חידה: איזה חומר גשמי, ניתן לקחת ממנו עוד ועוד והוא לעולם אינו מתמעט?

אוויר? לא. האוויר מוגבל. וכמוהו גם מים, עפר, זהב, שלג, צמחייה וכל שאר החומרים ביקום. חוץ מה... אש!

האש איננה מוגבלת.

ניתן להעביר אש ממקור אחד ולהבעיר בעזרתו אינסוף מקורות נוספים, בה בשעה, שמקור האש הראשוני, אינו חסר, אינו מתמעט ושומר כל העת על איכותו וכמותו. ("כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק וחבירו אינו חסר". במדבר רבה)

יפה, נכון?

גם אני התפעלתי.

אולי בשל כך כל-כך הרבה רעיונות פילוסופיים ורוחניים נקשרו סביב המושג הייחודי הזה.

בעולמנו הגשמי, כל דבר שקשור לחומר, ככל שניקח ממנו, מתמעט עד שהוא נפסד לגמרי. אי אפשר לקבל או לתת דבר כלשהו ללא הגבלה. עצם הקיום הפיזי שלנו מגביל את היכולת – אנו מוגבלים מלשון "גבול". אך בניגוד לכך, כל מה שקשור למימד הרוחני, לעולם לא מתכלה, לעולם לא נפסד ורק מתעצם והולך. טוב לב למשל – נתן להעניק טוב ללא הגבלה. ניתן לחייך ולשמח אנשים, מבלי לחשוש שמא נאבד מנכסינו. נתן לאהוב, נתן להשפיע עוד ועוד ממעיינות השפע הרוחני. הם אינם מוגבלים ומעצם טבעם הרוחני – אינסופיים.

כנראה שהאש שייכת לממד הזה, למרות שיש לה ביטוי גשמי.

כנראה שהאש שייכת למימד הזה, למרות שיש לה ביטוי גשמי.

את זאת ידעו כפי הנראה גם המכבים, שבשלהבות הצנועות של מנורת הזהב המטוהרת, העלו אור, שעתיד להפוך ברבות הימים, לסימן וסמל – לניצחון כוחות הטוב על כוחות האופל, ניצחון הרוח על החומר...

חיזוק לכך נוכל למצוא אף בנס הבעירה עצמו. השמן למאור, אותו מקור להבערת השלהבות, הוא עצמו התחדש ונשפע כל יום מחדש, במשך שמונה ימים (שמונה מסמל אינסוף, גם בצורתו- ∞ infinity), כמרמז לנו על היכולת העל-טבעית הגלומה בכל אחד מאתנו, בכל הקשור להשפעה ונתינה.

כשנעלה השנה את הלהבות בחנוכייתנו הפרטית, הבה ונזכור יחדיו, כי אור קטן מסלק הרבה מן החושך, ולא נפחד להעניק מעצמנו ומהשפע שברשותנו, לכל הסובבים אותנו.

לא נוכל לאבד דבר...