רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

2 מסקנות לשנה החדשה מסיפור חייו של אלי ויטני

כ״ו באלול ה׳תשס״ז כ״ו באלול ה׳תשס״ז 09/09/2007 | מאת הרב לייבי ברנהם

הוא איבד את ההזדמנות הראשונה שלו לעושר אגדי, אך הוא לא אמר נואש והמשיך הלאה – על סיפור חייו המעניין של אלי ויטני והקשר שלו להחלטות שלנו לקראת ראש השנה.

ראש השנה הולך וקרב במהירות, וכולנו שואפים להגיע להחלטות שיעזרו לנו לשנות את חיינו לטובה, כדי שהשנה הבאה לא תהיה עוד חזרה על השנה שחלפה.

יש כמה דברים חשובים בנושא 'עריכת שינויים', שאנחנו יכולים ללמוד מאדם מעניין בשם אלי ויטני, ששינה את אמריקה ואת העולם כולו. אדם שעשה גם כמה שגיאות פטאליות, כאלה שעלו לו ביוקר.

אלי ויטני, ינקי אמיתי ממסצ'וסטס, סיים את לימודיו באוניברסיטת ייל בשנת 1792 ועבר דרומה, למלא תפקיד בהוראה שאמור היה לסייע לו לשלם את הלוואת הקולג' שלקח (אין חדש תחת השמש). כשהגיע ליעדו, הוא גילה שהמעסיקים מוכנים לשלם רק חצי ממה שהבטיחו (שוב, אין חדש תחת השמש). הוא עזב את המשרה המובטחת ויצא לחפש עבודה אחרת. ויטני הוזמן לשהות במשך שבוע באחוזת מטעים, בעודו מחפש עבודה.

במטעים, הוא הבחין בבעיה בזן הכותנה הדרומי. זרעונים קטנים, עטופים במעין קטיפה ירוקה, נאחזו בסיבי הכותנה כמו סקוטש נצמד. יום שלם נדרש כדי להפריד ולהרחיק את הזרעונים ולהשיג 1/2 קילו כותנה. זה היה תהליך כל כך לא יעיל, עד שזן הכותנה הזה הפך לחסר ערך, והדרום כולו ייצא לאנגליה רק כמה מאות שקי כותנה מדי שנה.

אלי המציא מכונה שנקראת 'מנפטת כותנה', אשר הרחיקה את הזרעונים מהכותנה וניקתה את עצמה. תוך זמן קצר הפך הדרום מִשִטחי בר שוממים לאזור חקלאי עשיר ופורח, שבסופו של דבר ייצא לאנגליה כמות של 460 מיליון קילו כותנה מדי שנה. זה לא שיחרר את העבדים; להפך, העבדות שגשגה ומחירו של עבד האמיר מחמישים דולר בשנת 1800, לאלף דולר בשנת 1850. עם זאת, מחיר הביגוד צלל ב-99%, ואנשים בעולם כולו לבשו בגדים נוחים וברי-כיבוס. לראשונה בהיסטוריה, אפילו האדם הממוצע יכול היה להרשות לעצמו לרכוש יותר ממערכת בגדים אחת.

אבל אלי לא התעשר מזה. מה הייתה הטעות הגדולה שלו? הוא ניסה לתפוס נתח גדול מדי מהעוגה.

אבל אלי לא התעשר מזה. מה הייתה הטעות הגדולה שלו? הוא ניסה לתפוס נתח גדול מדי מהעוגה. כשהבין עד כמה גדולים הרווחים מההמצאה שלו, החליט ויטני להקים מרכזי ניפוט משל עצמו ותמורת שירותיו גבה מהחקלאים 40% מהיבול. הדרומיים החליטו שזה מוגזם, בפרט שהתביעה באה מינקי צפוני, והם התחילו לבנות מנפטות גולמיות משל עצמם, בלי להתפעל יותר מדי מרישום הפטנט של אלי ויטני. בנוסף לכך, הם התחילו להפיץ שמועות שהמכונות של ויטני אינן יעילות, ולא עבר זמן רב עד שבתי חרושת באנגליה הפסיקו לקנות כותנה שנופטה במכונות שלו. הוא נאבק במשך שנים על הפטנט ובסופו של דבר רק הפסיד כסף על ההמצאה המהפכנית שלו.

לקח ראשון: מדי שנה אנחנו מתפתים להפוך את השנה הבאה "לַשנה הגדולה", שבה נתקן את כל הרגלינו הרעים. נפסיק לעשן, נחזור הביתה מהעבודה לכל המאוחר ב-5:30, נלך לבית הכנסת כל יום, נתחיל ללמוד בחברותא פעם בשבוע, ואף פעם לא נגיד משהו שלילי לאף אחד.

בואו נלמד מאלי. אולי יש לנו רעיונות לחידושים נהדרים ולשינויים חיוביים, אבל עלינו למתן אותם כדי לוודא שהם יהיו ברי ביצוע. אנחנו לא יכולים לנגוס חתיכה גדולה מכפי שאנחנו יכולים ללעוס. בלימודי העבודה הסוציאלית שלי, למדנו שיטה להשגת מטרות: להפוך אותן לספציפיות, מדידות, בנות-השגה, ריאליסטיות, ומוגבלות בזמן. רק תחשבו לאן נגיע בעוד 20 שנה אם בכל שנה נבחר לעצמנו החלטה שקולה אחת ונממש אותה.

אלי מכה שנית

לאחר שהפסיד כסף בניפוט, אלי נזקק למזומנים, ואז הוא המציא מערכת שנקראת 'פס ייצור' – שיטה לייצור המוני. עד אז, רוב המוצרים היו נעשים מההתחלה עד הסוף על ידי אומן מומחה אחד, ולכן כל יחידה הייתה ייחודית. אם חלק אחד נשבר, כל המוצר היה חסר תועלת. לצבא ארצות הברית היו קשיים מיוחדים בייצור רובי מוסקט. נדרשו ימים כדי לייצרם, הם היו יקרים ואם חלק אחד נשבר בשדה הקרב, המוסקט היה חסר תועלת, והחייל הפך ללא יותר מברווז במטרה.

אלי פיתח מערכת חדשה שהשתמשה בכלים מדויקים במיוחד לייצר חלקים. את החלקים האלה היה יכול להרכיב כל פועל פשוט, ובמידת הצורך אפשר היה להחליף כל אחד מהם. כך, אם נשבר למשל הדק הרובה, הלוחם יכול היה לשלוף מתרמילו הדק חלופי ולחזור ללחימה. שיטת העבודה שאלי המציא עבור רובה המוסקט אומצה בעולם כולו, וגרמה למהפכה של ממש בתחום הייצור. המכונית שלנו, מכונת הכביסה, מכונת הגילוח, המחשב והאופניים, כולם מיוצרים בפסי ייצור ולכן הם זולים יותר, קלים יותר לתיקון וכתוצאה מכך גם טובים יותר. אלי הצליח סוף-סוף להתעשר.

לקח שני: הבעיה שאלי יצא לפתור, (בעיית התלות של השָלֵם בכל אחד מחלקיו) עשויה להטריד כל אחד מאיתנו, במובן מסוים. הרבה פעמים אנחנו מגיעים להחלטות מורכבות ותלויות ביותר מדי משתנים. לדוגמא: אם אקום מוקדם יותר בכל בוקר, ואתפלל ואתעמל מייד אחרי שאקום, אז אוכל להכין למשפחה שלי ארוחת בוקר מזינה, ולבלות זמן איכות עם הילדים לפני שהם יוצאים ללימודים. סוג כזה של החלטות תלוי ביותר מדי משתנים – אם פרט אחד כושל (אנחנו ממשיכם לישון למרות הצלצול של השעון, ההתעמלות נמשכת קצת יותר מהצפוי, או אחד הילדים מסרב לצאת מהמיטה), כל ההחלטה מתפוררת.

דוגמא להחלטה נבונה יותר תהיה, "בכל ערב אקדיש 5 דקות לסקור את היום שלי. אערוך רשימה של הדברים הטובים שעליהם כדאי לחזור גם מחר, ושל הטעויות שלא כדאי לי לעשות שוב." זה משהו שאינו דורש שיתוף פעולה של אחרים, הוא יכול להיעשות בכל מקום, ובכל זמן בערב, ואם מפספסים יום אחד אפשר בקלות לחזור למסלול למחרת.

בואו נדאג לכך שאפשר יהיה לתקן בקלות את ההחלטות שלנו אם נמעד, החלטות שיוכלו לעזור לנו לפתוח בייצור המוני של מעשים טובים וחיים מאושרים.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן