בשנת 1995, כשהייתי בת 6, לקחו אותי סבא וסבתא שלי לחגיגות פורים בתל אביב, כאשר על ידנו בדיזינגוף סנטר מחבל מתאבד פוצץ את מטען החבלה שנשא על גופו. סבתא שלי נכנסה להלם, אבל לא נפצענו. עשרים ושניים איש נהרגו באותו יום.
אף פעם לא חשבתי יותר מדי על אותו יום עד ל-12 ביולי 2005. החברה הכי טובה שלי ואני יצאנו לקניון השרון בנתניה, לקנות בלונים למסיבת יום הולדת של חברה אחרת. כשנכנסנו לקניון, נשמע פיצוץ בצד ימין מאחוריי.
התעלפתי והתעוררתי כמה שעות אחר כך, בבית החולים לניאדו, לעולם אחר. כל מה שחשתי היה כאב נורא ופחד. הייתי מלאה פצעים וכוויות מהרסיסים והכימיקלים שבפצצה. הייתי בת 16.
בן רגע הפכתי ממישהי שהייתה תמיד שמחה, מחייכת וצוחקת, לאדם שלא הכרתי. מבעד לכאב, לא יכולתי למצוא את עצמי. לא יכולתי להתחבר למשפחה שלי שאליה הייתי כל כך קרובה. לא יכולתי לסבול אף אחד לידי. הייתי אבודה.
לאחר מספר חודשים, והמון טיפולים ותהליכים כואבים, הלבישו לי חליפת לחץ. תארו לעצמכם מה זה להיות עקודה בבגד שלוחץ עליכם כל הזמן. זה היה מאוד לא נוח. וכדי לכסות אותה, הייתי צריכה ללבוש בגדים ענקיים. הרגשתי נורא וכעסתי מאוד.
יום אחד, קלטתי שהדבר הכי גרוע קרה – המחבל ניצח, הוא הרס אותי.
יום אחד, קלטתי שהדבר הכי גרוע קרה – המחבל המוסלמי-פלסטיני ניצח. הוא הרס אותי.
החלטתי, ומצאתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים בי. חייבת להיות דרך חזרה. הכרחתי את עצמי לחזור לבית הספר, למרות שלא יכולתי לשבת או להתרכז. יום אחד, אפילו עמדתי בכיתה והתחננתי אל כולם שיתייחסו אליי בבקשה כמו פעם, במקום כמו אל קורבן פיגוע.
גדלתי בבית חילוני, אבל החלטתי ללכת לבית-כנסת כל שבת. מייד, שש מחברותיי החליטו להצטרף אלי. מזה זמן שאנחנו הולכות לבית הכנסת יחד בכל ליל שבת.זה משמח אותי באופן שאני לא יכולה להסביר.
כולנו אומרות גם מזמורי תהלים כל ערב. זה הוסיף משהו לחיים של כולנו וחיבר אותנו זו לזו ולאלוקים, בדרך שלא הייתי מעלה בדעתי. אני מרגישה טוב יותר, מלאת תקווה וחזקה יותר. יש משהו בתוכי שלא היה בי לפני הפיגוע.
ניתוח בניו יורק
בשנת 2006 קרה לי דבר נהדר. זלמן אינדיג, יו"ר all4israel.org, שאל אותי אם אני מוכנה להיפגש עם מנתח פלסטי מומחה מניו יורק, ד"ר ליאונרד הופמן, שנמצא בחופשה בישראל עם משפחתו. פחדתי לקוות. הכאב מהצלקות שלי היה כל כך גרוע, שבקושי ישנתי, לא יכולתי לשבת ולא יכולתי להתרכז. הרופא בדק אותי ואמר, "אני לא יכול להבטיח לך כלום. אם אוכל לעזור לך, אתקשר."
זמן קצר אחר כך, התקשר זלמן אינדיג לביתנו, ושוחח אתי ועם אמא שלי. הוא שאל אם אנחנו מוכנות לבוא לניו-יורק לניתוח. All4Israel ישלמו את כל ההוצאות. לא יכולתי להאמין. הרגשתי כאילו נס התרחש במיוחד בשבילי.
עברתי בניו יורק שני ניתוחים וייתכן כי אצטרך לחזור לניתוחים נוספים. האנשים שפגשתי לא ביקשו ממני דבר – לא תמונה, לא עזרה באיסוף תרומות או אפילו פרסום. הם גילו אהבה אמיתית בלי תמורה. אני מרגישה שהזרים האלה רואים בי נערה מיוחדת ואוהבים אותי, ובעיניי הם נראים עכשיו כמו בני משפחה.
אני רוצה ללמוד פיזיותרפיה ולעבוד עם אנשים שנכוו.
אני רוצה לשרת בצה"ל, ואחר כך ללמוד פיזיותרפיה ולעבוד עם אנשים שנכוו. אני חושבת שאוכל לעזור להם למצוא בתוכם כוח ולהתגבר על הטיפולים הכואבים. לפני הפיגוע הייתי שמחה ואופטימית. בטח נשאר מזה איזשהו ניצוץ בתוכי שסירב לדעוך.
אני יודעת שניצחתי. אני שוב צוחקת ואני נהנית להיות עם המשפחה ועם חברים. יש בי כוח שלא הכרתי ואני יודעת שאוכל להשיג הכל.
ב-12 ביולי 2005 בנתניה, נהרגו חמישה אנשים: שתי נערות בנות גילי, רחל בן אבו ונופר הורביץ; עולה מאוקראינה בשם יוליה וולשין; אשה בת חמישים בשם אניה ליפשיץ שהייתה סבתא לנכדים; וחייל בן 21 בשם משה מאור ג'אן, שאשתו הייתה בהיריון. אני מכירה את משפחתו של משה מזה שנים. אשתו מוריה ילדה את התינוק, אז לא נראה לי שהמחבל הפלסטיני ניצח גם את משה.
אני יודעת עכשיו משהו חשוב. כאב הוא כוח – כשמשתמשים בו למצוא את האמונה ואת הכוח שבתוכנו.
(10) ה, 12/1/2014 19:52
מיוחדת ונפלאה!
ריגשת אותי עד דמעות. כל כך צעירה וכל כך חכמה וחזקה. ה' ישלח לך בריאות ויתן לך טוב ושמחה! מחזקת אותך!
(9) רחלי, 18/11/2007 21:02
בטי בטי בם
ראשית הרשי לי להוריד בפנייך את הכובעים שלי (ויש לי הרבה) סיפור יפה המוכיח שמאחורו ניצבת אישיות חזקה!המחוברת למציאות במלוא מובן המילה, אנחנו בני אנוש בסופו של דבר כולנו עוברים "חויות" מדיי יום ביום המילה חויה נישמעת כמשהו חיובי בשניה הראשונה ששומעים אותה אך היא לא בהכרח משהו חיובי...לגביי החויות הקשות בחיינו לעיתים קשה מאוד להתנתק לעיתים אנחנו חשים שהתנתקנו ואז ביום בהיר ברגע הכי לא צפוי הזיכרונות צפים...ומציפים את המחשבות ואז...אנחנו טובעיםבים מחשבות שגם אם נירצה לישחות על מנת להציל את נפשנו לא נצליח, את בטי,דוגמא טובה למישהי שנאחזה חזק בקרש ההצלה שמצאת...(כל אדם הוא אינדבדואלי כל אחד מוצא קרש אחר...)ועל כך מגיעה לך יישר כח עצום,אני בטוחה שהכח שגילית בעצמך הוא קרש הקפיצה שלך בתחומים שונים ובקשיים השונים בחיים...
הלואי ונצליח לישמור על חיוך גם בזמנים קשים...ולהרגיש התקדמות בכל יום שעובר בחיינו,בהצלחה לכולם אוהבת אותכם עם ישראל!!!
(8) אני ואני, 13/11/2007 13:07
את מקסימה.
רק מלקרוא את השורות שלך אני מתמלאת כח.
בע"ה,עם גישה כזו,את תצליחי להוציא לפועל את הניצוץ הזה,ולא רק מעצמך..
(7) שושי, 6/11/2007 17:37
יש בך את הכוח
בטי יקרה
התרגשתי לאורך כל התיעוד המצמרר
האמונה והכוח נמצאים בין השורות בכל מילה ותיאור , מציאת הכוח גם בתפילה ובאמונה באלוהים מחזקת אותנו
מאחלת לך החלמה מהירה, כי בנפש שלך לא הצליחו לפגוע, גוף הרי הוא המראה החיצוני ואנו יודעים שהפנים מקרין החוצה
היי חזקה וגבורה ואין לי ספק שתהיי מרפאה טובה בגוך ובנפש לעוד אנשים רבים
(6) מיטל, 5/11/2007 07:09
יישר כח
תודה רבה ששיתפת אותנו בסיפור חייך שמהווה
את מאבקי ההישרדות שלנו בארץ הזאת.
תיהי חזקה ואני מברכת אותך בהרבה בריאות וכח.
אני מקווה שתתגייסי לצה"ל ושיהיה לך דרך צלחה בשירות, ובעזרת השם שתצליחי בלימודי הפיזותרפיה.
שיהיה לך הרבה מוטיבציה, בריאות ואושר.
(5) , 3/11/2007 16:06
וואו
מעלף
(4) איריס, 23/10/2007 01:30
מקסים!
דבר לא יכול לעמוד מול כוחות הנפש והאמונה! חיזקי ואימצי באשר תלכי!
(3) עדי אברהם, 22/10/2007 08:02
מחבקת אותך לאן שתלכי.
שלום וברכה, עלינו ועל כל עם ישראל אמן!!!
קראתי את סיפורך בחלקו הייתי מזועוזעת ובחלקו צמרמורות השתלטו על גופי,אני מחזקת אותך ואני כל כך מתרגשת בעודי כותבת את התגובה דמעות שוטפות אותי אני ממש מלאת הערצה לאופן שבו את בוחרת לקחת את החיים ואת האמונה שיש בתוכך תמשיכי לחייך לצחוק ולהיות מאושרת כי אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך את חזקה ויש בך נפש מדהימה , עוד יותר התרשמתי שיש בך את הכח להמשיך ולראות אנשים שחוו והפעם לבוא מהצד המטפל שזוהי עבודת קודש.
חיזקי ואימצי ברכה בריאות שמחה ואמונה לך לבני משפחתך ולכל עם ישראל אמן ואמן!!!
(2) נעמה, 21/10/2007 15:08
בטי יקרה ונהדרת
תודה רבה שהעלית את הדברים על הכתב ובחרת לשתף אותנו. הזכרת לנו כמה מיוחדות נשות ישראל וכמה קשה לנצח אותנו. היי ברוכה נערה יקרה, אני מברכת אותך בהחלמה גופנית מהירה, כי בנפש את כ"כ בריאה ויכולה בדברייך לסייע לרפא אחרים.
(1) נטע, 21/10/2007 09:07
העברת בי צמרמורת ונתת בי כוח!