לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"ניקיון פסח" רוחני

בחג הפסח הזה נפתח בניקיון פנימי, ונצא לחירות מכבלי העצמיות.

מאת

בימים אלה כולם מנקים את הבית.

באופן בלתי נמנע, כל שיחה מגיעה איכשהו לנושא הבוער: ניקיונות פסח. חברה אחת כמעט סיימה, האחרת רק התחילה. יש כאלה שמקרצפות את התקרה, ואלה שהן סופר-רגועות לגבי מחויבויות הניקוי שלהן. אני, למשל, נמצאת מחוץ למעגל. השנה, שלא כמו בשנים אחרות, אני מבלה את חג הפסח עם המשפחה, הרחק מהבית, מה שמפחית באופן משמעותי את הצורך לקרצף כל פרור של חמץ מהדירה שלנו.

ובכל זאת, אני מנסה לנקות את הבית בדרך מאוד לא קונבנציונאלית – ניקיון שאינו כולל שום מטאטא או מגב, סמרטוטי רצפה או אקונומיקה. זהו ניקיון-בית פנימי, במטרה לחוות חירות חדשה בפסח הזה: חירות מכבלי העצמיות.

אנחנו לומדים שהכוח שגורם לנו לחטוא – היצר הרע – מושווה לשמרים או לחמץ. בדיוק כפי שהשמרים גורמים לבצק לתפוח, כך משפיע היצר הרע על האגו שלנו: הוא מאפשר לנו להתחמק מהמחויבויות שלנו כלפי האלוקים ובמקומן לשקוע בפעולות לשירות עצמנו.

בדיוק כפי שהשמרים גורמים לבצק לתפוח, כך משפיע היצר הרע על האגו שלנו

פסח הוא הזמן בשנה שבו אנחנו פותחים במלחמת חורמה לביעור החמץ. אחרי שהשתמשנו בכל מכשיר או תכשיר 'אנטי-חמצי' שקיים בארסנל שלנו - כולל שפכטל ואקונומיקה, מברשות שיניים, סקוטש-ברייט ושואב אבק - אנחנו יכולים לנהל בדיקה מדוקדקת לאור הנר בכל פינה בבתינו. חז"ל מלמדים אותנו, שבעוד שהתהליך הזה בא להנציח את היציאה שלנו ממצרים, הוא מסמל גם רעיון עמוק. בדיוק כמו שאנחנו מסלקים מרשותנו כל פירור חמץ, כך אנחנו צריכים לשאוף לסלק גם מעצמנו את ה"חמץ" הפנימי; לחסל את כיסי ההתנגדות העקשניים שיובילו אותנו במדרון דרכי האנוכיות שלנו, הלאה מן האלוקים. אנחנו עוברים בדיקה עצמית מושלמת ו"אוחזים בנר" מול בקיעיה האפלוליים של הפנימיות האנוכית שלנו.

דווקא הניקיון הרוחני הזה מבטיח חירות אמיתית, שכן, כיצד יכול האדם להיות חופשי אם הוא משועבד לעצמיותו וכבול לגחמות התאווה שלו? החירות שמציע לנו חג הפסח, היא לרומם ולהעלות את החירות הגשמית שחוו בני ישראל כשעזבו את מצרים. זהו החופש לחיות כמו נשמה.

בתור ילדה, הייתי אוהבת לצפות באנשים. אני זוכרת שראיתי כלב קשור מדלג במרץ, ולמעשה גורר אחריו את בעליו. "אמא, תראי!" אמרתי, "הכלב הזה לוקח את האיש שלו לטיול!" כך נראה השעבוד לעצמיות: האגו "מוליך" את הנשמה. אין אפשרות ליצור קשר עם הקב"ה, אלא אם כן נצליח באיזשהו אופן לנתק את הרצועה, להרגיע את האגו, או לחזק את הנשמה כדי שהיא תוכל להוביל.

שאלת השאלות שאנחנו שואלים את עצמנו, כשאנחנו "מנקים לפסח" ומשחררים את עצמנו מהאגו, היא: מה משעבד אותי לתאוות ומרחיק אותי מן האלוקים? התשובה שמתגלה לנו כשאנחנו חושפים את הפנימיות שלנו לאור הנר, יכולה לשאת מגוון פנים וצורות, אישיים לכל אדם ואדם. אצל כמה זו יכולה להיות להיטות חומרנית; אצל אחרים, אולי ליקויי אישיות עקשניים, כמו כעס, קנאה או הצורך להשיג שליטה; ואחרים עשויים לגלות שמאבקים אינטלקטואליים סוערים הם מה שמותיר אותם בני ערובה לעצמיות שלהם.

ברגע שהגדרנו מהם הכבלים שקושרים אותנו אל העצמיות, היא המהות האנוכית שלנו, השלב הבא יהיה לפתוח בצעדים פעילים לקראת היציאה לחירות. צעדים אלה יכולים לכלול החלטות מתאימות, הכנסת יותר רוחניות לתוך חיינו, ותפילה שה' יעזור לנו ושיתעורר בנו רצון. כל עוד אנחנו ממשיכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו עכשיו, ובו בזמן לחשוב איפה היינו רוצים להיות, אנחנו צועדים במסלול הנכון.

כל עוד אנחנו ממשיכים לשאול את עצמנו איפה אנחנו עכשיו, ובו בזמן לחשוב איפה היינו רוצים להיות, אנחנו צועדים במסלול הנכון.

פסח הוא זמן מבטיח במיוחד להתעלות מעבר למקום שבו אנו אוחזים כעת, ולזנק לדרגה גבוהה יותר של קשר רוחני. כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, הם היו שקועים בתרבות הפגאנית המצרית – מוכים, מיואשים ובמצב רוחני שפל למדי. עם כל זאת, היה להם רצון עז להשתחרר מכבליהם הגשמיים והרוחניים, והאלוקים סיפק את רצונם בסדרה מדהימה של ניסים. הקב"ה הביא אותם מדרגת השעבוד הנמוכה ביותר, לדרגת ההתנסות הרוחנית הגבוהה ביותר: קבלת התורה בהר סיני. גם אנו מקבלים יכולות רוחניות מיוחדות בימי הפסח – כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להושיט יד ולתפוס את ההזדמנות.

אני יודעת שאם אוכל לסלק מקרבי את ההרגלים הרעים ואת ה'אגו', אמצא בתוכי את ניצוץ הרצון האלוקי, הטמון בי זמן רב, ואשליט אותו על הרצון הגשמי. ההשוואה לניקיון הפסח מוכיחה שוב את עצמה – המנקה הנחוש אינו חוסך שום מאמץ כדי לסלק מהבית כל פירור אחרון, ומגייס כל טקטיקה כדי להשלים את המשימה. ב"ניקיון הבית" הרוחני שלנו נוכל להציב מולנו את אותם יעדים, למרות שמשימת הטיהור העצמי היא משימה של כל החיים, ולא רק ניקיון אביב חד-שנתי.

יכול להיות שיותר קל לקרצף את הרצפה מאשר את הנשמה, אבל מובטח לנו שהשכר יהיה מעל ומעבר; מעבר לקו הרקיע.

1/4/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) גלית, 12/4/2011 17:23

דווקא הימים האלה

מנקה פיזית ומנסה נפשית אך עוברת גיהנומים פנימיים של מחשבות, זכרונות, השוואות, כאבים ומיני דיכאון מנקה, מעיפה, מסדרת, אך הלגעת בכל מי שאת, לפתוח, להסיר זה כואב! לא כזה פשוט כמו שאת מציגה. מקנאה בך על היותך אמונתית. אשרייך. אני הולכת ומתרחקת ומתרלקת

(3) מיכאל, 12/4/2008 12:41

שאלת חזרה ליעל

לפי דעתי , ויש להדגיש שהיא הגיעה מיד אחריי שקראתי את המאמר כשאני עוד מבולבל ועמוס שאלות , אני חייב לומר לך שבאמת קלעת בול ע"י הסבר מוצלח ונהיר לכן אם אפשר מימך על עצמך מאוד מעניין אותי לדעת מאיזה שכבה בחברה שלנו את משייכת את עצמך כדיי לקבל תמונה על האנשים המגיבים וגולשים באתר המדהים הזה

(2) יעל, 4/4/2006 04:29

תגובה למספר אחת

אמנם מאוד קל להגיד וקשה לביצוע - אבל ביעור חמץ רוחני עושים על ידי חשבון נפש יומי. בכל לילה לפני שהולכים לישון חושבים על היום שעבר. מה צריך לתקן, במה שגינו. ההודאה בשגיאות היא הכי קשה. כי עד שלא מודים שעשינו פה טעות קשה להתחיל ב"נקיון".
אח"כ מגיעים ל: מה הן החולשות שלי? במה קל לי ליפול לזרועות היצר? לוקחים אחת מאותן חולשות ובהתחלה רק נעשים מודעים לה, ברגע שזה קורה את מתחילה לנסות לבלום את זה , להרגיל את עצמיך לחשוב אחרת. נראה לי שהבנת את הכיוון. נשמע קשה? נכון. אבל בכל יום שלא מצליחים זוכרים שיש לנו עוד יום "עבודה". ותמיד אפשר להתחיל מחדש. אלא שההתחלה מחדש היא לעולם לא מהמקום שהתחלת בו באמת, אלא קדימה יותר.
בהצלחה. אני בכל יום מתחילה לחדש. והנפילות? הפסקתי לספור. אבל לפחות אני קצת מודעת.

(1) rose, 3/4/2006 03:00

תגובה "לנקיון פסח"

הבנתי את הרעיון הכללי אך לא את המעשי: איך בדיוק עושים נקיון רוחני

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub