רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

בהלת הזהב הלבן

כ״א באדר ב׳ ה׳תשע״ד כ״א באדר ב׳ ה׳תשע״ד 23/03/2014 | מאת חיה אילון

האם עבודה היא רק פרנסה או גם מעמד? מרי, הפיליפינית של סבתי, מתקשה להבין איך המקצוע הבזוי ביותר, גידול אורז, זוכה פתאום לעדנה, במדינה אותה עזבה לפני כמה שנים.

מרי, הפיליפינית של סבתי, ישבה בסלון העתיק ועיניה בלעו בשקיקה את החדשות מערימת עיתונים באנגלית. היא התקשתה להאמין למראה עיניה, התמונות שליוו את בהלת האורז שעלתה לכותרות היוו את הפתעת חייה, שוב ושוב הביטה על איכרים צהובי העור ששבים לשדות האורז הנטושים ומעבדים אותם בחיפזון ובבהלה, המזכירה את בהלת הזהב בקליפורניה בראשית ימי המתיישבים עם גילוי מרבצי זהב.

אם עבורי אורז מסמל תבשיל קל ובריא שאפשר להכין אותו במהירות של ג'אנק-פוד, אצל מרי האורז מסמל את העבדות בהתגלמותה.

"אם לא תלמד תצטרך לעבוד בשדות האורז", גוער האב, חקלאי פיליפני בבנו המנסה להתחמק מהכנת שיעורי הבית. "פרא אדם שכמוך, לא תמצא אף עבודה חוץ מגידול אורז", גוערת האם בבנה השובב.

היא נזכרת בטרסות האורז, באדמה הבוצנית בה עומדים האיכרים כפופים שעות ארוכות בשמש הקופחת מדשדשים במים כשפלגי זיעה ניגרים מפניהם. העבודה קשה, לא רווחית ולא מכובדת, ואם רק יכלו היו עוברים לענף התיירות או שהיו מהגרים לארצות רחוקות ועובדים שם בכל עבודה, כי אף עבודה לא תהיה כה מפרכת ומייגעת כמו גידול אורז.

מרי עזבה חמישה ילדים ובהם בת קטנה בת שנתיים, ויצאה לשנים ארוכת של עבודה בניכר, כדי להבטיח את עתידם של ילדיה - לממן להם לימודים גבוהים ולתת להם מקצוע טוב לחיים, כדי שלא יאלצו לשרוף את ימיהם בחוות האורז המשפחתית, בעבודה קשה ששכרה אינו בצידה.

"העולם השתגע, האנשים השתגעו", היא מלמלת שוב ושוב

כמו שמטעי הכותנה סמלו את העבדות עבור השחורים בארצות הברית, מסמל האורז את העבדות בעיניה של מרי. היא מתקשה לעכל את התמונות העליזות של המוני תושבים הנוטשים את חיי העיר הנוחים ושבים לכפרים הנטושים, שם הם מעבדים בהתלהבות רבה את שדות האורז הנטושים.

"העולם השתגע, האנשים השתגעו", היא מלמלת שוב ושוב ופוכרת את ידיה.

בעלה האיכר כבר התקשר לספר על התושבים בערים הגדולות, העומדים שעות ארוכות בתורים אינסופיים וממתינים בסבלנות למנה זעומה של אורז מסובסד. בימים האחרונים ה"מניות" שלו עלו פלאים, ומאיכר חסר מקצוע המחזיק בחווה משפחתית עלובה הוא נהיה מגדל אורז. מגדל הוא בחוותו את אותו זהב לבן שמחירו בבורסות העולם מזנק משבוע לשבוע בקצב מטורף. אם פעם ראה את העתיד בהגירה לחו"ל, היום העתיד זורח על שדות האורז הבוצניים הממלאים את בנאו – עיירה עתיקה במחוז איפוגאו בפילפינים.

עבודה או מעמד?

אני מביטה על מרי, רואה את תדהמתה וחושבת על עצמנו, כיצד אנו רואים במקצוע סמל וסטאטוס. עד כמה אנו מעריכים אנשים לפי המקצוע שלהם, ואיך תפקידים ומשרות מעוררות הערצה יכולת בין לילה לאבד את כל ערכם בעינינו, לעומת עבודות בהם ראינו בזבוז זמן ופחיתות כבוד ההופכות פתאום למשרות מכובדות של ממש.

בעבר חוויתי זאת על בשרי, כששאפתי לפתח קריירה בתחום ההיי-טק וחלמתי להפוך למתכנתת בכירה. באותם ימים הייתה בועת ההייטק בשיא זוהרה ומתכנת בכיר היה שם נרדף לאדם מסודר כלכלית. בדיוק כשסיימתי את הלימודים התנפצה בועת ההיי-טק, חברות סטארט-אפ שצצו כפטריות אחר הגשם נסגרו כמטריות אחר הגשם, ומתכנתי מחשבים בעלי רקורד של שנים וניסיון עשיר בפרויקטים כבדים, חיזרו נואשות אחר כל בדל של פיסת עבודה בתנאי שכר ירודים.

פתאום הפך דף הדיפלומה העבה והמוזהב עליו עבדתי כה קשה, לנייר שלא יצלח למאומה

כשניסיתי להתקבל לעבודה בבית תוכנה גדול, אמרו לי שיש להם כבר ארבע מתכנתות מתחילות כמוני שעובדות אצלם ללא תשלום, ושאפילו משלמות בעצמן על הנסיעות מתוך תקווה שבעתיד יצליחו איכשהו להשתחל לעבודה במקום. פתאום הפך דף הדיפלומה העבה והמוזהב עליו עבדתי כה קשה, לנייר שלא יצלח למאומה.

לעומת זאת תרזה, השכנה המבוגרת שלי, שעבדה שנים ארוכות בתחום של חינוך מיוחד זכתה לעדנה, כשהתחילה לעבוד בתחום שנחשב בזמן לימודיה, לפני שנים רבות, למקצוע אומלל ונחות:

"למה לך לעבוד עם ילדים פגועים כשאת יכולה לעבוד עם ילדים בריאים ונורמליים?" תהו הכל לפשר בחירתה.

במו אוזני שמעתי את אחותה נאנחת בייאוש לאחר שהתקשרה למוסד בו עבדה תרזה: "רק לשמוע את הקולות המפחידים של הטיפוסים ששוהים שם, איך תרזה מסוגלת לעבוד במוסד הנורא הזה".

היום לאן שתרזה זזה מלוות אותה להקות של סטודנטיות ושותות בצמא את שיטות העבודה המדהימות שלה, שפתחה במהלך שנות עבודתה הרבות בעבודה מול ילדים פגועים.

בעידן הקרייריסטי והטכנולוגי שלנו, אנו נוטים לבחור במקצוע לפי היוקרה האופפת אותו, כמו שאנו נוטים להעריך אנשים בגלל המקצוע שרכשו או המקום בו הם עובדים.

מקצוע, מקום עבודה ומצב כלכלי, כל הדברים האלו הם נדנדה גדולה שפעם נוסקת למעלה ופעם מתרסקת למטה, מה שנשאר בידינו לתמיד הם הנאמנות והיושר בהם נהגנו כמעסיקים וכעובדים, העזרה שהושטנו לאנשים במסגרת תפקידנו והסיוע לנצרכים שיכלנו לתת באמצעים שעמדו לרשותנו. כל אותם מעשים וערכים שהיו נר לרגלינו יאירו את חיינו לתמיד.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן