חזרתי הביתה, שעת ערב מוקדמת, השמש עוד רגע קט נעלמת
נכנסתי, הורדתי את התיק מהגב, והנחתי אותו על הכורסא
חלצתי נעליים והחלפתי לטרנינג, שארגיש שאני בבית
והנה התחושה שכמעט אי אפשר לתאר, שוב מגיחה ועולה מתוך נבכי נשמתי
תחושה מוכרת אך לחלוטין לא ידועה.
כל כך קל לי להימלט ממנה, או נכון יותר
כל כך קשה לי להתמודד איתה שאני בורח מהר מאוד: אוכל, אינטרנט, ספר, כוס קפה, קוביית שוקולד, טלפון לחבר, ועוד, ועוד, ממש לא חסר...
התחברתי לאינטרנט, לאתר פיוט והנה הבית מלא שירה:
אחות קטנה תפילותיה, עורכה ועונה תהילותיה
א-ל נא רפא נא לה, למחלותיה.
מה קורה ברגעים האלה, שבהם כאילו משהו בתוכי מתפרק?
פחד מתגנב, ואני בורח, לא מסוגל להכיל,
פוחד שלא אדע לאסוף את השברים....
אני נזכר בכל הכישלונות שלי בזמן האחרון,
את שברון הלב עקב פרידה ממערכת יחסים ארוכה
את זה שאני לא כל כך מוצא את עצמי בעבודה
את זה שאני מרגיש לבד, בודד. יש לי הכל ואין לי כלום,
מרגיש מבולבל ומפוחד, כמו ילד קטן
א-ל נא רפא נא למחלותיי
אני כמעט נכנס למצב רוח דכאוני והנה צלצול בדלת
מעניין, בדרך כלל אין צלצולים כך סתם פתאום....
אני פותח את הדלת ובפתח אדם עם חבילה.
החלפנו כמה משפטים ופתאום הבנתי מהיכן צץ הבחור:
לפני כשבועיים קיבלתי שידה וראיתי ששני מדפים נמעכו קצת בפינה.
התקשרתי לחברה שממנה הזמנתי, דיברו אתי יפה, אך לא חזרו אלי אחר כך. שכחתי מהעניין וחשבתי נו, מה כבר אפשר לצפות מהזמנה באינטרנט...?
והנה, שלחו לי שידה חדשה, בלי שאפילו ביקשתי!!! והבחור עומד מולי מלא מרץ, אתה צריך להחזיר לי את השידה הישנה הוא אומר לי, שלא יעשו לי צרות אחר כך...
התמלאתי שמחה, רמז קטן לכל הטוב שרוחש סביבי
אנשים מחייכים אלי, טובים אלי, זה קורה כל הזמן, ולפעמים אני גם זוכה לראות את זה...
נזכרתי שלפני חודש קניתי נעלי ספורט יקרות
אהבתי אותן מאוד ואחרי פעמיים שלוש שלבשתי אותן הרגשתי שהן לוחצות וקטנות ורציתי להחליף אותן. עברו 3 שבועות, קבלה אין לי, קופסא לנעליים אין לי, אך שבוע שלם הייתי טרוד בעניין נעלי הספורט, בסוף לקחתי את הנעליים ונסעתי לחנות . היש סיכוי?
הגעתי לחנות, הנעליים בתוך שקית. אני מבקש להחליף את הנעליים אמרתי למוכר, אין לי קבלה ואין לי קופסא... יש לי רק אישור של חברת האשראי מהאינטרנט שקניתי כאן את הנעליים לפני 3 שבועות.
המוכר חשב עם עצמו כמה שניות, בחן את הנעליים
הסתכל עלי ולהפתעתי אמר :לך, קח לך את המידה שאתה צריך...
סימנים, רמזים לטוב בבני אדם. אלו שתי דוגמאות קטנות של חסד, ויכולתי לכתוב עוד עמודים שלמים על דוגמאות אחרות.
העולם סביבי מלא כוכבים שקורצים לי, מלאכים שנותנים מתנות. ואם רק אני שם לב, אני רואה כמה אני מקבל, בלי סוף!
אני מוקף "שליחים" שרוצים לעזור לי לעזור לעצמי ולאחרים
והרי יש לי כל כך הרבה לתת, באמת כל כך הרבה
וכשאני נותן ההרגשה היא פשוט נפלאה.
אמרתי לבחור שהביא את השידה תודה רבה. נכנסתי למקלחת, התרעננתי, ניגנתי קצת בעוּד ונסעתי לעבודה השנייה שלי - ערב בשבוע, בשמונה בערב במועדון.
עבודה עם אנשים, וכל אחד והמטען שלו, העולם שלו.
כיוונתי את עצמי להיות שם בשבילם. לראות, להגיד מילה טובה, לחייך, להקשיב, להחמיא ומה עם תחושת הריקנות והתחושות הקשות שהתגנבו לפתע? חשוב להקשיב להם, להכיר, לשמוע, לדעת.
התחושות הקשות באות לסמן לי את המקומות שבהם אני צריך עוד להתפתח, שלא אנוח על זרי הדפנה.
חשוב לא לברוח גם אם קשה להישאר בתחושה הקשה שפתאום מגיחה לקראת לילה.
אך לא פחות חשוב לא לשכוח ולזכור: אני חלק מהעולם סביבי, והעולם מלא מלאכים שעוזרים לי ברגעים קשים, מושיטים יד נעלמה, נותנים לי מתנות.
ואני אומר תודה ושוב תודה.
והתודה הכי גדולה היא פשוט להיות מלאך לאדם אחר.
כי יש כל כך הרבה אנשים בעולם שנמצאים במצוקה גדולה, ממש ממש עכשיו, ברגע זה, אולי האדם מולי שרוי במצוקה והוא מרגיש שהוא עומד להתפרק... אני רואה את זה בעבודה כמעט כל יום.
לצאת מהקופסא שלי, לעזוב את תחושות הריקנות והבדידות ולהושיט יד, להיות מלאך לרגע זה כל כך פשוט, כל כך עמוק,
כל כך לא מובן מאליו.
א-ל נא רפא נא לה, למחלותיה.
(18) מיכל, 4/3/2013 16:18
מקסים!!!!!!!!!!!!!!!!!11
(17) אפי(:, 22/9/2008 12:53
ואאוו,חזקק.
ממש.
(16) ורד, 23/7/2008 05:56
בזכותך הלכתי לחפש מחברת חדשה
והתחלתי לכתוב את כל הניסים הקטנים והגדולים שקורים לי מידי יום ביומו...
רציתי לעשות זאת מזמן - אך כנראה שהמאמר שלך דחף אותי לעשות את הפעולה .
אז תודה רבה לך על כך שאתה היית עבורי השליח ...
(15) אילן, 9/11/2007 08:25
תמורה בעד האגרה
בעבר עבדתי עם צוותים,אחד העובדים אמר לי בפתאומיות תוך כדי נסיעה:"אילן,סבתא שלי אמרה לי בעבר-אתה מקבל מהחיים מה אתה נותן".אני מכיר אותו כאדם אנוכי לחלוטין ולא יהסס להשתמש בכל דרך(כולל פגיעה בחברים קרובים אליו)על מנת לצאת "נקי",אבל באותו רגע ראיתי על פניו שהוא קיבל את אותו הרגע כקשה ובכך הבין את משמעות החיים!.
אני אומר בפשטות:המשך לחייך ולהיות אדם ולהיות חלק מהסביבה כי הטבע יחזיר לך שבעתיים טובה ולהיפך(במקרה הגרוע)
(14) Neshama, 16/10/2007 18:51
ישר כוח
בס"ד
ה' ישמור אותך וישמח אותך תמיד.
מאמרים נפלאים. תודה
(13) אנונימי, 1/5/2007 02:01
מאשרת כל מילה
קשה אולי להאמין אבל... כשעושים טוב, הוא מגיע בחזרה. הרבה פעמים בדרך אחרת (וזו חוכמה גדולה גם להרגיש את זה) אבל זה מגיע. ואם להכנס לדוגמא קטנה-לעתים קרובות בתור לקופה בסופר מבקש ממני מישהו להיות לפני כי יש לו רק מעט מצרכים, ואם אני לא ממהרת בטירוף, אני מסכימה. יום אחד , בהמתיני בתור לקופה עם מוצר אחד בלבד, ודי ממהרת, התביישתי לבקש מאנשים להיות לפניהם בתור. ופתאום מישהי פשוט הציעה לי: אולי תהיי לפני? אני רואה שיש לך רק מוצר אחד...
(12) שמחה.., 30/4/2007 09:17
זוהר..
אתה בדיוק קולע על הנקודות שאני חושבת עליהם לאחרונה!
אתה פשוט בנאדם מדהים.. מי יתן וכל האנשים יחשבו כמוך..!
(11) אסתי, 17/2/2006 03:04
בקשת תגובה
שלום רב
אהבתי מאוד את המאמר תשמע לפי קריאתו
נראה לי שגם בך כישרון נחמד תתמיד בו
עלה והצליח , נותן לאנשים תקווה להיות אופטימים שיההיה רק טוב, תבורך מפי עליון
תמשיך להיות המלאך של כולם מחזיקים לך אצבעות
נ.ב:
משום מה לא הגבת על תגובתי אשמח אם תשלח את תגובתך בהקדם
המשך יום מקסים, ושבת שלום
אסתי
(10) מוריה, 14/2/2006 13:48
יפה מאוד
הדפסתי ושמרתי.
תודה רבה על המילים היפות! (:
ובהצלחה
(9) עלית, 4/2/2006 05:50
זוהר-אתה המלאך שלי היום
יד המיקרה גרמה לי לעשות דאבל קליק על הקישור למאמר שלך.
תודה שנתת לי אפשרות לראות מעבר לבועה הצרה שלי שהיה לי נוח להתחבא בתוכה.היום אתה היית גם המלאך שלי.
לאחר שנהניתי כל כך לקרוא את המאמר שלך קראתי גם את כל הקודמים לו: "תיקון חצות" והחתול עם קופסאת השימורים על ראשו.
האנושיות והכנות שלך חסרת המסכות שלך, היא מופלאה בעיני וכובשת.
תודה שנתת לי ולכל הקוראים להכנס לתוך פרטיות חייך ולהירהוריך ונתת לי את היכולת להתעלות מעל הקיום הבסיסי הקטנוני שלי.
היום אתה המלאך שלי.
אני אצפה בקוצר רוח למאמריך הבאים.
עלית
(8) אנונימי, 5/1/2006 14:19
שלום, קראתי את הכתבה שלך על מלאך וזה הרשים אותי מאוד. למרות שאני כרגע במצב רוח עצבני ואין לי שום חלק להיות נחמדה לאף אחד למרות זאת עשית לי משהו כאן בלב בתוך הפנים של הלב בבפנים שלו כך שעכשיו אני רושמת לך שהמאמר הזה הוא אחד למליון ישר כח ותמשיך לכתוב באותה צורה יש לך את זה זה מאמר עם נשמה. ותודה לך על כך שרוממת לי את המצב רוח. תודה.
(7) הודיה, 5/1/2006 12:23
מעניין שמה שעשה לך את היום
היה דווקא החלפות של רכישות שגויות....
אם מחפשים-
פשוט מוצאים דברים מחייכים (=שגורמים לך לחייך) גם אצל אנשים שזה הדבר האחרון שהם ציפו שתעשה.
לי יש במאגר - את המורה שלי לאנגלית אוכל תפוח.
הוא עושה את זה קורע- וכל פעם שהרבה זמן אני עצובה אני מנסה להיזכר. שו-פך!!
אבל המסר פה זה בעצם- לתת לאחר הרגשה ולא לחפש לעצמך,
ועם זה אני מסכימה- שנזכה.
תודה!
(6) מירי, 3/1/2006 01:20
מאמר אמיתי מהלב
שמחתי להגיע למאמר שלך במקרה.. שכן קראתי נושאים אחרים וכמו המסר בנכתב זה המילים, התחושות הנכונות שהייתי זקוקה לשמוע אותם .
כל הכבוד על השיתוף עם הכלל.. שנתחזק ונאמין תמיד ולא נגיע לידי יאוש חלילה. העולם יפה בחוץ אנשים יפים ואוהבים, רק צריך לפקוח העיניים ולראות! שוב תודה
(5) לירון א., 2/1/2006 12:31
כל כך נכון מחיי היומיום !
המאמר מצוין, ונכון, וגורם לי להיזכר בכל הפעמים שבהם חיוך קטן של קשישה באוטובוס גרם לי לחייך כל היום :)
(4) מיכי, 2/1/2006 12:16
כל-כך פשוט ונוגע בנימים הכי דקים !
(3) יעל, 2/1/2006 07:19
וואו
אין לך מושג כמה מהנה היה לקרוא את זה, תזכורת לחיים שפויים, הרבה הצלחה בחיים
(2) איילת :), 2/1/2006 07:09
מלאך...
פשוט מדהים!!!!!!!!
(1) רוית, 2/1/2006 06:53
וואו
פשוט מאמר מדהים...
כתוב בצורה נפלאה, מעניינת, מרתקת. מדבר על הנושאים הכי חשובים בצורה כ"כ בהירה וחד משמעית, ועם זאת עדינה ותומכת...
אין ספק שחייבים מדי פעם לעצור, לקחת פסק זמן ולחשוב מה אנחנו עושים פה. אם הרגשת הריקנות וחוסר המטרה ממשיכה לאפוף אותנו ולהציק, צריך פשוט לפתוח את היד ולתת מעצמנו למען האחרים, אלה שבאמת (וכולנו יודעים מה זה באמת) נזקקים לעזרה שלנו. וזה לא חייב להיות משרה קבועה או עבודה מאורגנת. טיפה יותר קשה, אולם הרבה יותר חשוב זה להפוך את הנתינה לדרך חיים. אין דבר יותר משמח מלראות את האדם שמולך קורן אליך מאושר אמיתי, שבא מתוך שמחה על העולם הקטן והעצום שלנו, שמכיל בתוכו כ"כ הרבה אפשרויות לאור ואהבה, חבל שלפעמים מרוב חשיבה על כמה החיים קשים, מאכזבים, ריקניים ועצובים, אנחנו מתמוססים בתוך העצבות והולכים לאיבוד... לא מוצאים את הכיוון האמיתי שמוביל אותנו אל דרך המשמעות והידיעה. הידיעה שיש לנו מה לתת, לאן להתקדם ולמי לעזור. התפקיד שלנו הוא פשוט לא לחשוש לעסוק בנתינה ובעשיית טוב, כי ברגע שניתן לעצמנו להיפתח ולתת לאחרים את מה שיש ביכולתנו, העולם יחייך אלינו, בחזרה.
תודה!