפוא פגע בשמשת החלון הקדמי של רכב שבא אחריו, ניפץ אותה וריסק את פניה של ויקטוריה רובולו - אישה מלונג איילנד. גברת ריבולו נזקקה לסדרה ארוכה וכואבת של ניתוחים, כדי לשקם ולעצב מחדש את פניה. בבית המשפט מירר קשינג בבכי בלתי נשלט, כשהתנצל בפני רובולו. הוא חזר שוב ושוב על המילים "אני מצטער", בפני נפגעת המעשה שלו.

רובולו מצידה, במקום לחפש נקמה ולדרוש את מיצוי הדין עם מי שפגע בה, ניחמה את קשינג בבית המשפט; התובע אמר שהוא מעולם לא ראה קרבן סלחן כמוה. דינו של קשינג נגזר לשישה חודשים בכלא; מה שהיה יכול להיות 25 שנה, אלמלא גילתה רובולו רחמים ומחילה, וביקשה מהשופט להקל ככל האפשר בעונשו.

היהדות מדגישה את חשיבות התשובה (מלשון שִׁיבה - חזרה), אבל מה ששוכחים הרבה פעמים להזכיר הוא, שהתשובה היא דרך דו-סטרית. התנצלות לא נחשבת לתשובה אלא אם היא כנה, נובעת מהלב ויש ביכולתה להוביל למחילה אמיתית. משמעותה של תשובה היא חידוש ושיקום מערכת יחסים שניתקה, ולא סתם שיכוך רגשות האשמה של אחד הצדדים. משמעותה של תשובה היא ריפוי פגיעה שגרמה לקרע בין הורה לילדו, בעל לאשתו, אח לאחותו, ידיד לידידו. היא מחזירה את המצב לקדמותו, במידת האפשר.

התנצלות אמיתית היא צעד נועז וקשה שמעיד על עוצמה

בגלל כמה אסכולות פסיכולוגיות, בקשת הסליחה היא לא כל כך באופנה היום. הם ניסו לסלק את "רגשות האשמה" מהלקסיקון שלנו; "עזבו אותם!" הם מייעצים. אבל באמת, כשאנחנו מסרבים להודות, החרטה פשוט נדחקת ומכרסמת מבפנים.

היהדות שמה דגש על "רגשות אשמה בריאים" – שמירה על ההרגשה שאנו טובים ביסודנו, ויחד עם זה הבנה שבמקרה הזה עשינו טעות וחטאנו.

אנשים רבים לא מתנצלים משום שהם חוששים להיראות חלשים. אבל האמת היא שהתנצלות אמיתית מעידה על עוצמה. התנצלות היא מעשה שנובע מלב רחב, משום שהיא צעד נועז וקשה, שאולי אפילו מגיע במחיר רגשי כבד. התנצלות כנה מאפשרת לשני הצדדים להמשיך הלאה, חזקים יותר ממה שהיו בלעדיה.

חרטה וצער

התנצלות נכונה צריכה לגלות גם חרטה וגם צער. צער בלי חרטה, מעיד שאין סיכוי לתיקון המעשה. התנצלות בלי צער היא חסרת תועלת.

הרבה פעמים ה'חרטה' מתעוררת מכיוון שתפסו מישהו במעשה לא טוב. אם לא היו תופסים אותו, הוא לא היה מצטער. אבל חרטה אמיתית משמעותה להצטער באמת על גרימת הצער לזולת, והבנה שהמעשה אינו ראוי מבחינה מוסרית. האדם חייב גם להפגין התחייבות לשינוי אמיתי. כי זאת בדיוק משמעותה של תשובה.

עוד בנושא רוחניות

הרמב"ם ביצירתו המונומנטאלית "משנה תורה", מתאר את שלבי התשובה: "הכרת החטא" (הודאה) ו"עזיבת החטא" (חרטה) הם תנאים הכרחיים לתשובה. האדם חייב להתוודות על העבירה בפני הא-ל, להתחרט עליה ולהתחייב לא לחזור עליה שוב. אם מישהו פגע בזולתו מבחינה פיזית או כלכלית הוא חייב לשלם לנפגע ולפצותו, וגם לבקש ממנו מחילה.

רק כשהצד הנפגע מקבל התנצלות כזאת – שהפוגע גם מתחרט על מעשיו וגם מרגיש שטעה – תיתכן מציאות של מחילה אמיתית.

מעבר לכך, ההתנצלות צריכה להגיע מתוך חרטה, ולא בליווי פירוט ארוך של תירוצים. כולנו מכירים התנצלויות על תנאי כגון: "אם מישהו נפגע ממעשיי, אני מצטער", או "מצטער שאתה מרגיש ככה", או "לא עשיתי את זה בכוונה. היה לי יום קשה ולא שמתי לב מה אני עושה. וחוץ מזה, למה אתה כזה רגיש?" התנצלויות כאלה אינן מבטאות חרטה ולכן אינן מתקנות באמת.

להתגבר 

כיום, העולם המקצועי מכיר יותר ויותר בחשיבותה של ההתנצלות. מומחים בתחום המשפט טוענים שתשובה כנה עולה על ענישה כדרך ליישוב כעס הדדי, ושהליכים משפטיים רבים מתעוררים מלכתחילה רק משום שלא הייתה התנצלות. בתי הספר לרפואה מלמדים היום את הרופאים-לעתיד להתנצל כשהם טועים, ומספר גדל והולך של עסקים מתנצלים על שיצרו בעבר מוצרים פגומים או זיהמו את הסביבה.

התנצלויות חשובות לא רק במערכות יחסים בינאישיות, אלא גם במערכות יחסים גלובליות. טורקיה לא תוכל לכונן מערכת יחסים תקינה עם ארמניה שכנתה, עד שתכיר בחלקה ברצח העם של מיליון ארמנים בין השנים
1914 ו-1923. מאותה סיבה, אי הצלחתה של ממשלת יפן להתנצל בפה מלא על פשעים שבוצעו במלחמת העולם השנייה – במיוחד נגד קוריאה וסין – גורם למדינות אלה להמשיך להתייחס אליה בחשדנות.

מצד שני, האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, יצר שינוי מהפכני במערכת היחסים הקתולית-יהודית כשביקר בישראל במרץ 2000. הוא עמד ליד הכותל המערבי והתנצל על דורות של אנטישמיות קתולית. "אנחנו נעצבים עמוקות על התנהגותם של אלה אשר במשך ההיסטוריה גרמו לבניך [עם ישראל] סבל", הצהיר האפיפיור. "על התפקיד שהיה לכל אחד מאיתנו, בהתנהגותו, בעוול הזה, ובהשחרת פניה של הכנסייה, אנחנו מבקשים בהכנעה מחילה."

הצד הנפגע צריך לשתף פעולה, כדי להשיב את השלום על כנו

חשוב להוסיף, שהצד הנפגע צריך לשתף פעולה, כדי להשיב את השלום על כנו. אם מישהו מבקש סליחה, קבלו את התנצלותו. זה אמנם קשה, אבל עבדו את רגשותיכם והביאו את עצמכם למחילה. אל תשאירו את זה תלוי להם מעל לראש. שחררו אותם מהעול ותנו להם להמשיך הלאה. למעשה, על פי היהדות, חייבים לנסות לבקש סליחה שלוש פעמים. אחר כך, אם ההתנצלות (הראויה, הכנה והמושקעת) בכל זאת לא התקבלה, זאת הופכת להיות "הבעיה" של הצד השני.

ללמוד לסלוח זאת טכניקה שעוזרת לרומם את האושר ארוך-הטווח של האדם. מחקרים מעידים שבעיות רבות הקשורות לבריאות הנפש, כמו לחץ נפשי ואפילו חולי פיזי, נגרמים מכעסים ומתאוות-נקם.

אז היום, נסו לחשוב על מישהו שאולי נהגתם בו לא כשורה. אפילו אם גם הצד השני קצת אשם, התקשרו אליו. "איזהו גיבור שבגיבורים?" שואל המדרש, ועונה "מי שעושה שונאו אוהבו."