רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

צמיחה אישית

זה לא אני - זה הוא!

ט״ו בטבת ה׳תשס״ו ט״ו בטבת ה׳תשס״ו 15/01/2006 | מאת אליעזר היון

האם יש לנו נטייה שלא להיות אובייקטיביים לגבי עצמנו? ניסוי "הטיית הצופה המשתתף" עוזר לנו לגלות את התשובה.

נפתח בניסוי:

לפניכם מוצג שאלון ובו צמדים של תכונות קוטביות, (רציני - קל דעת וכו'), כל שעליכם לעשות הוא לסמן איזו תכונה מאפיינת אתכם. לרשותכם קיימת - במקרה הצורך- אפשרות נוספת 'תלוי במצב'.
 

אני
רציני קל-דעת תלוי במצב
אינטואיטיבי אנליטי תלוי במצב
נמרץ רגוע תלוי במצב
בטוח בעצמו חסר ביטחון עצמי תלוי במצב
ריאלי אידיאליסט תלוי במצב
סביל פעיל תלוי במצב
מלאכותי טבעי תלוי במצב
מופנם מוחצן תלוי במצב
נוקשה גמיש תלוי במצב
מתבודד חברותי תלוי במצב
עצוב שמח תלוי במצב
אופטימי פסימי תלוי במצב

לאחר שסיימתם למלא את הטבלה של עצמכם, בחרו חבר או חברה שאתם מכירים היטב, ותארו את תכונותיהם באותו האופן.
 

חבר/ה שאני מכיר
רציני קל דעת תלוי במצב
אינטואיטיבי אנליטי תלוי במצב
נמרץ רגוע תלוי במצב
בטוח בעצמו חסר ביטחון עצמי תלוי במצב
ריאלי אידיאליסט תלוי במצב
סביל פעיל תלוי במצב
מלאכותי טבעי תלוי במצב
מופנם מוחצן תלוי במצב
נוקשה גמיש תלוי במצב
מתבודד חברותי תלוי במצב
עצוב שמח תלוי במצב
אופטימי פסימי תלוי במצב

סִפרו כעת את מספר התשובות "תלוי במצב" שנתתם לעצמכם וסִפרו את מספר "תלוי במצב" שנתתם לחבריכם.

מהי התוצאה? על פי רוב, המספר של "תלוי במצב" שנתתם על עצמכם יהיה גדול מהמספר שנתתם לחבריכם. בלשון מקצועית נקראת התופעה הטיית הצופה המשתתף, או הטיה לטובת העצמי, או כמו שאמרו חכמינו כבר לפני למעלה מ-2000 שנה "אדם קרוב אצל עצמו..."

מהי הטיית הצופה המשתתף?

הטיית הצופה המשתתף היא הטיה הגורמת לנו לראות את פעולותיהם של חברנו כנובעים ממניעים פנימיים, או אישיותיים, ואת פעולותינו אנו כנובעות מגורמים חיצוניים, סביבתיים, שאינם תלויים דווקא בנו.

דוגמא להטיה שכזו:

משה ודפנה הם זוג חביב עם שני ילדים חמודים. מדי בוקר יוצאת דפנה לעבודה בשעה מוקדמת, כך שמלאכת השכמת הילדים, הלבשתם והכנת הסנדוויצ'ים לבית הספר מוטלת על משה. דפנה שבכורח הנסיבות יוצאת מוקדם חשה מידי יום - כאשר היא חוזרת ומבררת את 'מצב העניינים' בבית - תסכול עמוק על משה בעלה: מדוע הילדה לא לקחה סוודר, איך שכחת לקלף את התפוז, ואיך בעצם הגיעו כתמי שוקו לחולצה של הילד? אין זאת, מחליטה דפנה, כי אם אופיו המפוזר של משה.

יום אחד נשארה דפנה בבית עקב נסיעה דחופה של משה והוציאה היא את הילדים לבית הספר. כאשר חזרו הילדים, שמה לב דפנה כי שכחה לשים לילד פרי בתיק. דפנה חשה אי נוחות מעצמה, אך מהר מאד הזכירה לעצמה כי אך טבעי הדבר כי היא שכחה את הפרי כיוון שהיא אינה רגילה להכין את האוכל יום יום, גם יש לה לחץ גדול בעבודה עכשיו ויפה בכלל שהיא זכרה את שאר הדברים. משה לעומת זאת הוא 'בלגניסט בנשמה', הוא לא מסוגל לזכור גם כאשר יש לו את כל הזמן שבעולם.

מה קרה כאן ובעוד מאה דוגמאות אחרות? דפנה הסבירה את מעשיו של משה כנובעים מגורם פנימי - הוא מפוזר, ואת מעשיה כנובעים מגורמים חיצוניים - אני לחוצה, ולא רגילה לנסיבות.

זה לא אני, זה כן אני

את הייחוס לגורמים פנימיים וחיצוניים, קל לזהות בעיקר כאשר מדובר במצבים שליליים וחיוביים, שם ניתן לראות בבירור כיצד כאשר אנו מצליחים במשהו כגון קבלה למקום לימודים או עבודה יוקרתי, אנו נוטים לייחס את הדבר לגורמים הפנימיים שלנו: אנו מוכשרים, נחמדים ויפים וכנראה שכל השאר לא.

כאשר אנו נכשלים במשהו, כמו במקרה בו לא התקבלנו לאותו מקום יוקרתי, הסיבה לדידנו היא חיצונית: המראיין היה מלחיץ, לא היה לי זמן להתכונן ואלו שכן שהתקבלו היו בוודאי האחיינים של הסמנכ"ל.

מה שמעניין במיוחד הוא כי אנו באמת מאמינים לעצמנו ולא רואים את העיוות שבדבר.

ממה נובעת ההטיה?

נראה שאת עצמנו קל לנו לתפוש כאישיות מורכבת ורבת פנים התלויה בגורמים ובנסיבות שונות. הזולת נראה לנו כאישיות פשוטה הפועלת על פי מצב סיסטמתי קבוע. ייתכן כי הסיבה היא, שכאשר אנו צופים על המצב מבחוץ, נראית לנו הסיטואציה כשטחית בעוד כאשר אנו מבצעים את הפעולה אנו רואים ויודעים את כל הנתונים הנסיבתיים.

האדם הממוצע משוכנע כי הוא מושלם ואת חסרונותיו הוא משליך על הזולת ועל הסביבה. היה זה כבר הבעל שם טוב שעשה פראפראזה על המשנה במסכת נגעים [פרק ב' משנה ה']: "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו", כלומר כהן הבודק את הנגע [צרעת] הבא על האדם, אינו מורשה לאבחן את נגעי עצמו. הוסיף הבעש"ט, את כל הנגעים אדם רואה, כשמדובר בטעות של הזולת הכל נצפה והכל נראה הגיוני - חוץ מנגעי עצמו, אותם אינו מסוגל לראות, ולכן כאשר מדובר בעצמו הכל נראה בעיניו מורכב ושונה.

האם היהדות מציעה פתרון או שמדובר בתהליכים המתרחשים בתוכנו, כאלה שאין לנו שליטה עליהם? דומה כי קביעת חז"ל אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו [אבות ב, ה] באה לתת פיתרון לבעיה זו, חז"ל היו מודעים לתהליכים הקוגניטיביים הללו, והם קבעו פשוט: כל עוד אתה לא שם, אל תפסוק, אל תהיה משוכנע שאתה יודע הכל, וגם כשאתה שם כדאי שתזכור כי: את כל הנגעים אדם רואה חוץ משל עצמו.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן