לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




עוד יום אפרורי?

עוד יום אפרורי?

אם היום יהיה כמו אתמול, והציפיות למחר הן משעממות לא פחות, אז לאן הגענו?

מאת

עוד יום אפרורי?

כותרת המאמר היא, לדעתי, התמצית של אחד הקשיים האנושיים הגדולים. בשלוש מילים עם סימן שאלה, היא מבטאת שאלה זועקת, כאובה, מוכרת לכולם; שאלה שהיא חדה כתער מלוטש.

מותר לי לשבח את השאלה הזו, כי לא אני הוא זה שניסח אותה. בעצם, היה זה תלמיד שהתעתד לשמוע שיעור מפי המורה שלו, ובדרך אגב הפליט את ההגדרה המבריקה הזו; ''עוד יום אפרורי''?

מילא, אולי המורה היה משעמם [לא משנה כעת שהמורה היה - אני...]. אך זו באמת שאלה כללית יותר, הנוגעת במבט על כל החיים כולם.

ואכן, ישנו גם ציטוט נודע מאחד הסופרים האמריקאיים המפורסמים, הנרי דווייד תורו , וכך הוא הגדיר:

רוב הציבור חי את חייו מתוך דממת יאוש...
[the mass of men lead lives of quiet desperation]

קשה להציע פתרון מוחץ לשאלה כה מצויה וכה סבוכה, מה גם שאני עצמי נתקע לא מעט באותה תופעה [כמו כולם...]. אבל עם כל זה, ננסה, מה כבר יקרה? מקסימום, אם לא מוצא חן בעיני הקורא, הוא יוכל לסיים באמירת: 'עוד מאמר אפרורי'...

כפי שהיתה הצעת הבעיה באופן כה קצר וישיר, נציע גם פתרון קצר ולענין, ונסכם אותו במילה אחת:

אתגר.

כל זמן שיש לו לאדם אתגר, קיים כיוון אליו הוא חותר, מגמה שאותה הוא מרגיש מחוייבות לבצע, אין לו זמן להשתעמם. לוקסוס השעמום שייך רק לזה שאין לו מטרה או אתגר, לאדם שלא ברור לו מה הוא עושה ולמה.

'מטרה' – 'אתגר'

בשתי מילים אלו טמונה התשובה, וזהו כל הסיפור. נציע משל, מהעולם המוכר של דיאטות.

מרגיש/ה שמן/ה מדי? אין בעיה, עושים דיאטה. אוכלים פחות, מתעלמים מזעקות התשוקה העזה לאוכל המשודרות מן הבטן, מתגברים בחירוף נפש וחירוק שיניים על כח המשיכה [לא של כדור הארץ; של האוכל].

ובסוף מצליחים. מרזים, מורידים את קפלי השומן, ובהתאם גם יורד המשקל. אל השלב הזה מגיעים רבים וטובים, ולמרות כל הקושי להגיע לזה, מצליחים בכך מספר לא מבוטל של אנשים.

אך עכשיו מגיע השלב הקשה יותר, זה שרוב רובם נכשלים בו, והוא דוקא השלב הנראה במבט ראשון הקל ביותר. והיינו, היכולת לשמור על משקל נמוך יותר, להוריד את השומן לאורך זמן. דוקא כאן העבודה כבר יותר קלה מבחינה טכנית. אך הפן הרגשי מכביד.

נסביר.

בשלב הראשון היתה מטרה ברורה, שאיפה לקראת, יעד מוגדר. צרף לכך את הקומפלימנטים שהסביבה מחלקת (פששש... איך את נראית טוב... ) והרי סיוע רגשי אדיר.

בשלב שני,  השאיפה כבר איננה כה חזקה, המחמאות פחות חדות (פששש... , אתה נראה לא פחות גרוע משבוע שעבר...), והמלחמה היומיומית והמתמשכת בתיאבון הופכת לנטל שקשה לשאת אותו. בשלב זה נשברים, כי רק רצון של ברזל יצליח להחזיק מעמד בעול כבד זה.

מה שתומך באדם שרוצה בכל אופן להצליח, הם שני המושגים שתוארו לעיל: ''מטרה'', ''אתגר''. אם הם חזקים בלב, אם נחושים להצליח ולהחזיק מעמד למרות כל המאמץ הנדרש, אז אפשר לעשות גם דברים קשים מאד. כמו, לדוגמא, להשאר רזה.

עוד יום אפרורי? תלוי בך. אם יש לך אתגר חשוב ומרומם, וברור לך שזו המטרה שלך היום, ולקראתה אתה שואף; אם מחשבותיך עסוקות בדבר שאתה רוצה להשיג ולבצע, אז 'אפרוריות' תהיה הדבר האחרון שתחוש בלבך. אדרבה, הכל יהיה מלא תסיסה וחיות!

אם יום אפרורי לפניך, הרי זה משום שאין לך שום מטרה. או, לחלופין, כי המטרה עצמה היא אפרורית, משעממת, חסרת משמעות אמיתית.

מרגיש 'אפרוריות'? קח צעד אחד אחורה, ותבחן את הכיוון הכללי של החיים. האם אתה בדרך הנכונה? האם אתה צועד לקראת גדולה או רוממות? האם  צריך אולי לחדד יותר מה אתה רוצה, ולמה?

לפעמים, אולי, תגלה שצריך לעשות שינויים. אבל זה כדאי. כי יום ועוד יום ועוד יום אפרורי, הם סך הכל חיים אפרוריים. ולמרות שלא בוכים על חלב שנשפך, אך על חיים אפרוריים אין מספיק דמעות.

 

5/6/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) אנונימי, 27/7/2006 04:05

איך מוצאים את הכיוון הכללי?

דיאטה היא דוגמה טובה, כל יום ראשון אני מתחילה דיאטה, אבל כבר בצהריים אני חושבת לעצמי למה אני טורחת ומתייאשת... איך לתפוס את הכיוון ולהתמיד בו? איך למצוא את הכח הנפשי ולהתגבר על המסיחים שמונעים אותי מלהתקדם בחיים?
כל מאמר בנושא הזה מדבר על הצורך לעשות את השינוי, אבל לא מספיק נותנים את הכלים איך....
תודה.

(5) niveen, 3/8/2004 16:24

בבקשה תענו לי דחוףף

איך רזים מ 5 עד 10 בשבועיים??????
בבקשה תענו לי דחוףףףףףףף
תודה רבה אם עניתם לי ואם לא
להתראות מניבין

(4) אנונימי, 18/6/2004 03:49

איך?

איך אני מוצאת לעצמי את המטרה, האתגר, התכלית?

אני לא מרגישה שאני חיה חיים אפרוריים, אבל אני מרגישה שהם מלאים בחוויות לא חשובות..אני נהנת, אני מחייכת, אני שמחה וטוב לי..אבל בסופו של יום, בשעץ הדין וחשבון- אני מרגישה שלא התקדמתי.
אני מרגישה 'תקועה'..כי אני לא יודעת לאן להתקדם..

איך מוצאים את המטרה אליה חושקים להגיע?
איך קובעים אתגרים?
~אבודה..

(3) נועם יוגב, 7/6/2004 21:10

למס' 2.

אני בן עשרים ותשע,ואני מתפלל לאלוהים שאוכל תמיד לעשות משהו אפילו בגיל שבעים, שמונים מאה, מאה ועשרים.
בגיל שבעים,אתה צודק,נראה כאילו אין מה לעשות אפילו אחרי שכשבר יש לך אולי אפילו נינים.
נראה אפילו שאף אחד לא מקשיב לאותו זקן בן שבעים.
אבל אלה המגיעים לגילאים גבוהים אינם דווקא אלה שיש להם גנים ואו תכונות פיזיולוגיות מולדות,אלא,אלה אותם אלא שידעו מהי האמת ורצו להוריש אותה לבאים אחריהם.
לאמת יש אינספור פנים.וכולן נכונות וצודקות,כי הרי זו האמת.
זו למשל הסיבה לחייו הארוכים של משה רבנו ועוד מרבים בני עמנו הצדיקים שחיו באותה תקופה ועיצבו את חיינו וחייהם של רבים מחברינו ואויבנו במרוצת השנים עד היום.
אני יודע מה היא האמת ואני מוכן לחיות המון אפילו רק בכדי להוריש אותה לאדם אחד ואז להמשיך לנסות להוריש אותה לאדם הבא לאדם הבא....עד שיגיע הזמן להחזיר את נשמתי לבורא,ואז הוא כבר יחליט מה לעשות איתי...(-:
להוריש את האמת אינו דבר שנעשה דוקא על ידי דיבורים ומילים,אלא, תחילה במעשים ובהתנהגות-אחרי שתהייה אחלה בן אדם ועל הכיפאק,יגיעו כבר הדיבורים מהסובבים אותך :"איך אתה עושה את זה?" ול"זה" יש אינספור פנים בדיוק כמו לאמת.

האמת ניתנה לנו לפני מספיק זמן בכדי שתהיה אמינה מספיק מכדי להיעלם.

עד מאה ועשרים כמו עשרים,אורן.

(2) אורן, 7/6/2004 13:18

תגובה

ומה אם בנאדם הגיע לגיל 70 ועשה את מה שרצה לעשות בחיים ואין לו יותר אתגרים, אז מה הוא יעשה?

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • (כתובת האימייל לא תוצג.)


  • 2000
שלח תגובה
stub