1. מצב זמני

להאמין שגם אם עכשיו רע ואפילו רע מאוד, זה מצב חולף. אפילו אצל איוב, המודל התנכ"י לסובל המיוסר, הסתיימו החיים באושר גדול ובהצלחה (עיינו בסוף הספר). אנחנו עוד צעירים. יש לפנינו חיים ארוכים, מלאי הזדמנויות ואפשרויות. הרע כמעט תמיד הוא מצב חולף. חייבים לזכור תמיד, שגם אם מנקודת המבט הנוכחית שלנו נראה שזה לא הולך להשתנות ואפילו להיות גרוע יותר, הניסיון והמציאות מוכיחים שכמעט תמיד ההפך הוא הנכון, ובהמשך יש השתפרות ושינוי.

2. הרוב טוב

לא לתת לרע להסתיר מעינינו את כל הטוב שיש לנו – החיים עצמם, בריאות, הכישרונות והיכולות שזכינו להם, החברים והמשפחה שסובבת אותנו, ועוד אלף ואחד דברים. יש מין נטייה לאדם כשקורה לו משהו רע, לצמצם את המבט ולמקד אותו ברע, ולשכוח את כל הטוב. אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את המבט השלם והמאוזן יותר.

3. לא לבד

אחד הדברים הראשונים שנאמרים מיד לאחר בריאת האדם הוא, "לא טוב היות האדם לבדו". לא טוב, ממש לא. ואם נבראו סביבנו כל כך הרבה אנשים, בני משפחה וחברים, סימן שחשוב לנו להיות לצידם ושנהיה קשורים אליהם. זה נכון תמיד, ובמיוחד ברגעים קשים. "דאגה בלב איש, ישיחנה", אמר החכם באדם. דבר ראשון לדבר עם מישהו. לא לסחוב את המשא הכבד לבד. זאת לא בושה לשתף ולהתייעץ. בושה להתבייש, להתנתק ולהרשות לעצמך לשקוע ולסבול, בגלל שאתה נשאר לבד. הרבה פעמים מישהו מבחוץ יכול לראות דברים שאנחנו, מתוך כל התסבוכת והחוסר-אובייקטיביות שלנו, לא מצליחים לראות, והעצות שלו עשויות להאיר לנו את הדרך באור חדש.

4. להשתדל להיות בשמחה

רבי אהרון מקרלין היה אומר שהשמחה אינה מצווה, אך היא יכולה להביא את האדם לכל המצוות, ולעומתה העצבות היא לא עבירה, אבל היא יותר גרועה מכל העבירות. לכן כלל גדול הוא לא לשקוע בעצבות וליפול בדיכאון. להתאמץ, אפילו בכוח, לעשות דברים שיכולים לשמח. כל האמצעים (כמעט) כשרים בשביל זה – לנגן, לצאת לטיול, לדפדף באלבום תמונות מגיל שנתיים, להשתובב, ללכת לחברים, לשיר בקול במקלחת, לרקוד, לאכול שוקולד, לשמוע מוסיקה.

זה נראה לכם מלאכותי? שלוש תשובות לדבר:

 

א. נניח שכן. אז מה רע? וכי להיות מבואס זה יותר טוב?!

 

ב. "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" – למעשים חיצוניים יש כוח אדיר להשפיע על ההרגשה הפנימית שלנו. זהו כלי מצוין. למה לא להשתמש בו?

ג. צריך להאמין שבאמת השמחה הרבה יותר מתאימה ושייכת אלינו מאשר העצבות. בדרך הזו אנחנו פשוט חוזרים לעצמנו, ומשתחררים מהרגשות שהם "לא אנחנו" באמת.

 

5. תפילה

לפנות אל א-לוהים, לדבר אליו, לבכות, להשתפך, להתרפק, להשתחרר ולבקש עזרה.

6. מבט של אמונה

הקושי הגדול להתמודד עם הקשיים והרע, תלוי מאוד בהרגשה שזה מין גורל עיוור ואכזר שמתעמר בנו באופן סתמי וחסר התחשבות. אך על פי האמונה היהודית, אנחנו יודעים שלא כך הוא. שום דבר בעולם הזה לא קורה במקרה. העולם מתנהל באופן מסודר ומדויק על קוצו של יוד. יום אחד, כשנגיע לעולם האמת, נבין בדיוק למה הכול קרה כך ולא אחרת. ומה עד אז? אמונה ו...סבלנות.

7. הכול לטובתי

כהמשך לנקודה הקודמת - לא רק שאין שום דבר מקרי אלא שהכול מכוון בצורה הטובה ביותר לטובתי ולטובת נשמתי. כל הדברים לא באו לנו מאיזה אויב ושונא, אלא מאת אבינו שבשמים שאוהב אותנו כמו אב האוהב את בנו יחידו. אז למה לנו זה נראה רע ולא טוב? אולי בגלל שאנחנו בני אנוש ולא א-לוהים והמבט שלנו חלקי ומצומצם.

8. כן לחיים!

ודבר אחרון חשוב לסיום – להוציא מהראש ומייד כל מיני מחשבות אובדניות! בשום פנים ואופן. אין מצב. זה לא פיתרון. זו בריחה וכניעה אומללה, וחיסול כל סיכוי לשיפור בעתיד. כל כך הרבה פעמים פגשתי אנשים שברגעים קשים העלו בדעתם מחשבות קשות ומסוכנות ואחרי זמן כשיצאו מזה, פשוט כעסו על שהרשו לעצמם להעלות על הדעת אפשרות שכזו. לא חבל לקטוע עוד שישים או שבעים שנות חיים שיכולות להיות מאושרות ונפלאות (הרבה יותר ממה שאנחנו אפילו יכולים להעלות בדעתנו עכשיו) רק בגלל תקופה זמנית של קושי?! תחשבו מה היה קורה אם איוב היה מתייאש ומפסיק את חייו ישר בתחילת הספר. הוא היה מחמיץ את כל המשך חייו הנפלא, ואנחנו היינו מפסידים את אחד הספרים החשובים בתנ"ך.