האיש שישב לפני באוטובוס כנראה היה לא נורמלי, הוא כל הזמן עשה פרצופים ומחה כפיים והזיז את הראש מצד לצד – אהה, שכחתי לומר שאחרי כמה דקות ראיתי שיושב על ידו ילד קטן.

השכנה שלי נראית אמא ממש רעה, אתמול שמעתי אותה צועקת על הבן שלה ומאוד כועסת עליו – אהה, שכחתי לומר שאחר-כך נודע לי שהוא ניסה לטפס את החלון וכמעט נפל למטה.

אחד העובדים אצלנו במשרד כזה קמצן. אספנו כסף למתנה משותפת למזכירה שנולדה לה בת, והוא לא השתתף – אהה, שכחתי לציין כי לאחר כמה ימים נודע לנו שהוא מאוד לחוץ כלכלית כי אחד הילדים שלו חולה והוא נאלץ לקנות תרופה יקרה וחדשנית בארצות הברית בכדי לשפר את מצבו.

כמה קל לדון אחרים לכף חובה. כמה קל לדעת במקומם מה היה נכון עבורם לעשות. שמעתי פעם אדם חכם שקרא לתופעה הזו "הקלות הבלתי נסבלת של השפיטה".

ההוא לא נורמלי, וההיא קמצנית, וההוא אבא גרוע, ואין סוף לרשימה... והכל וודאי, נכון שריר וקיים. כמה קל לנו לגזור את גזר דינם של אחרים. כמה בטוחים אנו מרגישים בעצמנו. אך יש דבר אחד שאנו לא לוקחים בחשבון – ברוב המקרים, אין לנו את התמונה השלימה. פשוט אין לנו את כל הנתונים שיכולים להפוך את הקערה על פיה ולשנות את ההקשר ועקב כך גם את המסקנה המתבקשת.

לכן, בפעם הבאה שאנו באים לתת למישהו מחמאה בצורת שם התואר 'קמצן' או 'הורה גרוע' בואו נחכה רגע ונזכור כי לא תמיד אנו רואים את התמונה השלימה.

בואו ננסה פשוט לדון לכף זכות.