קרה לכם פעם שפגשתם מישהו לראשונה בחייכם ונקשרתם אליו מבלי לדעת מדוע? ולעומת זאת יכולתם לפגוש אדם אחר ולהרגיש כי אתם לא מסוגלים לסבול את נוכחותו, ושוב אינכם יודעים למה? יש סברה הטוענת שכאשר אנחנו לא אוהבים מישהו זה נובע מכך שהוא משקף למעשה דברים רעים שנמצאים בתוכנו, כמו מראה לנשמה שלנו, או שהוא משקף דברים ומצבים שהיינו רוצים להיות בהם והיינו רוצים להשיג.

למרות שרובנו מנסים מאוד להכחיש כי אדם לא אהוב עלינו אינו דומה לנו בכלל! הייתי מציעה לכם לעצור לרגע ולחשוב למה בעצם אותו אדם מעצבן אתכם? ולבדוק היטב את עצמכם האם קורה שגם אתם התנהגתם כך כלפי מישהו אי פעם. אני בטוחה שאם תחשבו על זה טוב, תוכלו למצוא לפחות כמה מצבים בהם התנהגתם בדיוק כמו אותו אדם שעיצבן אתכם אבל לא ידעתם כי אתם מעוררים את זעמם של אחרים כלפיכם.

באותה מידה נסו לבדוק האם אותו אדם שהכעיס אתכם נמצא במצב בו אתם הייתם רוצים להיות אך לא הצלחתם. לדוגמא: מנהל המסתובב סביבכם באגו מנופח ומתרברב על הצלחותיו וחוזר ומשנן באזנכם כמה הוא שווה, ואולי איפה שהוא אתם לא… לפחות לא כמוהו. התרברבותו הנועזת יכולה לעורר זעם על הסובבים אותו שאף נמאס להם לשמוע אותו מתפאר בהצלחותיו אולי בהגזמות יתר. עם זאת, יתכן שהכעס נובע מכך שגם אתם הייתם רוצים להיות מנופחי אגו והצלחות ובעלי ביטחון שכזה לספר על כך לכולם.

הבחירה שלנו

תגובות כעס נובעות כתגובות שרשרת המתחילות בפירוש מצב מסוים בדרך זו או אחרת. לעיתים מישהו יכול לזרוק לך הערה כלשהי, אתה יכול לפרש את מה שאמר לך כעוינות כלפיך ולהיפגע ואף לכעוס ולהגיב חזרה, או שאתה יכול להתעלם מאותה הערה ולהמשיך הלאה. יש כאלה שאולי אף ייקחו את ההערה בהומור. הכל תלוי בפירוש שאתה נותן לעצמך בעקבות אותה הערה. ברגע שמישהו מעיר לך על משהו שרגיש אצלך, סביר להניח שתפגע, אך זכור שהבחירה להיפגע מאותה הערה ואותו בן אדם שאמר לך זאת היא בחירה אך ורק שלך!

אם כן, כיצד באמת ניתן להתגבר על יצר הכעס? האם אנחנו רוצים להתגבר על היצר הזה? או שנוח לנו להיפגע ולפרוק את הכעס שלנו על מי שרק ידרוש? אני חושבת שלכל אחד מאתנו יש נקודות חולשה ותמיד יגיע זה שימצא את אותן נקודות וינסה לפגוע בהם. אנחנו מצידנו חייבים להיות מספיק חזקים וחכמים כדי לדעת לבחור בתגובה הנכונה במצבים שכאלה. אני מבחינתי אבדוק את עצמי מדוע אותו אדם ואותה הערה מעוררים בי רגשות זעם, האם הם מציבים בפניי מראה או שמא מעוררים בי קנאה ואבין מה עליי ללמוד מכך, ברגע שאמצא את הסיבה לזעם אוכל להתמודד איתו, מבלי לצבור כעס ו/או לשמור רגשות מרירות.

ולסיכום, לעיתים פגיעה של מישהו בנו נובעת מתוך חולשה, מאנשים שבדרך כלל אין להם בושה. לרוב הערות מעליבות נובעות מקנאה, ולעיתים הן מעוררות את השנאה. אך מה שלא יהיה, לעולם אל תשמרו בתוככם כעס וטינה. ואם כבר קרה וכעסתם או חלילה נעלבתם תחשבו היטב מהיכן התחילה התגובה… האם ההערה שקיבלתם הייתה כזו מעליבה ונגעה בנקודה מכאיבה?

הנה לכם חומר למחשבה…

© כל הזכויות שמורות למירה קלדרון.

מאמר בנושא קרוב: הכעס, המורה פנימי שלנו מאת הרב זליג פליסקין.