השעה 7:00 בבוקר

 

נותרה לכם בדיוק עוד שעה וחצי להגיע לעבודה.

 

 

הערתם את שני הילדים.

 

 

הגדול מתלבש לבד (איזה מזל שהכנתם אתמול את הבגדים),

 

 

הקטנה רוצה ללבוש את השמלה החגיגית שלה עם המגפים החדשות.

 

 

"לא, אנחנו לא הולכים לגן עם שמלה חגיגית". בסוף אתם מתפשרים על חצאית ג'ינס ביחד עם חולצה לבנה של שבת.

 

השעה 7:20

 

הגדול מספר לך חלום רע שחלם בלילה.

 

 

הקטנה רוצה שוקו. "עכשיו".

 

 

אתה מהנהן למשמע החלום, בינתיים אתה מכין שוקו.

 

 

"לא אבא, לא כזה. שוקו שקית".

 

 

אתה מפשפש בפינת המקרר. תודה לא-ל מצאת שקית שוקו אחרונה בפינה. (מזל שהיה על זה מבצע בסופר, אגרת עשר שקיות.)

 

7:25

 

הקטנה מנסה להבין מאיפה בדיוק יוצא השוקו.

 

 

(חולצת השבת הלבנה הפכה חומה, על הריצפה שנוקתה אתמול זרוקה  שקית מבית היוצר של תנובה).

 

7:40

 

החלפתם לקטנה את הבגדים, (השמלה החגיגית, אלא מה?)

 

 

הגדול כבר מוכן עם התיק.

 

7:45

 

הגדול: "אבא, שכחת לחתום לי על המבחן שנתתי לך אתמול".

 

 

אתה חותם.

 

 

"אבל אבא, לא עברת על המבחן"

 

 

(אתה מבלה את חמש הדקות הבאות בקריאת מבחן בגאוגרפיה ברמה של כיתה ד').

 

7:50

 

הגדול: "אבא, אנחנו מאחרים".

 

 

איפה לעזאזל שמת את המפתחות שלך.

 

 

(סיבוב בכל הבית, הרמת כריות, בדיקה מתחת לשטיח.)

 

 

הקטנה :"אבא, מצאתי מפתחות" (שולפת אותם מתוך ה"בימבה" שלה. איך לא חשבת על זה קודם).

 

8:00

 

אתם במכונית.

 

 

יש לפניך פקק ענק בדרך לבית הספר, ועדיין לא הורדת את הקטנה בגן.

 

8:10

 

ביה"ס "עתיד ילדינו".

 

 

הגדול מבטיח להיות ילד טוב ומנופף לשלום באוויר.

 

 

סיבוב פרסה.

 

 

אם תגיע לגן בלי עיכוב, תוכל להיות בעבודה ב- 8:30.

 

8:12

 

טעית בגדול .

 

 

גברת "אמא מושלמת" צופרת לך מן הרכב הסמוך.

 

 

עכשיו אתה מוצא את עצמך מתנצל על העדרותך מערב הורים אמש.

 

 

(ישיבת דרקטוריון דחופה...)

 

8:22

 

גן "ילדים זה שמחה".

 

 

הקטנה מסרבת לצאת מהאוטו.

 

8:25

 

הקטנה יוצאת מהאוטו.

 

 

(ותודה לאישתי היקרה שהשאירה בתא הכפפות חבילת סוכריות.)

 

8:48

 

משרד “time is money” .

 

 

הבוס שלך מברך אותך בבוקר טוב, תוך שהוא מרפרף במבטו על שעון הקיר.

 

 

שוב פישלת....

 

ככה זה בחיים

אז כמה פעמים בשבוע הבוקר הזה מתרחש אצלכם בבית?

אצל רובנו הוא מתרחש (בחלקו לפחות) יום יום.

אצל אחרים פעם בשבוע. ויש כאלו שזוכים לחוויה רק פעם בחודש.

איך אתם מרגישים אחרי בוקר שכזה?

התשובה של רובנו תהיה: מרוקנים, חסרי אנרגיה, מתוסכלים, מבטיחים לנסות לקום מוקדם יותר וסוף סוף לחנך קצת את הילדים.

 

אחרי ה-11 בספטמבר 2001 חברה אחת בארה"ב הזמינה חברות שנפגעו, מהתקפת הטרור על מגדלי התאומים, לחלוק עימה את משרדיה שמחוץ לניו יורק. בישיבת הבוקר של אותה חברה, לאחר שמספר חברות איכלסו את מרחב המשרדים, הביא קצין הביטחון כמה סיפורים של כמה עובדים בחברה שנפגעה ששרדו את הפיגוע, ונשארו בחיים... כל הסיפורים היו דברים "קטנים ומעצבנים" שארעו להם באותו היום:

 

 

    • מנכ"ל החברה אחר להגיע בגלל שבנו הקטן נכנס באותו יום לגן חדש,

     

     

    • עובד אחר הלך לקנות סופגניות לקפה של הבוקר ונתקע בתור..

     

     

    • אחת העובדות איחרה בגלל שבעלה שכח להעיר אותה.

     

     

    • לעובד אחר השעון המעורר לא צילצל.

     

     

    • אחד העובדים נתקע בפקק על הכביש המהיר שנוצר בגלל תאונת דרכים.

     

     

    • אחד איחר לאוטובוס.

     

     

    • אחרת, שפכה קפה על בגדיה בדרך לעבודה ונאלצה לחזור הביתה להחליף בגדים.

     

     

    • לאחר, האוטו לא התניע באותו בוקר.

     

     

    • אחד נכנס חזרה הביתה כדי לענות לטלפון שצלצל באותו הרגע.

     

     

    • בנו של עובד אחר התלבש בעצלתיים ולא היה מוכן בזמן.

     

     

    • עובד אחד לא השיג מונית.

     

     

    • אך המקרה ה"מוצלח" ביותר היה של עובד אשר נעל את נעליו החדשות באותו היום,  ובדרך לעבודה במגדלי התאומים התפתחה לו שלפוחית בכף הרגל והוא נאלץ להכנס לבית מרקחת כדי לקנות פלסטר, וזה מה שהציל את חייו...

 

אז בבוקר הבא שהילדה שופכת את השוקו, הילד מסרב להתלבש, האוטובוס "ברח" לכם, השכנה בדיוק נכנסת לבקש כוס סוכר לעוגה או מישהו חוסם לכם את החניה. ועוד כל מיני דברים קטנים שיכולים להוציא אדם מדעתו... תחשבו  לעצמכם שאולי זהו בדיוק המקום שבו א-לוהים רוצה שתהיו באותו רגע.

מי ייתן ותמיד כל אותם דברים קטנים ומעצבנים ימשיכו להתיש אותנו.

אף פעם אנחנו לא יכולים לדעת מה הייתה המטרה שלהם...