הייתי בטוחה שאני צריכה סוודר חדש.
מכיוון שעזבתי לא מזמן מישרה רבת שנים והפכתי להיות עצמאית, הרגשתי שאני זקוקה לחידוש המלתחה, כדי להתאים אותה לפרוייקט החדש שלי. אבל, מבט קל בארונות המבולגנים שלי הבהיר לי שכדאי לסדר אותם לפני שאנסה לדחוף לתוכם פריטים נוספים. היה שם הבלגן הרגיל – בגדי חורף וקיץ זרוקים יחד, בגדי אלגנט עם בגדי חול באותו מקום. בלתי אפשרי למצוא משהו.
אז פתחתי במבצע סידור ארונות גדול. מילאתי תיק מכובד, עבור גמ"ח הבגדים המקומי שלנו, בכל בגד שהיה ממש מחוץ לאופנה, קטן מדי או שלא לבשתי כבר המון זמן. ואז, סידרתי את כל החצאיות במקום אחד, את כל הסוודרים במקום אחר ואת כל חולצות הטריקו יחד. התוצאה בלבלה אותי.
חשבתי שאני צריכה סוודר חדש, אבל ארון הבגדים שזה עתה סוּדַר הכיל שתי ערמות מכובדות של סוודרים!
גיליתי שיש לי סוודרים בשלושה גוונים של סגול, בשלושה גוונים של ורוד, בלבן, שחור ואפילו מנוקד בשחור ולבן. יש לי סוודרים קלים, סודרי צמר עבים, סוודרים ארוכים ואפודות, קשורים בשרוך, מכופתרים או נסגרים ברוכסן מלפנים.
איך יכולתי לחשוב שאני צריכה סוודר חדש? הבנתי בסוף, שמה שאני צריכה באמת זאת גישה חדשה.
לאחר עריכת סדר רציני גם במחשבותיי, גיליתי שהחיים שלי, בדיוק כמו הארון, כבר מלאים!
קניית בגדים חדשים, הייתה ניסיון לגרום לי להרגיש יותר שמחה בעצמי ובחיי. אבל, לאחר עריכת סדר רציני גם במחשבותי, גיליתי שהחיים שלי, בדיוק כמו הארון, כבר מלאים!
יש לי בעל נפלא קרוב ל-25 שנים, שלושה ילדים, חברים, עבודה מספקת, בית מקסים בשכונה נחמדה. לכל כך הרבה אנשים חסר משהו מהדברים אלה. נכון, יש לי את הדאגות הרגילות לגבי כסף ובריאות והעתיד. אבל למה, בדרך כלל, אני לא יכולה פשוט לשמוח במה שיש לי?
האם בגדים חדשים היו פותרים את הבעיה בכך שהיו מרוממים את רוחי? או שהצורך האינסופי לבגדים חדשים הוא רק סימפטום של חוסר ההערכה לכל מה שכבר יש לי – תודה לא-ל שיש לי - וחוסר ההשלמה שלי עם רמת החיים שה' החליט שמתאימה לי?
הצורך המדומיין שלי לאספקה מתמדת של בגדים חדשים, רק תורם להגדלת החובות, מגדיל את הלחץ שבו אני נתונה, ובאופן בלתי נמנע ממריץ את הצורך שלי ברכישות נוספות. הייתי לכודה במעגל של קניית בגדים חדשים שבסופו של דבר, לא משנה כמה יהיו יפים, לעולם לא יוכלו לכסות את הבעיה האמיתית: הגישה שלי.
כשאמי הייתה נערה, היו לה 5 חליפות בגדים. כמה לבית הספר, שמלה אחת יפה לאירועים מיוחדים, וחליפה אחת רגילה לשבת. מלבד זאת, מעיל אחד וסוודר אחד. גם לחברות שלה היה ככל הנראה משהו דומה. עכשיו, רבות מאיתנו מחשיבות ארון בגדים ריק כזה למקרה חירום אמיתי! אבל אני משוכנעת שאמי מעולם לא חשבה שארון הבגדים שלה הוא בעיה. זה פשוט מה שהיה לה, ומה שהיה לה היה מספיק.
כשאני מתבוננת בארון הבגדים הדחוס בסוודרים, אני מרגישה מבוישת מההשתוקקות הזו לבגדים. הייתי צריכה לתרום את תקציב הביגוד שלי לצדקה, ולהעניק אותו למישהו שזקוק באמת לבגדים.
מה שעושה את ההבדל, הוא לא מה שיש לנו בחיים – אלא מה שאנחנו חושבים על מה שיש לנו.
כאמור, בסופו של דבר הבנתי, מה שעושה את ההבדל הוא לא מה שיש לנו בחיים – אלא מה שאנחנו חושבים על מה שיש לנו.
הגישה החדשה שלי לגבי קניות הועמדה לא מזמן למבחן, לקראת בר-המצווה ההולך וקרב של בני. בצורת החשיבה הקודמת שלי, אירוע זה היה דורש בלי כל ספק חליפה חדשה.
אבל עכשיו, כשאני מסתכלת על ערימות הסוודרים והחליפות השונות, אני בטוחה שיש בארון שלי משהו שייראה פשוט מצוין ביומו המיוחד של בני. אני לא מרגישה מקופחת שאני לא קונה משהו חדש. אני חושבת שאפילו החליפה המפוארת ביותר לא תוכל להפוך את השמחה הזו למיוחדת או שמחה יותר מכפי שהיא. עכשיו, כשמגיעים לתיבת הדואר שלי קטלוגים של בגדים, אני אפילו לא נותנת בהם מבט לפני שאני משליכה אותם לפח. אני יודעת שאין בהם שום דבר בשבילי.
ניקיתי את ארון המחשבות שלי. ועכשיו, כשהבלגן איננו, אני רואה שכבר יש לי כל מה שאני צריכה.
(12) ע.ב., 10/3/2014 00:40
מה אפשר להוסיף לדברי הכותבת?
אנילא חושבת שיש לי מה להוסיף לדברי הכותבת, אך ברצוני להביע הערכה לכנות ולתבונה שבאו לידי ביטוי בדבריה. אהבתי מאוד את המסר החשוב. אין ספק שזו האמת לאמיתה. עלינו לחנך אתעצמנו לענווה להכרת הטוב שבחיינו. איזהו עשיר? השמח בחלקו. איזו חוכמה נפלא מסרו לנו חז"ל בפרקי אבות. אשרי מי שיכול להביא את עצמו לתובנה זו.יישק כוח וברוכה תהי.
(11) אנונימי, 9/3/2014 16:40
תודה על המאמר אני חושבת שהרבה חווים את הסגידה לעוד ועוד
(10) אנונימי, 3/2/2008 04:51
לראות את חצי הכוס המלאה
יש הרבה פתגמים המתארים במספר מילים את מה שכתבה הכותבת,כדוגמת משפט הכותרת,אך הפרוט והדוגמה האישית מחדדים את העינין לכל מי שרק מעונין ללמוד מניסיונם של אחרים.
קיים פתגם סיני האומר: מי שלא יודע מה שיש לו לא יודע מה שאין לו.(סליחה שאין אני זוכרת את שם בעליו של הפתגם)
(9) שירה, 5/11/2006 04:24
חשבתי שיהיה סוף אחר
בס"ד
כשהתחלתי לקרוא את המאמר חשבתי שהפואנטה והסוף יהיו שונים במקצת. אהבתי את המסר של הכותבת,אבל הייתי רוצה להציע "סוף" משלי:
הטענה של הכותבת היא שמה שיש לנו בחיים הוא לא מה שבאמת יש,אלא מה שאנחנו חושבים. ואני אומרת-לאו דווקא. לפעמים כבר יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים,אנחנו פשוט ל רואים את זה מרוב בלאגן שיש לנו בחיים-לפעמים כל מה שצריך זה לעשות סדר בחיים ואז נמצא "אבידות" ובאמת נוכל להעריך את כל מה שיש לנו.
זו בערך אותה הגברת,אך קצת בשינוי אדרת... :)
(8) YK, 3/11/2006 05:38
SEDER BAARON
I REALLY ENJOYED THAT ARTICLE
(7) אסתי רוט, 1/11/2006 03:52
חשיבה בהירה ואמיתית
אני מאוד אוהבת את קו החשיבה שלך , בהיר וישר את 'מסדרת את המצרכים על השולחן' בצורה כל כך יפה ומתקבלת על הלב .
(6) , 30/10/2006 13:35
בס"ד
פשוט ונהדר כל כך. גם אני עברתי תהליך דומה של התפקחות. התהליך ובעיקר מה שאחריו נהדרים כל כך. ומאז אני מסתכלת במראה ושואלת: בורא עולם אתה מרוצה? אז בטח שאני מרוצה.
ישר כח
(5) י.א, 30/10/2006 01:07
אני חושב שצריך להפיץ את זה גם בעיתונים
ממש נכון שום בר מצווה לא תהייה שמחה יותר
בגלל בגד חדש.
(4) דליה, 29/10/2006 12:15
ארון הבגדים של קרול טייס
הזדהיתי מאוד עם הכתוב ,וחשבתי על עוד כמה "ארונות" וקניות כגון כלים,יש כאלה שמונחים ללא שימוש.ספרים שעומדים דום בארון ,ומזמן לא דפדפו בהם,בפרט בעידן האינטרנט,יש דוגמאות לרוב.לכל אחת ואחד,סדר עדיפויות שלו.
(3) אסף, 29/10/2006 11:33
כתבה מקסימה
עוזרת להבין את "איזהו העשיר השמח בחלקו"
תודה רבה
אהבתי את המשפט "זה לא מה שיש לנו בחיים - אלא מה שאנחנו חושבים על מה שיש לנו."
(2) שלומית, 29/10/2006 11:24
כמה נכון וחכם!!
אם רק נביט בשלולית שלנו, נגלה שאנו חיים בארמון...
(1) משה, 29/10/2006 10:13
תלמדו
תלמדו משר האוצר המנוח פנחס ספיר: כאשר בקשו משהוא שתקציב המדינה לא יכל לעמוד בו הוא פשוט אמר אין לי.
אמנם השאלה באיזו מנגינה אומרים זאת. יש מי שאומר או חושב אני מסכן שאין לי, ויש מי ששמח במה שיש לו.
מי שאינו שמח תמיד יהיה חסר לו כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.
תחשבו קצת על זה ותבינו הרבה.