פעם בכמה חודשים מישהו כותב מאמר על מוסר או אתיקה. הם מגנים את מצב הנוער, הם מבקרים את עולם העסקים ומשבחים תוכניות חדשות שפותחו בכל מיני אוניברסיטאות וחברות, ללימוד אמות מידה מוסריות והנחלתן המעשית.

אין לי מושג אם באמת המצב היום גרוע יותר מבעבר – האם קיים לחץ גדול יותר על האנשים? האם יש יותר פיתויים לרמות? - או שאולי אנחנו פשוט עורכים הרבה יותר מחקרים וסקרים?

במאמר האחרון שקראתי, היה למחבר פתרון לבעיה. "חינוך לקבלת החלטות אתיות חיוני להתקדמות אמיתית. תרגול, הדרכה בכיתות, סקרים, מחקרים ותשומת לב ממוקדת לנושאים האלה – כולם חשובים להגדרת התנהגות מוסרית והחדרתה בדרך שתישאר לתמיד בצעירים שלנו בפרט ובתרבות שלנו בכלל."

למרות שלכל אלה אכן יש תפקיד כלשהו, צר לי לבשר למחבר המאמר הנכבד שאני קצת יותר סקפטית.

הדברים היחידים שיכולים לשנות באמת את ההתנהגות, הן ההשלכות המעשיות.

תרגול הוא דבר מעניין, משחקי סימולציה יכולים להיות מהנים, סקרים ומחקרים יוכלו לספק לנו מידע ותובנות, אבל כפי שהתורה ורוב הפסיכולוגים ההתנהגותיים יודעים, הדברים היחידים שיכולים לשנות באמת את ההתנהגות, הן ההשלכות המעשיות.

אם התנהגות בלתי מוסרית אינה גוררת שום תוצאות שליליות, אז כל התרגולים הכיתתיים בעולם, כל הדיונים העסקיים והפעולות לחיזוק אחדות ואמון קבוצתיים, לא יימְנעו התנהגות בלתי ראויה. ומעבר לכך, אם לרמאות או לגניבה יש גם רווח ניכר לעין, אז ההתנהגות עלולה לזכות אפילו לעידוד מהחברה.

אם נדבר במילים פשוטות, המחסום החזק ביותר לבלימת התנהגות בלתי מוסרית הוא הפחד שמא ייתפסו אותך. תחום ההרתעה הזה מתקדם כל הזמן, פקחים, חוקים, עסקנים עם שאיפות פוליטיות... – כל אלה חוברים יחד כדי ליצור פיקוח הדוק יותר על השוק ולהותיר פחות מקום להתנהגויות מניפולטיביות.

אבל הצלחה אמיתית תושג אך ורק כשהסיכונים יהיו גדולים יותר ואולי אפילו אישיים יותר. אכפת לנו מהשם שלנו. אכפת לנו מתדמית האישית שאנחנו משאירים לילדינו. שווה לסכן את אלה בשביל איזשהו רווח כלכלי?

כולנו רוצים להיות טובים. מה זה אומר? התורה מספקת לנו תובנה חשובה שמבדילה בין שני סוגי גניבה – "גזל" שנעשה באופן גלוי לאור היום, ו"גנבה" שנעשית בלילה בחשאי.

למרות שלכאורה הגזלן שעושה את מעשיו בגלוי נראה חצוף יותר, דווקא מעשיו של הגנב הלילי נחשבים לחמורים יותר. גזל לאור יום משמעותו שאתה יודע שרואים אותך ומוכן להסתכן. גניבה בלילה מעידה שאתה מפחד שיתפסו אותך – בני אדם. ובכל זאת אתה מתעלם מהצופה הכי חשוב בעולם – מעינו הצופייה של ה'.

גנב שמפחד להילכד על ידי כוחות המשטרה האנושיים לחלוטין, אבל לא אכפת לו שה' רואה אותו, נחשב לפושע הגרוע יותר.

הכרה בתוצאות מוחלטות, היא הכלי היעיל ביותר ללמד אתיקה.

כל מעשה בלתי מוסרי מלכלך את הנשמות שלנו. כל מעשה טוב מבריק ומצחצח את היהלום שבתוכנו.

כל מעשה בלתי מוסרי מלכלך את הנשמות שלנו. כל מעשה טוב מבריק ומצחצח את היהלום שבתוכנו.

לפעמים אנשים מתלוננים שהעבודה שלהם חסרת משמעות. אבל, כל משרה יכולה להיות משמעותית אם רק מנהלים אותה בצורה מוסרית. חברים לעבודה, מעסיקים, מועסקים, יכולים להתנהג בהתחשבות, לתרום מעצמם, לא לסטות מהכללים, ליצור סביבת עבודה חמה וידידותית – כל אלה התנהגויות מוסריות שמתאימות לכל אחד. המסורת היהודית מלאה בסיפורים על סנדלרים ורוכלים פשוטים שזכו לשבת ליד רבנים גדלים בעולם הבא, בגלל שחייכו ללקוחותיהם, שמרו על מאזניים מאוזנים היטב או שימחו אנשים אומללים.

לכל מעשה יש תוצאות. הן יכולות להיות חיוביות – אנחנו יכולים לשמח את לבות הסובבים אותנו, אנחנו יכולים לשפר את מצב העולם, אנחנו יכולים להתקרב לה'; או שליליות – אנחנו יכולים לאמלל את מי שעובד איתנו, אנחנו יכולים לדרדר את העולם על ידי סחטנות, הונאה או התעלמות בוטה מצורכי הזולת; ותוך כדי כך להתרחק מאוד מה'.

כולנו רוצים להיות טובים – עכשיו, בעתיד ובזיכרונם של מכרינו. לפעמים, כפי שטוען סקר בין בני נוער, הלחץ להצליח פועל נגדנו. מובן שאנחנו צריכים להגדיר מחדש מה זאת הצלחה – כמעלה מוסרית ולא כמטרה כלכלית. אבל בנוסף לאתגר הרוחני הזה, אנחנו זקוקים גם לאסטרטגיה אפקטיבית של פחד מהתוצאות. לא קריקטורה של אורות מהבהבים, אלא תחושה ממשית שבמעשינו אנחנו יכולים להביא קדושה לעצמנו ולקדש שם שמים, או ה' ירחם, להיפך. ככה דנים אותנו באמת. ואת השיעור הזה נראה לי שאפילו בני נוער מסוגלים לקלוט.